גלובוס הזהב: המהממות והמאכזבות

בימים אפורים וקודרים, כשאין שמש והגשם יורד, המעצב(נ)ת מאושרת מתמיד, אבל היא מודעת לכך שלא כולם מרגישים כך. מתחשבת מתמיד, היא דואגת לשלב בבגדיה לבוש צבעוני שיגרום לאנשים להרגיש כאילו השמש נכנסה לחייהם. פשוט נשמה טובה. טקס גלובוס הזהב שנערך אתמול, היה כמו דגל של צבעים שנכנס ללב ולריאות של המעצב(נ)ת, אבל לא ממש עשה לה טוב. מצד שני, אין הרבה דברים שעושים לה נעים.

• ומי זכו בפרסים? סיקור מלא של גלובוס הזהב
  

בשמלה אדומה ומחשוף עמוק: איימי אדמס

איימי אדמס זוכה בשנים האחרונות להצלחה גדולה. מאז פיזזה ברחבי הסנטרל פארק בתור ג'יזל הנסיכה (ואל תשאלו את המעצב(נ)ת מהיכן היא מכירה את הסרט "מכושפת"), היא הגיעה רחוק ועתה זכתה בפרס גלובוס הזהב על משחקה המצוין ב"חלום אמריקאי". אדמס החליטה להמשיך את קו המחשוף הנמוך שאיפיין את דמותה בסרט והגיעה לבושה בשמלה בגווני אדום של ולנטינו, ובלי להשאיר דבר לדמיון. המעצב(נ)ת פחות מחבבת את המראה הכללי - יופי של גווני אדום, אבל בגדול המראה סתמי לחלוטין, בעיקר משום שהשיער נאסף בכמה צמות ללחמניה עגולה על הקודקוד - אפשר היה לשפר וללכת על הצד הפרוע יותר עם שיער מפוזר בתלתלים רכים או לפחות בקוקו מרושל עם עגילי ענק כדי לבטל את מראה "הילדה הטובה שהחברות הרעות שלה הכריחו אותה ללבוש משהו סקסי". לא התרגשנו.

השארתי את הכבשים בבית: ג'ניפר לורנס

ג'ניפר לורנס, אהובתה משכבר הימים של המעצב(נ)ת, החליטה להפנות עורף ליחסים החמים ולדמויות בעלות המזג הסוער שהיא מגלמת לרוב, ובחרה בשמלה לבנה של דיור שאין בה כלום חוץ משתי שאלות: איפה מקל רועת הכבשים והיכן כובע הקש? נראה שהשמלה הורכבה מהרבה בד ושתי חגורות שחורות שנועדו להכיל את כמויות הלבן - וזהו. אין כאן חידוש, אין משהו מרגש, אין כאן ג'ניפר לורנס כמו שהמעצב(נ)ת מכירה, וגלובוס הזהב הוא לא בדיוק המקום להיות רגוע. אוסקר, מילא. גלובוס הזהב - לא. אכזבה.

בדיוק יצאתי ממכונת הכביסה: זואי סלדנה

אבל מי שבאמת הוציאה את הבלגן אל השטיח האדום היא זואי סלדנה שבחרה בשמלה שאפילו למעצב(נ)ת אין מילים לתאר אותה. השמלה, או מה שזה לא יהיה, של פראבל גורונג, נראית כמו אסופת שאריות בדים מהחוג לתפירה. אפילו סלדנה לא ממש יודעת איך לעמוד כדי שיראו את השמלה כמו שצריך ונראית כמו ילדה בפורים. נכון שאפשר להשתולל בגלובוס, אבל לא צריך ללכת כל כך רחוק. אפשר היה לוותר על הכתפיות, להאריך מעט את החלק העליון, לוותר על הבד הוורוד ולהמשיך עם הטול המקושקש. אולי אז גם סלדנה היתה מרגישה קצת יותר בטוחה לגבי עצמה. אגב, השיער משחק תפקיד לא קטן באנסמבל המגוחך הזה. חבל מאוד.

חבל שלא איבדת אותה בחלל: סנדרה בולוק

עם סרט שלא הפסיקו לדבר עליו, הופעה שאמרו עליה שהיא בלתי נשכחת וחיוך גדול, סנדרה בולוק כבר התמקמה בנינוחות ברשימת השחקנים הכי-הכי. לצערה של המעצב(נ)ת, זה לא עוזר לה וגם היא נופלת בפח של פראבל גורונג ובוחרת בשמלה שנראית כמו משהו שנוצר מתהלוכת התחפושות האחרונה של חג ההאלווין. השילוב בין שחור לוורוד היה יכול לעבוד מצוין, אבל הכחול שמצטרף לחגיגה מוציא את השמלה מפרופורציות נכונות וחבל. גם לנסיכות בחלל קורות תקלות.

פיהקתי כבר בטקס הקודם: היידי קלום

היא כבר לבשה כל מה שאפשר, חשפה שדיים, ישבן, לחיים ועוד - הבנו, יש לך גוף מהמם אחרי מלא ילדים ובגיל כזה. נו שוין. זו לא סיבה, גברת היידי קלום, לבחור עוד פעם במשהו מוכר. שמלה שחורה ושקופה של מרקזה, תספורת ענתיקה ועוד הרבה סתם. המעצב(נ)ת ראתה את הגברת ומיד חשה צורך לדובי ולשמיכי שלה כדי ללכת לישון. משעמם.

(כמעט) תמיד נעים להיפגש: רובין רייט

האירוסים הטריים של רובין רייט עשו לה טוב, וגם למעצב(נ)ת. בשמלה של רים אקרה רייט מראה-לא מראה את הסייד-בוב שלה, או כמו שהמעצב(נ)ת אוהבת לקרוא לזה - הציץ שהציץ. אמנם זה פחות יפה ממראה העצמות היבשות שבולטות שם, אבל עם צבע הקרם הנעים, הנוצצים שלא מסנוורים יותר מדי, הסנדלים הנאים והחיוך המאופק, הכל נשכח והמעצב(נ)ת מחבבת מחדש את רייט ומאחלת לה מזל טוב. יופי-טופי.

תמיד נעים להיפגש: סופיה ורגרה

ההפתעה של הערב, לפחות מבחינת המעצב(נ)ת (ואולי רמז לרמת השעמום), הגיעה מצד סופיה ורגרה היפהפייה שבחרה, שימו לב, בשמלה של זאק פוזן ולא בגזרת בת הים - לכשעצמו אירוע מרגש ביותר. החיוך, השיזוף, השמלה המלכותית והשרשרת שנראית כמו משהו שהכינו ילדים על החוף - ודווקא בגלל זה הולמת כל כך את המראה - כל אלה משאירים אותה בטופ ומוכיחים שאם יש לך סטייליסט מוכשר שאתה מוכן להקשיב לדברי החכמה שלו, תזכה לחיוך גדול מהמעצב(נ)ת. מאוהבת.

דווקא איתך, הפעם, פחות נעים: נעמי ווטס

גם נעמי ווטס, כמו רייט, בחרה בשמלה בגוון בהיר, אבל במקרה שלה זה לא עובד לטובתה, ודאי לא עם העור בצבע השנהב והבלונד בשיער. דווקא שמלה שחורה בגזרה המחמיאה הזו, עם השסעים בצד, בליווי של חוטי כסף שזורים בתוך הבד, היתה עובדת נפלא והיא היתה יוצאת המנצחת של הערב. המבע הבהיר והנצנוץ המרגיז של הבד מבטלים את האפקט שהיה אמור להיות למראה הכללי. אגב, יופי של ענק לצווארך, רק חבל שזה לא הולך טוב עם הקלאץ' והצמיד. מזל שהבעל לייב שרייבר גם הגיע.

הצד הלא נכון של הביצה: לינה דנהאם

עוד אחת שבחרה בזאק פוזן היא לינה דנהאם שלא מזמן הוכתרה בתור אושיית אופנה. המעצב(נ)ת עדיין לא התאוששה מזה, ובתוספת השמלה הצהובה והמחרידה הזו איבדה לרגע את שיווי המשקל שלה. יופי של ביטחון וחיבוק עצמי אוהב, אבל למה גזרה כזו שעושה בדיוק ההפך ממה שהיא אמורה? גזרת החזה הלא מחמיאה, החצאית שמחוברת בדיוק במקום הלא נכון והמחטב שלא ממש עוזר. אוהבת צהוב? יופי, תבחרי בשמלת סטרפלס שהחלק הצמוד שלה מגיע עד למותניים ומשם נופל ברכות בגזרת A - תיראי נפלא ואף אחד לא ישים לב שאת נראית כמו פרסומת לצבע גואש. התעלפנו ולא מטוב.

שכחתי לאן באתי: ג'וליה רוברטס

הרבה זמן עבר מאז פגשה המעצב(נ)ת את ג'וליה רוברטס על השטיח האדום, אבל אחרי שנהנתה כל כך לראות אותה משחקת ב"אוגוסט: מחוז אוסייג'" וחשבה שהנה עכשיו היא סוף סוף מבינה למה אומרים עליה שהיא שחקנית לא רעה בכלל, התאכזבה מעט לגלות שרוברטס כנראה שכחה שהוזמנה לטקס רב משמעות. מצד שני, יכול מאוד להיות שרוברטס רצתה לצאת בהצהרה כמה זה לא מעניין אותה ולכן בחרה בשמלה של דולצ'ה וגבאנה שנראית יותר כמו משהו שמתאים למסיבה. שלא תבינו לא נכון, המעצב(נ)ת חושבת שרוברטס נראית מעולה והשמלה יושבת כמו שצריך והגזרה עושה את המקסימום, אבל אפשר היה להוסיף איזה שסע או לוותר על החלק של חולצת הגברים הלבנה. אולי בפעם הבאה.

פתחתי חנות פרחים: דרו ברימור

גם את דרו ברימור לא ראתה המעצב(נ)ת הרבה זמן. ככה זה כשיש ילדים, סדר העדיפויות משתנה וגם סדר הבגדים בארון, ופתאום מוצאים דברים שרכשנו פעם ולא ממש זוכרים למה. ברימור בחרה בשמלה פרחונית שמזכירה למעצב(נ)ת שהיא חייבת להשקות את הפטוניות שלה ומהר. נכון, את בהריון, זה לא אומר שיוותרו לך. השמלה נראית כמו שדה פרחים שיצא מכלל פרופורציות, אם את רוצה להרגיש בנוח וללכת עם שמלה רחבה - אין בעיה, אבל תחשבי על הדוגמה. למה לא להתחיל עם פרחים בחלק העליון ולאט לאט לאבד אותם עד שהשמלה נשארת לבנה? כל הקשקושים האלה נראים רע והמעצב(נ)ת מקווה שלא הבת שלך בחרה בה, כי היא כבר רואה שתהיה לה בעיה בעתיד. תרופה לאלרגיה, מישהו?

הפתעתי את עצמי: אמה ווטסון

קשה לחדש על השטיח האדום, כמו שניתן לראות בשנים האחרונות, אפילו למעצב(נ)ת נמאס לשמוע את עצמה אומרת את אותו הדבר. אבל לפעמים קורה משהו שמשנה את נקודת המבט ומוציא לאור אפשרויות חדשות. אמה ווטסון החליטה לחדש והפתיעה במערכת לבוש של דיור. המעצב(נ)ת פיתחה רגשות מעורבים לגבי מה שווטסון בחרה ללבוש. מצד אחד, מקדימה השמלה מתוקה ולא רעשנית או מיוחדת כמו שווטסון נוהגת לבחור. אבל מצד שני, מאחור מדובר בהפתעה - עדיין לא ברור אם נעימה במיוחד - שמזכירה למעצב(נ)ת סינרים משנות ה-20, כאלה שנלבשו על השמלות כשלא רצו ללכלך אותן בעבודות הבית. אין ספק שמדובר במשהו שעוד לא ממש ראינו על השטיח. הנעליים הכחולות והטייץ השחור הופכים את המראה ליומיומי ולא מלהיב, אבל דווקא הרעיון של הסינר המהודר, אם ינוצל נכון, יכול לפתוח פתח לעיצובים נהדרים.

רואים שילדתי? ריס וויתרספון

לפעמים הכי פשוט זה גם הכי יפה: ריס וויתרספון בחרה בשמלה בצבע אקווה של קלווין קליין, עם קווים פשוטים ונקיים שמבליטים חיטובים, קימורים וכל מה שצריך. האמת היא שקשה לטעות עם גזרה כזו, אבל גם קשה להוסיף מילים - שמלה פשוטה, יפה, שעושה את העבודה. גם זה טוב. אגב, חייבת להחליף את הספר שלה.

נכון שאני מאמי? טיילור סוויפט

תחושת נוסטלגיה העולה בנו מפעם לפעם עלולה לייפות את העבר. זה אומר שלפעמים דברים שלבשנו פעם ונראו עלינו רע, נראים פתאום אחרת ואנחנו מחליטים לחזור ולעשות בושות. כמו טיילור סוויפט בשמלה של קרולינה הררה, שמחזירה אותנו כמה שנים אחורה אל השמלות המגוחכות שהיא התעקשה ללבוש מתוך מחשבה שהיא הנסיכה מאמי החמודה. אם כבר הלכת על ורוד בחילה, למה לא לבחור בשמלה בקווים נקיים כמו של וית'רספון ולהציג את הגוף שעבדת עליו כל כך קשה בחדר כושר? דווקא צבע "צועק" בשמלה פשוטה, עושה את העבודה טוב יותר מקשקוש כמו שאת בחרת. יאללה ביי.

מאכזבת קשות: קייט בלאנשט

אחרי כותרת כזו, לא קשה לנחש כיצד הרגישה המעצב(נ)ת כשפגשה את יקירתה קייט בלאנשט על השטיח האדום. בלאנשט נראית כאילו בחרה ללבוש את ניירות הפילטר שנשארו אחרי שימוש בקנקן הקפה הישן. לא ברור מה גרם לה לבחור בשמלת הארמאני המזוויעה במיוחד - גם הצווארון הלא מחמיא, גם הגב החשוף מדי שאולי נועד למנוע להסיט את הפוקוס מהשמלה עצמה. בקיצור, רע מאוד. המפסידה של הערב ובגדול.

או. סוף סוף הצלחת: אומה תורמן

דוגמה מצוינת לגזרת קולר מביאה אומה תורמן בשמלה של ורסאצ'ה שמשלבת שני סוגי בד עם דוגמה אחת, ובמילה אחת - מעניין. המעצב(נ)ת מחבבת את החשיבה הלוגיסטית ומחבבת עוד יותר את המראה של תורמן במחשוף כתפיים כזה. בעיני המעצב(נ)ת תורמן היא אחת המצליחות של הערב, ולמרות שבמבט ראשון היא נראית כאילו היא לבושה למסיבת כיתה בשנות ה-90 בבברלי הילס, בסופו של דבר היא נראית מדהים וזה מה שחשוב.

אל תתלהבי כל כך: מילה קוניס

אוי לא, מה את לובשת? אמה תומפסון

המעצב(נ)ת זוכרת בחיוך את הפעם הראשונה שפגשה באמה תומפסון וחשבה שהיא האישה הכי מגניבה בעולם. מאז, נהנתה מהמבטא והמשחק של תומפון בקולנוע, ועד לא מזמן גם היתה בטוחה שהיא מודל לחיקוי בגזרת המלבושים, שכמעט תמיד הציגו אותה באור מחמיא וצעיר. אבל בגלובוס הזהב נחרדה המעצב(נ)ת לגלות שמהפך יכול להיות גם שלילי, בעיקר כשראתה את השמלה האיומה של לנבין והתסרוקת העוד יותר איומה שבחרה. תומפסון נראית כאילו נוספו לה עוד 40 שנים. השמלה באה עם מקל הליכה או שזה נרכש בנפרד?

רעבה אבל מהממת: ג'וליה לואי-דרייפוס

מי שנראית כאילו השנים לא משפיעות עליה בכלל היא ג'וליה לואי-דרייפוס שבחרה בנרסיסו רודריגז והצליח לה. היא אמנם נראית כאילו לא אכלה מאז הגלובוס הקודם, אבל זה לא השפיע על הבחירה הנכונה בשמלה הנכונה, בגזרה הנכונה, באורך הנכון - בקיצור, הכי נכונה לערב זה. המעצב(נ)ת מאושרת.

אנחנו עוד נראה אותה: לופיטה ניונג

היא חדשה ברשימה, זה לא אומר כמובן שהיא תקבל הנחות, אבל כדאי לשים לב ללופיטה ניונג שעשתה צעדים ראשונים לעבר התהילה בסרט "12 שנים של עבדות". בשמלה של ראלף לורן, שלגמרי מחקה את השמלה ההיא הלבנה שגווינית' פאלטרו לבשה באוקר 2012 (של טום פורד), ניונג הולכת על בטוח בגזרה אבל על משהו מיוחד בצבע. המעצב(נ)ת היתה מעדיפה לוותר על הגלימה, אולי בגלל שזה נראה לה יותר מדי כמו העתקה של שמלת פאלטרו, ואולי כי ניונג צריכה לנסות להיות מיוחדת. לא לחינם היא נחשבת לכוכבת עולה, אז אפשר גם בתחום הלבוש.

(צילומים: AFP, AP, רויטרס, EPA)