"אם אשמור שבת, לא אהיה יהודיה יותר"
יאנה גור מקדישה את מירב זמנה ומרצה לעולם הדוגמנות, אבל לא מוותרת על הזדמנויות לשחק בסרטים. בראיון לרגל "מקום אחר" בו היא משתתפת, היא יוצאת נגד שוק הדוגמנות הפרוץ, וגם נגד הליך הגיור אותו היא מסרבת לעבור. ומה עם צילומי עירום? "למזלי יש לי חזה קטן, זה לא נראה פורנוגרפי"
האם המרחק בין דוגמנות למשחק ממשיך להצטמצם? המעבר של דוגמניות למדיום הקולנועי והטלוויזיוני אינו דבר חדש (עיינו ערך גל גדות), ולדעתה של יאנה גור שעשתה את ההסבה הזאת בעצמה לא מכבר, יש דמיון בין שני התחומים, וגם מגמת התקרבות.
"מצד אחד אין מקום להשוות בין משחק לדוגמנות", אומרת גור בראיון ל-ynet, "דוגמנות זה רק אני ואני ואני, בעוד שבקולנוע וטלוויזיה תמיד יש פרטנרים על הסט שצריך להתחשב בהם. את לומדת טקסטים כדי לא להכשיל את עצמך, ודואגת גם למי שעובד איתך. מצד שני, יש הרבה דמיון, כי אנחנו מול מצלמה, וכבר מ-2010 בכל קמפיין והפקת דוגמנות עושים גם וידאו".
גור בת ה-31 נהנית משני העולמות, ולצד הקריירה שלה כדוגמנית היא מופיעה בימים אלה בסרטה הקצר של מיכל זילברמן "מקום אחר" - דרמה על יחסים בין בני זוג שמציגה בימים אלו בסינמטק תל אביב.
בסרט משתתפים לצד גור, אניה בוקשטיין, עלי סולימאן, אלדד פריבס, מעיין בלום, מולי שולמן והילה עופר. "בנוסף לתסריט שהתחברתי אליו מאוד סיקרן אותי לעבוד עם שחקנים מנוסים כמו אניה בוקשטיין ועלי סולימאן. היתה כימיה ממש טובה על הסט", היא מעידה.
"אני לא למדתי משחק", מספרת מי שהיתה מועמדת לפרס השחקנית בפרסי האקדמיה לטלוויזיה על התפקיד הראשי בסדרה "החברים של אנה". "זו הייתה חוויה לימודית מעולה עבורי, לא רק להצטלם אלא להסתכל על עלי ואניה מהצד, לראות איך הם עובדים ובאילו טכניקות הם משתמשים".
הסרט עוקב אחרי אורחים ישראלים יורדים שבאו לביקור בארץ לרגל חתונה של חברים משותפים. ההתרחשות מצולמת במסדרונות בית מלון בנתניה לפני ואחרי החתונה, כשמתחים ביניהם עולים אל פני השטח ואיתם נימים חשופים של עניינים בלתי גמורים בין הזוגות שכוללים בגידות, הורות, בדידות וכמיהה גדולה לאהבה וקבלה. גור מגלמת את יסמין, זוגתו של סלאח (סולימאן), שהשאיפה שלה לילד מהווה מקור לקונפליקט בין בני הזוג.
האם את חושבת שלאישה צריכה להיות הזכות להחליט לבד, בלי מעורבות בן הזוג, אם לשמור תינוק או להפיל?
"זה מאוד אינדיווידואלי. אם נוצר מצב שאחד מההורים העתידיים לא רוצה את הילד, כל עוד האישה בוחרת לשמור אותו כי היא רוצה ילד, ולא כדי להחזיק את הגבר, אני חושבת שזה בסדר גמור. הרצון לילד צריך להיות העניין כאן".
באחת הסצנות בסרט גור נראית בעירום חלקי, כשפלג גופה העליון חשוף. "האמת שבמקור הסצנה לא היתה אמורה להצטלם ככה", היא מגלה על אילוצים שהובילו לסצנה, "זו היתה אמורה להיות צללית, אבל זה היה בלתי אפשרי טכנית והסצנה היתה נורא חשובה. אני מודה שזה לא הכי נוח להיות חצי ערומה כשיש אנשים על הסט, אבל הייתי עם צוות טוב אז זה היה בסדר גמור. התחברתי לדמות, זה עבד והיה בטוב טעם".
את בעד עירום בקולנוע?
"כן, עירום מלא ועירום חלקי, זה טבעי, זה הגוף שלנו. למזלי גם יש לי חזה קטן אז זה לא נראה זול או פורנוגרפי".
ומה עם עירום בדוגמנות?
"הצטלמתי בעירום מלא בדוגמנות, כל עוד זה בטוב טעם ולמען האמנות אני בעד. היחס שלי לנושא הזה דומה בדוגמנות ובקולנוע, כי עירום בדוגמנות הוא לתערוכות, לדברים יותר אמנותיים. לא תראי הפקת אופנה בעירום".
הניסיון של גור בדוגמנות והשאיפה למשרה מלאה ומספקת הוביל אותה ואת בן הזוג מזה 12 וחצי שנים, הסוכן דוד ישעיהו, להקים לפני כשנה וחצי סוכנות דוגמנות יחד. גור מייחסת חשיבות גבוהה לשמירה על זכויות הנשים והנערות הצעירות שנכנסות לתחום, ומנגד יש לה דעה ברורה נגד חוק הדוגמניות - המגביל העסקת דוגמניות בתת משקל על פי מדד ה-BMI.
"יצאתי בפומבי נגד החוק הזה, כי הדרך שבה הוא בנוי לא טובה", היא מודה, "מאז לקוחות חוששות לקחת אותי לעבודה כי פחדו שאני אמשוך אש, כי יגידו עליהם שהם מעסיקים מישהי שלא עומדת ב-BMI לפי החוק - ואני אכן לא עומדת.
"אני אדם בריא, אין מה לעשות, יש בנות שרזות באופן טבעי ומתאימות למקצוע. מי שלא מתאימה, זו צריכה להיות האחריות של הסוכנים והמלהקים לא לקחת אותה. החוק הזה מטומטם ולא פותר את הבעיה. הוא לא עוזר לאף אחד. אנחנו לא פריז, אנחנו ישראל, ואין לנו נשים גבוהות ורזות כמו בפריז - ואם שם החוק לא עבר, אז כנראה שהוא לא באמת פותר את הבעיה".
אז מה כן יפתור אותה?
"צריך לתת יותר במה ליותר בנות של פלאס סייז גם בפרסומות, שלא יהיו רק בנות רזות. לא נותנים להן מספיק במה כאן בארץ, צריך שיהיה יותר מגוון ויראו יותר נשים, וכך כל אחת תוכל להתחבר למודל היופי שלה".
על העבודה בסוכנות היא אומרת שהיא לומדת איך להיות בצד השני, ומרוצה מאוד: "אני קמה בשביל זה כל בוקר. חשוב להסביר לבנות, שחלקן מגיעות לעבודה הזו בגיל מאוד צעיר, לתת להן הכוונה. כולם שומעים על הצדדים הטובים, על הכיף והזוהר, אבל אך אחד לא מסביר מה צריך לעשות כדי להגיע לשם. כשאת בחו"ל יש 15 אודישנים ביום ואת הרבה פעמים נורא לבד. אפשר להפוך לכוכבת שמגיעה לפסגה בשניות, אבל העבודה היותר קשה היא איך נשארים שם".
גור מנהלת לוח זמנים מאוד צפוף, כשהעבודה בסוכנות תופסת כמעט את כל הזמן שלה: "עכשיו אני קמה לעבוד ותמיד יש לי מה לעשות. זה היה ככה גם בדוגמנות בחו"ל, אבל בארץ התעשייה נורא קטנה ולהחזיק קריירת דוגמנות רק בארץ זה קשה. גם קולנוע וסדרות בקושי עושים. משקיעים כאן את כל הכסף שיש בריאליטי לסוגיו".
ואיך את מוצאת זמן לשלב משחק עם העבודה?
"הסרט 'מקום אחר' היה הפרויקט האחרון שעשיתי, לפני שפתחנו את הסוכנות. מאז אני בוררת יותר בקפידה אלו הצעות במשחק לקבל ואלו לא. חבל לי לוותר על זה, אז כשאני מתחברת לתפקיד אני לוקחת, וכשלא אני נאלצת לסרב בנימוס".
גור עלתה לארץ לפני כמעט 13 שנה מאוזבקיסטן ומרגישה כאן בבית: "יש לי משפחה מאוד גדולה, ואין על המשפחה של בן הזוג שלי. אני מרגישה שנולדתי פה".
לעומת זאת, על תהליך הגיור יש לה ביקורת חריפה: "אני יהודייה, אבל בגלל שפעם סבא וסבתא שלי הסתירו את העובדה הזו אני לא נחשבת, בגלל הניירת. לא עברתי גיור ואני לא מתכוונת לעבור. אלא אם כן יעשו את התהליך יותר הגיוני, ופחות ינסו להחזיר אותנו בתשובה, אז אני ממש אשמח.
"כיום התהליך לוקח שנתיים, את צריכה ללכת עם חצאיות, לשמור שבת והם שולחים אחריך אנשים ועוקבים אחריך. דורשים ממך לשנות את החיים שלך ב-180 מעלות, והם יכולים להגיד לך שהם לא מעוניינים, כדי שתחזרי ותגידי שוב שאת מאוד רוצה להתגייר. התהליך מאוד משפיל. אני מרגישה יהודייה, ויותר מזה ישראלית, לא שופטת אנשים לפי דת - יהודי, נוצרי או מוסלמי - אלו בני אדם, וככה אני מעדיפה לחיות את החיים. אני לא חושבת שאם אשמור שבת אהיה יהודיה יותר".
