ענת וקסמן: "הייתי כמו ילדה שבוכה לפני זריקה"

"החלטתי להפסיק לעצום עיניים, להתחיל להסתכל על הדברים כמו שהם ולהתמודד". אחרי שנה קשה, השחקנית ענת וקסמן מדברת לראשונה על הגידול שאובחן בראשה, שבעקבותיו נותחה בדחיפות, במטרה להעביר לאחרים מעט מהשיעור המטלטל שעברה.

ענת וקסמן. "אלה החיים שלי. תמיד זה בא בדרמות"(צילום: גבריאל בהרליה)

בראיון שפורסם היום במלואו בגיליון כפול וחגיגי של "7 ימים" ב"ידיעות אחרונות", היא מדגישה שאין לה עניין ברחמים והיא בטח לא רוצה להצטייר כמי שמוכרת מחלה קשה כדי לקדם הצגה חדשה. לא שהיא צריכה את זה, היא ביססה את עצמה בעשור האחרון כאחת השחקניות המרכזיות בתיאטרון הישראלי. וקסמן עושה את זה, כמו שהיא נוטה לחזור ולומר, כי היא חושבת שטוב יהיה אם אנשים יפיקו משהו מההתמודדות הפרטית שלה: "אסור לפחד להסתכל לדבר בעיניים, צריך לגייס כוחות-על ולהיבדק בזמן", היא אומרת. "את הגידול הזה הייתי יכולה לאבחן בבדיקת דם פשוטה שדחיתי במשך שנתיים".

בהמלצת רופא המשפחה פנתה לפרופ' צבי רם. "כמו בהצגה 'סוף טוב' (המחזה של ענת גוב ז"ל על התמודדותה עם מחלת הסרטן), שבה אני משחקת, הרופא סיפר לי מה אני הולכת לעבור. זה מצב שאתה לא רוצה לשמוע כלום, אתה רוצה לשים את הידיים על האוזניים ולצעוק, ואין לידי אף אחד. אני לבד מולו. הוא מספר לי על הסכנות, מה זה הניתוח הזה, מה אני צריכה לעבור וכמה זה דחוף. ואני ממררת בבכי. הבהלה משתלטת עליי. אתה נכנס לאיזה פחד כללי ובכי ופאניקה. הייתי כמו ילדה, ילדה שבוכה לפני זריקה".

נשמע כאילו החיים מחקים את התיאטרון.

"אלה החיים שלי. תמיד זה בא בדרמות. אין מחזאי שהיה כותב כזה דבר".

• הראיון המלא היום (ו') ב"ידיעות אחרונות"