המתאבק הערבי שיביא את ה-WWE לישראל
תכירו, מהראן עבד אל-חי, צעיר מטירה המכנה את עצמו "הסוס הערבי", שבמו ידיו הקים ארגון מתאבקי רסלינג ישראלי, מרים מופעים מושקעים, ומבטיח להחזיר לסצינת "התפוס כפי יכולתך" בארץ את זוהרה שהועם מאז שנות ה-80 וה-90. וכשכריס מאסטרס, קרליטו וג'ואי לג'נד, אגדות ה-WWE, ייענו להזמנתו ויבואו להרביץ לחבר'ה מטירה, אל-חי יוכל להגיד שחלומו אכן התגשם
כריס מאסטרס, קרליטו וג'ואי לג'נד הם שלושה מתאבקים בינלאומיים שראו כבר הכל. בעשרות שנות היאבקותם בארגון ה-WWE (אם תרצו – ה-N.B.A של ההיאבקות הבידורית), הם הופיעו מול עשרות אלפי צופים, נסעו בכל רחבי העולם וצברו קהל של מיליוני מעריצים שמחכים עד היום לרגע שבו האלילים שלהם יעלו לזירה עם טייטס צבעוני וצמוד, ויפוצצו אחד את השני במכות. ולמי איכפת שהכל מבוים.
עוד ב-mynet:
- שופטת הכדורגל הערביה: אומרים לי 'מי יתחתן איתך'?"
- הנשים שמרימות 90 קילו בשביל הכיף
- בואו להצטרף לעמוד "ידיעות השרון" בפייסבוק
מאסטרס, קרליטו ולג'נד ראו כבר הכל, אבל את העיר טירה הם לא ראו. עדיין. בקיץ הקרוב זה ישתנה. השלושה קיבלו הזמנה להגיע לארץ הקודש לקרב שייקרא "רסלפסט", שבו הם יתחרו מול מתאבקי ארגון הרסלינג הישראלי AWO, שינסו להוכיח שגם הם יכולים לתת מכות, אפילו לגדולים ביותר בעולם.
צריך להבין, להביא ארצה קליברים בסדר הגודל הזה ולייצר אופרציה כה מורכבת, הוא כשלעצמו תיק במשקל כבד, ולאדם שהסכים לקחת את התיק הזה על גבו יש כבר רזומה לא קטן בכלל של נשיאת תיקים, שנראים לכולם גדולים עליו, חוץ מלו עצמו.
קוראים לו מהראן עבד אל-חי (32) שלפני כשנתיים הקים את ארגון AWO במטרה להפוך את הרסלינג לענף היאבקות מוכר ולגיטימי, שיחצה את גבולות האנדרגראונד, ויגיע לליבת המיינסטרים של חובבי הספורט בישראל.
והמתאבק שהעניק לעצמו את שם הבמה הסולידי "הסוס הערבי", לא מתכוון לתת לשום דבר לעצור אותו. "בעיניי מדובר באירוע הכי גדול שטירה ראתה עד היום", מסביר אל-חי. "יש צמא גדול במגזר לנושא ההיאבקות ואין לי ספק שאירוע כזה יוציא מהחורים את כל חובבי ההיאבקות ויראה להם שיש גירסה ישראלית אמיתית לענף הזה.
"זה יעשה שינוי גם בתפיסה של ישראל כשחקנית מובילה של רסלינג בחו"ל, כי המתאבקים האלו מדברים אחר כך על המקומות שהם היו בהם וחשוב לי שהם יספרו שגם בישראל יש ארגון רסלינג שמכבד את עצמו ועושה מופעים. זה ישפר גם את המתאבקים שלנו ויעזור להם להתקדם. בשבילי זה עוד צעד במטרה להפוך את הרסלינג לענף מוביל בישראל".
בשנת 2001 קם בחור נתנייתי בשם גרי רויף, טכנאי מחשב ומתרגם כתוביות לשעבר, שערך בזמנו את מדור ההיאבקות באתר ערוץ הספורט, והחליט שגם לישראל מגיע רסלינג מקומי, ולא רק ייבוא של מתאבקים זרים. הוא למד היאבקות בניו יורק, עבר הכשרות בווינגייט כמאמן כושר ופיתוח גוף והקים בנתניה את הארגון IPWA, שמטרתו הייתה לייצר תרבות רסלינג בארץ הקודש, בין השאר על ידי הובלת קמפיינים להחזרת שידורי ההיאבקות לערוץ הספורט.
את דריסת הרגל אל המיינסטרים הארגון לא הצליח לעשות ושוק הרסלינג, שבשיאו סחף עשרות אלפי אנשים, עדיין לא מצליח כמעט להביא יותר ממאה צופים למופע.
אחרי שנים כאיש מכירות (בין היתר ב"בזק", "פרטנר" ו"פלאפון") החליט הבחור מטירה שהוא זה שיצליח במקום בו הרבה אנשים נכשלו לפניו. הוא יגרום לכך שהרסלינג בארץ לא רק יצליח, אלא שההצלחה שלו תגיע לקהל הרחב של חובבי הספורט בישראל. "גדלתי על רסלינג", מסביר אל-חי את הרקע לכניסתו לתחום.
"אתה רואה את העבודה של המתאבקים עם הקהל, את הסיפורים שמאחורי הדמויות, זו כמו ריאליטי. יש דרמה, ואנשים מצחיקים וסיפור טוב. אתה תמיד רוצה להגיע לפרק הבא ולראות מה יקרה. בבית נהגנו לראות הרבה את הקרבות בטלוויזיה, ושמות כמו האלק הוגן היו גיבורי הילדות שלי".
ולא הפריע לך זה שזה מבוים, ששום דבר שם לא אמיתי?
"כשאתה רואה סרט, נניח את 'אישה יפה', אתה יודע שג'וליה רוברטס לא באמת זונה, נכון? זה לא מפריע לך ליהנות מהסרט. אתה נהנה מהמשחק, מהסיפור ומהעיצוב. אותו דבר ברסלינג".
לפני ארבע שנים החליט אל-חי שהוא רוצה לקחת את האהבה הזו צעד אחד קדימה ולהיכנס בעצמו לענף הרסלינג. "כשאמרתי למשפחה שלי שאני הולך על זה, הם מאוד התנגדו בהתחלה", הוא מספר. "הם אמרו שרסלינג זה לא ענף מוכר בארץ ושאף אחד לא יבוא לראות את זה, אבל אני החלטתי: אם זה קיים בכל העולם, זה יהיה גם כאן. יהיה ארגון רציני, עם מופעים חודשיים וקהל".
כדי להרים ארגון רציני עם מופעים חודשיים וקהל, צריך היה אל-חי קודם כל ללמוד את הדבר הזה. אז הוא הלך לבית הספר הנתנייתי של גרי רויף ורכש ממנו את התורה. "ביום שהגעתי לגרי, הדבר הראשון שאמרתי זה: 'באתי ללמוד רסלינג, כי אני רוצה להקים ארגון עצמאי, משלי'. וככה אכן עשיתי".
תסכים איתי שזה לא בדיוק המשפט עם הכי הרבה טקט להגיד ביום הראשון שלך למנהל בית הספר.
"אולי. ובאמת כולם עשו ממני צחוק. אף אחד לא האמין שאני אעשה את זה באמת, אבל אני ידעתי שזה מה שאני רוצה ושמתי את הכל על השולחן מהתחלה. בשנת 2012 הקמתי את AWO וכיום זה ארגון הרסלינג הכי פעיל שיש בארץ. לזכותו של גרי ייאמר שלא היה היום AWO, אלמלא הוא". רויף עצמו זוכר את המפגש ההוא עם אל-חי: "הוא בא אליי יום אחד ואמר שהוא רוצה להקים ליגה של רסלינג במגזר. אמרתי סבבה, בוא תתאמן. הוא היה אצלי והחליט לפתוח ארגון, בהבטחה שהוא יתמקד במגזר הערבי. נתתי לו את ברכת הדרך והוא עשה את זה יפה".
ועכשיו הוא כבר לא רק במגזר. היום הוא מופיע בתל אביב.
"כן. זה נכון. אני קצת מאוכזב ברמה האישית, כי ההסכם בינינו היה שהוא יופיע במגזר ואני אעשה מופעים במרכז, אבל גם אין לי מה לבוא אליו בטענות, כי הרבה זמן לא הופענו. הוא היה שם כדי לספק את הסחורה ולתת למתאבקים ניסיון, והוא עושה את זה טוב".
בארגונו של רויף היו כאלו שנשמע חריפים יותר כלפי אל-חי והארגון שלו. "אני הייתי בעד להעיף אותו מהתחלה, אבל גרי לא רצה", אמר בזמנו דורון דגני, מנהל האימונים של IPWA לנטע מימי, בעלת בלוג העוסק בעולם ההיאבקות. בראיון הזה הוא קרא להחרים את אל-חי ואת ארגונו בגלל ראיון שהעניק האחרון לערוץ המזרח התיכון, ראיון שבו, לדברי דגני, הציג אל-חי את ארגונו כ"ארגון פלסטיני-ערבי שמקורו בפלסטין".
אל-חי מתעקש שלא אמר את הדברים שיוחסו לו. "הארגון הוא ישראלי-ערבי שמאחד את הישראלים והערבים בזירה אחת", הוא אומר. "זה ארגון שנועד בשביל שלום, לא בשביל מלחמה. אותי לא מעניין אם אתה ערבי, יהודי, קווקזי או צ'רקסי. רוצה להתאבק אצלנו? AWO מברך אותך. המטרה היא להראות לעולם שאם אני, הערבי המוסלמי, יכול להיות בזירה אחת עם המתאבק היהודי, אז יש סיכוי לפתור כל מחלוקת. פוליטיקה זה הדבר האחרון שמעניין אותנו. היא לא הולכת עם רסלינג".
ההתחלה של אל-חי הייתה מבטיחה. למופע הבכורה שלו בטירה, ב-2012, הגיעו למעלה מ-700 צופים והקהל השתגע. "בהתחלה באמת התמקדתי במגזר, כי שם יש אפשרויות כלכליות טובות יותר וקל יותר לגייס ספונסרים. אבל אז הקהל התחיל להגיד לנו: 'תבואו לתל אביב'. לעשות אירועים בתל אביב זו משימה קשה, כי שכירות האולמות גבוהה וקשה להביא את החבר'ה מטירה.
"אבל אני מחויב לקהל, כי בלי הקהל שלנו אנחנו שום דבר, אז אני מחויב לתת לו מה שהוא רוצה. לפני שנה עשיתי מופע ראשון בתל אביב. הגעתי למוסך, ובשטח
הפתוח של רחיצת הרכב עשיתי אירוע. כלכלית זה כישלון, אבל לא ויתרתי. המוטו שלי הוא: יש קהל - יש מופע. מאז כל האירועים שלי בתל אביב וכל אירוע נראה יותר טוב מהקודם".
החזון של אל-חי ברור: הוא רוצה להשלים בהצלחה את אירוע ה"רסלפסט", ולהיעזר בו כמנוף לצמיחה משמעותית של הארגון בדרך לשלבים הבאים: יצירת קהל קבוע, הכנסה שתאפשר תשלום משכורות לעובדים, ובהמשך, חזון אחרית הימים, משבצת שידור בערוץ הספורט.
"לא נעצור עד שנגיע למטרות האלו", הוא מבטיח. "לא נעצור עד שתהיה לנו תוכנית שבועית, קהל קבוע ואורחים מחו"ל שיגיעו לכל אירוע. מבחינתי זו מלחמה ממש: הרבה אנשים נפלו לפניי במקום שבו אני עומד היום, ואני רוצה להראות שאני לא מוותר, לא נותן למכות הכלכליות להרוג אותי. אני מאמין שיש קהל לדבר הזה ושהרסלינג בישראל יכול לפרוח. עכשיו צריך להוכיח שזה באמת יכול לקרות".
