סגולה לפרי בטן: על אבן האודם

כבר בתקופת התלמוד השתמשו בקמעות לשם הגנה. מכיוון ששמות האל, בצירופים מקודדים, נחשבו מגנים ומבטלים עין הרע ושאר מזיקים, ניתן למצוא אותם בקמעות ובסמלים יהודיים: במגן דוד, באותיות הוי"ה, בחמסה, בצורת דג או בצורת עין. לקמע מיוחסים כוחות הגנה והוא, במקרים מסוימים, אמור לספוג את האנרגיה השלילית אליו ולא אל האדם ובמקרים אחרים אף להסיט את חיצי הארס, הבוקעים מן העיניים הרעות, הנשלחים אל הקורבן ולבטלם טרם פגיעתם בו.

מטרה קלה, בלי עין הרע

חכמת הקבלה, מלמדת כי הריון ואישה מעוברת מהווים "מטרה קלה" לפגיעת עין הרע וכישוף מאנשים בעלי נפש רעה. אנשים שאינם מצליחים להביא ילדים לעולם או כאלה שדיבורם החטטני על עניין ההיריון עלול למתוח את מידת הדין ולהכריע נגדה עד כי תאבד את פרי בטנה. בזוהר נאמר שאישה הרה כדאי שתצפין את דבר ההיריון שלושה חודשים שמא חלילה לא תשלוט בה עין הרע ותפיל את פרי בטנה.

מעניין שהרפואה המודרנית טוענת כי מרבית ההפלות מתרחשות דווקא בשליש הראשון להריון ואי אפשר שלא לתמוהה על המתאם המדויק בין כתבי קבלה עתיקים ובין מדע הרפואה המתקדם, כל אחד ומשנתו.

מטרה קלה(צילום: shutterstock)

ספר חסידים, המיוחס לרבי יהודה החסיד, מייחס לכוחות הרוחניים השליליים גורם ישיר לאי-פריון וממליץ לזוג שנפגע ושלא זכה עדין להוליד, להתגרש ולהינשא מחדש. קרי, כוחות הטומאה שולטים וחלים על ברית הנישואים ולא על בני הזוג בנפרד. כמובן שאין ליישם המלצה זו והבאתי את הדברים בשם אמרם על מנת לבטא את החשש העמוק ששרר בימי קדם בלב כל אותם זוגות חשוכי ילדים. יובן כי, היו מקובלים שיצאו נגד הפסיקה הנ"ל וקבעו שישנן דרכים, רוחניות טהורות אחרות, היכולות לבטל רוע גזירה ובלבד שהזוג לא יגיע לכדי גירושין ופירוק הבית.

כאמור, החשש למעוברת והפחד מפני אובדן הוולד היה כה אימתני וממשי, עד שהגמרא התירה למעוברות לטלטל בשבת את "אבן התקומה", שהייתה מצויה ונפוצה בתקופת התלמוד, ושימשה כבעלת סגולה לשמירת המעוברת והוולד. נשים היו עונדות אותה על צווארן בזמן היריון או כאשר רצו להרות.

לאורך התקופות טענו חכמי הקבלה כי בבריאה קיימים כוחות רוחניים שליליים, שאינם נראים בעין אנושית, והשפעתם על האדם כה גדולה, עד כי יש לשמור על האישה המעוברת מכל משמר. הם ייחסו סגולות רוחניות והשפעות מוחשיות לשלל קמעות, בדגש מיוחד על אבני חן. רבנו בחיי (שמות כ"ח) אומר "שאין לך כל אבן ואבן מין האבנים היקרות שלא תמשוך כוח עליונים".

אדומה מבושה או מקדושה?

בחכמת הקבלה העתיקה מובא, כי "אבן התקומה" הינה בעלת סגולה עצומה נגד הפלת הוולד. היא מובאת ראשונה מבין אבני החושן: "אודם, פטדה וברקת, הטור האחד". אם כן, הזיהוי הנפוץ, המקובל והמאובחן של "אבן התקומה" ב"אוצר ישראל" (ערך אבנים טובות) קובע שאבן התקומה היא אבן הרובי (RUBIN) ובשל היותה בעלת סומק ואדמומיות היא מזכירה בצבעה העמוק את בשר אדם. יש המכנים אותה אף בשם "דם היונה"- צבעה נדיר ביותר, גם בין אבני הרובי עצמן.

במקורת נאמר שאבן הרובי משויכת לשבט ראובן (ראובן-רובי). המפרשים אומרים שצבעה האדום של הרובי והאודם מזכירים את הדודאים שהביא ראובן לאמו כדי שתתעבר, ובשם ראובן רמוזה האבן רובי והצבע האדום שלה לכל אברי ההולדה. בנוסף, נאמר כי שמה - אבן האודם - משום שהאדימו פניו בחטא בלהה שבלבל יצועי אביו.

אדומה על שום מה?(צילום: shutterstock)

רבנו בחיי רומז שראובן הוא בכור הבנים וסגולתה של אבן הרובי שכל אישה שנושאת אותה אינה מפילה לעולם. טוב תעשה אישה המתקשה להרות אם תישא את אבן הרובי על גופה ותכנס להריון במהרה והדבר בחון ובדוק. עוד הוא מוסיף ואומר: "ודע כי נמצא כתוב בספרי חכמת הטבע כי כל האבנים היקרות שהן עיקריות ושורשיות אינן אלא י"ב והן אבות לכל שאר האבנים וכל השאר מיניהן, ענפיהן ותולדותיהן. ומה שנתן אבן אודם לראובן על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה ולא בוש, והאבן הזאת נקרא רובי"ן, ומפני זה נקרא מבחר האבן הזאת בלשוננו אודם כי מראהו אדום כדם וסגולתו שכל אישה שנושאת אותו אינה מפלת לעולם נפלים ואמרו שהוא טוב לאישה המקשה לילד".

מאז ימי קדם העריצו אנשים את הרובי והאמינו שיש לה כוחות מאגיים. הרובי נחשבת כנוסכת בריאות, עושר וחוכמה ובימי הביניים אף השתמשו בה בתרופות. הרובי נחשבת בגלל נדירותה כסמל לעושר וכוח אצל שליטים בעבר.

כתוב בקבלה שהעולם הזה נקרא עולם העשייה ולכן טוב תעשה האישה אם תבצע פעולה שתמשוך כוח ממקור העולם העליון. מסורת מהקבלה שתענוד האישה אבן רובי על צווארה, ודווקא לא משובצת בזהב אלא אבן טבעית, משובצת בטבעת או בשרשרת כסף, שהרי כסף מסמל חסד ורחמים, ותישא עליה.

ככתוב בקבלה שכל אברי ההולדה מקבלים חיותם מתהלוכת הדמים בגוף האישה וצבעם האדום ניכר באבן הרובי הנמשלת לדם ובכך תמשוך על עצמה פריון ושמירת פרי בטן. יובן למעיין בנאמר, כי כל האמור לעיל אינו מחליף עצת רופא והדברים המובאים הינם עתיקי יומין שנועדו לתת לכם טעימה קטנה מעולמם של מקובלים בעלי מופתים.

• יצחק אהרון, "חכמה ", מרכז לקבלה