המסיבה של גפן

האלבום, שסימן התחלה של קריירה עשירה ומתמשכת וכיוון חדש במוזיקה הישראלית, נמכר באותה שנה ב-200 עותקים בלבד. נושאי השירים שלו, שהולחנו ונכתבו על ידי גפן, ביניהם 'מיליארד טועים' ו'שנינו שווים', והראיונות שקדמו לו עוררו סערה ציבורית, שנתנה את אות הפתיחה לאחת מתופעות הרוק היציבות ביותר שנראו בישראל מאז – תופעה שנונה, חוצפנית ופרובקטיבית בעלת קול שנוי במחלוקת ומעריצים נאמנים.

(צילום: גיא פריבס)

בשנות התשעים הוא נהפך לאליל הנוער, לו הוא קרא "ילדי אור הירח". להופעות הוא התאפר והתלבש באופן שהזכיר דמויות מסרט הפולחן "מופע האימים של רוקי" ובקליפ של השיר "בוכה על הקבר" הוא צולם מוציא את אמו מארון מתים ("היא לקחה את זה ממש בסבבה. היה לה גם מיגרנה, אז בתוך הארון היא שכבה ונרגעה"). הוא כתב והלחין שירים מצליחים לטובי הזמרים בישראל, הרגיז את פעילי הימין בהצהרות שמאלניות על כיבוש והעליב את מצביעי העבודה בשירים כמו "שומקום", בו הוא טען שראש הממשלה (יצחק רבין) שותה יותר מדי. ב-1993 הוא הוציא אלבום שני ("עכשיו מעונן") ושנה אחר כך אלבום שלישי ("אביב גפן III") אשר הגיע למעמד אלבום זהב. הוא הכחיש שמועות אשר רמזו שהוא מעודד צעירים להתאבד והתחבק עם אותו ראש ממשלה, לו בעבר הוא קרא שתיין, בעצרת השלום בכיכר אשר אז נקראה "כיכר מלכי ישראל" דקות ספורות לפני האירוע הטרגי, שהביא לשינוי שמה ל"כיכר רבין". לאחר מכן הוא ראה איך השיר שלו, "לבכות לך", הופך להמנון לאומי, מבלי שהוא בכלל התכוון לכך. "זה הרגיש לי קצת כמו פורסט גאמפ", הוא אומר. "לקחו שיר מהיוצר שלו והפכו אותו להמנון שבכלל לא קשור לחבר שהשיר נכתב עליו". הוא התחתן עם ה'צבע של הקשת', השחקנית אילנה ברקוביץ', ואחר כך גם התגרש. הוא הוציא עוד אלבום בשם "חלולים" ועוד אחד בשם "לילות לבנים", איתו הוא יצא בגיל 27 לסיבוב הופעות אינטימי, שגרף הצלחה רבה.

בעשור הראשון של המאה ה-21 הוא מיתן את כמויות האיפור והלבוש ויצא עם אלבום מלודי ומורכב יותר בשם "יומן מסע", ועוד אחד בשם "ממנטו מורי", לאחר מכן הוא שיתף פעולה עם להקות שונות ומגוונות, ביניהם להקת ההיפ הופ הערבי "דם". אבל בתחילתו של אותו עשור ואותה המאה גם גפן יצא להתחלה חדשה כשחבר לסולן להקת Porcupine Tree הבריטית, סטיבן ווילסון, וביחד הם הקימו הרכב רוק בשם "בלקפילד". האלבום הראשון של ההרכב יצא ב-2004 ונשא את שמו. זה היה האלבום הבינלאומי הראשון של גפן, שהשיק קריירה בינלאומית, אותה הוא מטפח בהתמדה מאז. המבקרים בישראל טענו שמתישהו בעשור ההוא החלה דעיכה מסוימת בקריירה שלו.

(צילום: גיא פריבס)

דעיכה ככל הנראה זה דבר מאוד סוביקטיבי ושמזוהה באמצעות מדדים שונים, שכן לפני מספר שבועות השלים גפן עוד סיבוב הופעות מוצלח באירופה ביחד עם בלקפילד ובשבוע הבא הם יגיעו לניו-יורק למופע יחיד שיערך ב-Best Buy Theater באחד במאי. הכרטיסים כבר כמעט אזלו.

חלום שהתגשם

אנחנו נפגשים ביום תל אביבי נעים במיוחד לשיחה על קריירה, פוליטיקה, אבהות, דיכאון, כל מה שביניהם או בקיצור – החיים.

מאיפה בא לך הדחף הזה לשיר באנגלית? אני שואלת את אחד הזמרים היחידים מישראל שמתחזק קהל מעריצים בינלאומי לו אין זיקה ליהדות או לישראל.

"העולם גדול", הוא אומר בעודו מדליק סגריה של התחלת שיחה, "אנחנו יושבים פה עכשיו בתל-אביב, ובעוד כמה ימים אני טס להופיע בניו-יורק שם מכרנו כבר קרוב ל-2000 כרטיסים לאמריקאים דוברי אנגלית, להם אני הולך לשיר שירים שאני כתבתי והלחנתי. בלקפילד הפכה לפרויקט מדהים שאני המנהיג שלו וזו חוויה אדירה. זה כיף להגיע ממקום כמו רמת-גן לאירופה ולמלא אולמות של 2000 איש. גרמנים, צרפתים, אנגלים... כל ערב 2000 אנשים שרים את סוף העולם באנגלית. זה החלום שלי שמתגשם".

קל לך לכתוב באנגלית?

"כן, בגלל שאבי (יהונתן גפן) גר המון שנים מחוץ לארץ – במנהטן, לונדון, בוסטון, כך שיצא ששהיתי המון בחו"ל. כשאתה מבלה זמן כל כך רב בארצות אחרות בגיל צעיר העולם נראה נורא נגיש".

איך נוצר החיבור בינך לבין סטיבן ווילסון?

"מאוד אהבתי את ההפקות שלו, את הסאונד שלו. יום אחד שלחתי לו אי-מייל וקבענו פגישה. אחר כך הם באו לארץ להופיע ומשם הכל התגלגל. הייתה כימיה ממש טובה בינינו. הרעיון מאחורי ההקמה של בלקפילד מבחינתי היה שאני אוכל להוציא את השירים שלי מישראל לעולם".

(צילום: גיא פריבס)

בלקפילד היא רק חלק אחד בקריירה הבינלאומית של גפן, שרק לפני שבוע מילא את היכל נוקיה ברמת גן, שם הוא אירח, בין השאר, את "ביפי קליירו", אחת הלהקות הסקוטיות המצליחות באירופה. ב-2010 הוא הוזמן לפתוח באתונה את מופע הענק "360" של להקת U2 האגדית, שם הוא שר שירים מתוך אלבום הסולו הבינלאומי שלו “Aviv Geffen” .

איך זה מרגיש להופיע לפני קהלים שונים בכל העולם?

"מעולה", הוא אומר בפשטות. "הידיעה שבעוד שבועיים אני מופיע בניו-יורק, שההופעות שלי הן Sold Out, זה מדהים, בגיל 15 לא חלמתי או האמנתי שזה יקרה לי".

אני בספק.

"תראי בגיל 15 חשבתי שאני אהיה זמר, אבל לא הגעתי בדמיוני לאיפה שאני נמצא היום. הרבה אמנים בישראל נוסעים לניו-יורק ומופיעים מול הקהילה הישראלית, שזה נחמד אם אתה עושה טור בשביל הכיף באמריקה. להופיע באנגלית עבור קהל אמריקאי זה הישג מאוד מאוד גדול בעיני וזו חוויה שונה לחלוטין. הקהל מגיב אחרת לגמרי".

למופע שלך עם בלקפילד יש וייב שונה מאוד מזה של הופעה של אביב גפן.

"יש לו וייב אחר, אבל כל המופע הוא שירים שלי. אני גם שר את רובם והשאיפה שלי היא לגדול עוד. אני מאוד שמח שאנשים שמקשיבים לבלקפילד מבינים שישראל זה לא רק כיבוש, שיש אנשים יותר מאוזנים שרוצים דברים אחרים. זה חשוב".

עם כל ההופעות והרצון להצליח יותר בחו"ל לא חשבת לעבור לגור בארץ אחרת?

"גרתי שנתיים בלונדון וזה הספיק לי. בעולם של היום אין צורך אמיתי לגור במקום מסוים. גרתי ועבדתי באנגליה ובאותו זמן עבדתי גם בגרמניה וביוון ובניו-יורק ובסופו של יום אני מעדיף לגור בתל אביב, שלדעתי היא אחת הערים המדהימות ביותר בעולם".

יותר מברלין?

"פי אלף. אני מאוהב בתל אביב. לאחרונה גם התאהבתי במזרח הרחוק. הייתי הרבה בטוקיו והונג קונג לקראת האלבום החדש שלי ונחשפתי שם לתרבויות אחרות וקסומות שלא הכרתי. זה עולם אחר, מצד אחד הם סוגדים למערב, מצד שני יש איזה משהו כהה וכבד שהוא לגמרי שלהם. בניגוד להרגשה המוכרת שיש לי כשאני מטייל באמריקה או באירופה, באסיה אני מרגיש כמו ילד בחנות ענקית של צעצועים. האוכל, האופנה, המוזיקה שלהם, אני מוצא את עצמי מגלה עוד ועוד דברים מרתקים. למשל עכשיו כשהייתי שם הסתובבתי עם כנופיות של סייבר בטוקיו".

מה זאת אומרת כנופיית סייבר?

"אלו די ג'ייז שמנגנים מוזיקת אלקטרו או דאבסטפ בלילה ובמשך היום הם פועלים נגד כל מיני חברות ותאגידים. לקחתי את הצוות שלהם ועשיתי איתם את הקליפ 'עולם חדש'. זו הייתה חוויה שונה ומדהימה".

השיר הזה והאלבום כולו מדבר קצת על ההפסד האנושי לעולם הדיגיטלי המהיר, מה זאת אומרת?

"זאת אומרת שיש לי יחסי אהבה-שנאה עם העולם החדשני שאנחנו חיים בו. אני מאוד סיסקטיז בתפישה שלי. בבית אני עדיין מקשיב לתקליטים בפטיפון. מצד שני אני עובד עם חו"ל, אז אין ברירה. אני מתעדכן כמו כולם ומתקדם עם הטכנולוגיה".

דור מנוון

בין כל הספרים, תוכניות הריאלטי, הפרסומות ההופעות והשערוריות אשר מלוות את חייו, אביב גפן של 2014 הוא גם איש משפחה ואבא לדילן בן ה-7.

איך אתה משלב בין כל העולמות?

"דילן איתי בהכל. אני מגדל אותו לפי ראות עיני. זה לא תמיד מתיישב עם ראיה נורמטיבית של משפחות אחרות, אבל הוא ואשתי, שני, מאה אחוז איתי. יש לי איזה מסע גדול בחיים והוא איתי. הוא רואה הכל דרך החלון הגדול של אבא שלו. הוא מאוד תרבותי, הוא יודע אנגלית פרפקט, הוא היה איתי עכשיו בהונג קונג, בשנגחאי, בטוקיו. הוא ילד של העולם. אני לא איזה הורה שהולך לניו-יורק, לונדון, פריז ובא הביתה פעם ב-. ממש לא", הוא מוסיף בפסקנות.

והמחשבה מה אתה רוצה שהוא יראה מהחלון הזה גורמת לך לתכנן יותר את המהלכים שאתה עושה בקריירה?

"האבהות זה בעצם לביים את הילדות שלך מחדש, שזה נורא נורא כיף. בטח עבור מישהו שבא מהרקע שלי, של חסכים מהילדות של הורים שלא תמיד היו שם, שחזרו ונפרדו וחזרו והתגרשו, של תא משפחתי שלא היה לי ואבא אמן, שזה מאוד מאוד קשה. עם דילן אני מנסה לעשות סוג של תיקון, של להיות ביחד. עכשיו הופעתי עם בלקפילד באירופה והוא היה איתי לאורך כל הסבב. הוא רואה את החיים עם דמות אב מאוד חזקה".

הוא שואל אותך על המשמעות של השירים היותר אפלים שלך?

"הוא עוד צעיר בשביל זה, אבל אני מנסה להסביר לו שיש הרבה כעס בעולם הזה ושיותר טוב לנתב כעס שכזה לשירים ולאמנות מאשר לאלימות פיזית. שזה הדרך של אבא להוציא את הדברים החוצה".

מה שמביא אותי לפוליטיקה. הדור המזוין עליו שרת בשנות ה-90 הוא בן 40 היום. מה אתה חושב על הדור שהגיע אחריו?

"זה דור די מנוון בעיני. הוא מאמין שהשלום יגיע בצורה של אפליקציה, עד אז הוא לא יעשה כלום. חסר לי אנשים גם באמנות שיקומו עם סוג של צעקה. לא יתכן שלא תהיה שום אמירה היום בישראל באמנות לגבי הממשלה. אף אחד לא אומר כלום. הכל נורא נעים, נורא רגוע. אין שום סממן של פאנק או רדיקליות, שבעיני זה מאוד מאוד עצוב. אני נלחמתי ואני עדיין נלחם על הדברים שלי, נגד הכיבוש ובעד חלוקת ירושלים ובעד החיים לצד עוד עם בכבוד. אני מדבר הרבה על הכלכלה, על הפחד שביבי נתניהו זורע בנו כל פעם. זה נראה כאילו לשאר האמנים לא אכפת וזה מחלחל לנוער. פשוט לא אכפת".

נראה שגם אתה התמסדת קצת, אביב של שנות העשרים לא היה עושה תוכנית כמו "דה וויס" או פרסומות. מה השתנה?

"את צודקת. אני חושב שהעולם מאוד השתנה, הייתי פעם באולפני זאזא, עבדתי על אלבום ומוקי (שבק ס') היה שמה. סיפרתי לו שאני עושה פסטיבל של קולה בדרום. מוקי אמר לי, 'מה פתאום אתה עושה פסטיבל של קוקה קולה? אתה אביב גפן! זה מסחרי'. היום", הוא מחייך, "מוקי עושה את 'הכוכב הבא'. דברים משתנים, אין מה לעשות. אני הבנתי את זה לפני שנים. אפילו בוב דילן עושה היום פרסומות לשברולט. הכל בסדר. כל עוד אתה שומר על סוג של דיגנטי. בדה וויס את רואה אותי. זה אביב גפן בלי פילטר, בלי אוזניה של מפיק, שאומר לי מה לעשות. המיינסטרים הישראלי בא אלי ורצה להיכנס לעולם שלי".

אפרופו מוקי, הוא אמר לאחרונה שהוא שוקל להיכנס לפוליטיקה. איך אתה רואה את המעבר של אומן ויוצר לפוליטיקה?

"לאורך כל ההיסטוריה אנחנו רואים תופעות כמו רונלד רייגן, שמלהיות שחקן נהפך לנשיא ארה"ב. דברים קורים. אם אתה אינטליגנט וחכם והקרקע של המציאות היא בשלה, אז הכל אפשרי".

כמה אתה מתעניין בפוליטיקה?

"מאוד מאוד מאוד. עולמית וישראלית. אולי יום יבוא ואני אגיד לעצמי, 'תשמע אביב, די עם המוזיקה, תעבור לתחום ההוא'".

לא!

"כן! אם זה היה מקום ריאלי והייתי יכול באמת להשפיע. אבל זה אומר לעזוב את המוזיקה וזו החלטה מאוד משמעותית".

אתה לא חושש ממה שהתקשורת תעשה אם תחליט ללכת לפוליטיקה?

"לא. מעולם לא חששתי. אם אתה עושה משהו ואתה מאמין בו, ממה יש לחשוש? קטלו וקוטלים אותי כל הזמן. בהתחלה בטח. והכל טוב... היום אני נמצא במקום בו יש לי את הקהל שלי. המסיבה שהתחלתי היא גדולה ואם מדברים על מוזיקה, למשל, המוזיקה היא רועשת. אף אחד לא יכול לקלקל לי אותה".

אז זהו, נגמר עידן שירי הדכאונות? הפסיכולוגים?

"פסיכולוג תמיד יש. וגם דכאונות. משהו בחושך הזה, בלמטה הזה, בחרדות האלו הוא מאוד מפרה, בטח אם אתה אמן. רק טיפש יכול להיות מאושר כל הזמן, להגיד כל היום הכל אחלה. אנשים מאושרים עושים אותי עצוב, כי הם לוקחים מהחיים רק את השכבה העליונה, לא הולכים לעומק. שמה הכי מעניין".

איך אתה מרגיש עם זה שאנשים מפרשים את השירים שלך בצורה שאולי לא התכוונת אליה?

"זה היופי באמנות. למשל בשיר 'אמש', שמתחיל במילים, 'אמש התבזיתי בפעם המאה'. אמרו שזה ראשי תיבות של 'אהבה', שזה יפה שמישהו מצא את זה. או בשיר 'עכשיו מעונן', כשאומרים 'אנחנו דור מזוין' הפוך יוצא שאני צועק רוצים עוד מלחמה. שזה מדהים. ממש מיסטי שמישהו הגיע לזה", הוא אומר בהרהור.

תמשיך

לאורך כל השיחה, אביב מתעקש שהוא לא יותר רגוע ממה שהוא היה בשנות ה-90, אבל לי נראה שהמקום בו הוא נמצא הוא אחר. לפני סיום אנחנו מדברים על תום הסי, הצלם האמריקאי אשר יצר פרויקט בו הוא צילם אנשים מביטים בדמותם הצעירה.

אם היית עומד ליד אביב גפן הילד, נגיד כשהוא בן חמש, מה היית אומר לו?

הוא מהרהר לשניה ואז אומר, "הייתי אומר לו 'תמשיך'. אני סוג של עוף מוזר עם דרך משלי, לא הלכתי בעקבות אף זמר. שלום חנוך היה ונשאר סוג של מנטור, אבל את הדרך שלי יצרתי לי בעצמי. הסיקסטיז הגיעו לישראל באיחור, הם הגיעו בניינטיז, ואני זה שבעצם מאוד נהנה מהם. הארץ הרגישה נורא בתולית עם כל האיפור והשמלות. וזה היה מאוד מעניין ומהנה. ככל שהיה יותר כאוס נהניתי מזה יותר, ולכן הייתי מייעץ לו להמשיך".