שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "אבל אני רוצה רק עוד סוכריה קטנה אחת!"
    את מרשה להם רק ממתק אחד ביום, אבל אבא "מגניב" גם גלידה בדרך לגינה. אתה חושב שהילדה מעלה קצת יותר מדי במשקל, אבל אמא חוששת שאתה גורם לה להפרעות אכילה. כמו בחינוך בכלל, גם בחינוך תזונתי חשוב ששני ההורים יעבדו ביחד. הדיאטנית תרצה שני מסבירה כיצד תעשו זאת

    לקחתם את הילד מהגן. מיד כשהוא מתיישב בכיסא הבטיחות הוא מכריז "אבא אני רעב!". מה תעשו? תעצרו את המכונית בפיצרייה הקרובה ותקנו לו משולש? תוציאו את הפרי ושהבאתם מהבית ותציעו לו? תנסו לברר מתי אכל כדי להבין האם הוא באמת רעב או שבעצם משהו אחר מציק לו?

     

    כיום ידוע כי רבים מגורמי הסיכון להשמנה של ילדים, בעיקר בגיל הצעיר, קשורים להתנהלות המשפחתית הנוגעת לאוכל, לאכילה ולהאכלה. ההורים מווסתים את תצרוכת המזון של הילד שלהם ויוצרים דפוסי אכילה הנטמעים בו מגיל צעיר בעזרת מדיניות התזונה הנהוגה בבית.

     

    <<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>

     

    עוד על תזונה בערוץ הורים :

    בריאות מהביס הראשון: 16 מזונות-על לתינוקות

    7 דרכים שיגרמו לתינוק שלכם לאהוב ירקות

    4 ילדים אושפזו כתוצאה מאי אכילת פירות וירקות

     

    התנהגות זו כוללת את שגרת הארוחות (האם ישנה מסגרת מסודרת של ארוחות, או בכל פעם שהילד רעב הוא פותח את המקרר ולוקח לעצמו משהו לאכול), סוג המזון שנקנה ומוכן בבית (עד כמה הוא מזון מתועש או חומרי גלם להכנה ביתית), מידת הבחירה אותה מאפשרים ההורים לילד (עד כמה ההורים מאפשרים לילד לנהל את האכילה שלו, או מנגד עד כמה לוחצים עליו לסיים את האוכל המוגש), האם האוכל משמש כפיצוי ולנחמה (למשל, כאשר רוצים להרגיע את הילד שנפל וקיבל מכה, או התאכזב מדבר מה, האם מציעים לו ממתק כדרך לנחם אותו ולהרגיעו).

     

    עד היום רוב המחקר המדעי בנושא זה התרכז בהתנהלות האימהית, מתוך ראייה ומחשבה שהאם היא זאת שאחראית על האוכל והאכלה בבית בשנים הראשונות לחיי הילדים. עד היום ניתן לשמוע את הביטוי "האמא היא שרת הבריאות במשפחה", ולכן היא זאת שאמונה על כל הנושאים התזונתיים.

     

    בעשורים האחרונים, עם יציאת אימהות רבות יותר לעבודה וההיעדרות שלהן מהבית לפרקי זמן ארוכים, נעשה שינוי בתפיסה זו. לאחרונה אף נעשה מחקר שהראה כי כיום למעשה מתקיימת חלוקה שווה באחריות בין שני ההורים לגבי הכנת האוכל, הגשתו וההחלטה מה אוכלים בבית.

     

    "אין תוספת. אכלת מספיק"

    כמטפלת במשפחות וכמי שמסייעת להם להבין היכן נמצאת הבעיה המשפיעה על האכילה אצל הילדים אני נתקלת רבות בחוסר איזון בהצבת גבולות בנושאים תזונתיים. ישנם אבות שאינם מבינים את גודל השפעתם על האכילה הבריאה אצל הילד. חוסר האונים שלהם כלפי דרישות הילדים לאכילה תכופה של חטיפים וממתקים, נובע הרבה פעמים מרגשי אשמה על כך שהם נמצאים שעות רבות בעבודה. כאשר הם מגיעים הביתה הם אינם מעוניינים להתחיל להתווכח ולהתעמת עם הילד. כלומר, אם הילד יבקש חטיף או ממתק הוא יקבל אותם גם אם השעה מאוחרת ולמעשה אכל כבר מספיק ממתקים לאותו היום.

     

    במקביל, ההתנהלות של אבות נמצאה במחקרים נוקשה יותר בכל הנושא התזונתי, כאשר האבות שמים דגש על כמות האוכל בארוחה מאשר יותר מאשר על איכותו, שנמדד למשל בעד כמה הילד אוכל ירקות או פירות. הלחץ על הילדים לאכול יכול להיות במשפט סתמי כמו "אל תשכח לאכול את הבשר", או ניסיון לפנות להגיון "כדאי לך לאכול מהבשר, הכנתי אותו כמו שאתה אוהב", ועד לשימוש בהתניה "אם תגמור את האוכל מהצלחת תקבל קינוח". לחילופין יש לעתים שימוש בהפחדה "אם לא תסיים את האוכל לא תוכל ללכת לצפות בטלוויזיה". התנהגות זו עלולה לגרום למאבק כוחות בין הילד להורה, שלרוב תגרור בעיות אכילה בעתיד.

     

    ישנם גם אבות שמאוד מוטרדים מכך שהילדה שלהם נמצאת בעודף משקל ויעירו לה שהיא אכלה מספיק כאשר תבקש תוספת של מנה בארוחה. הערות כמו "את לא חושבת שאכלת מספיק?" או "אם תאכלי עוד מנה את תשמיני" עלולות לגרום לילדה להרגיש שלא בנוח עם גופה, להוריד את הביטחון העצמי שלה, ובמקרים מסוימים אף לגרור אכילה בסתר כאשר לא שמים לב אליה.

     

    הדרך לניהול אכילה בריאה היא חלוקת אחריות בהאכלה, מושג שנטבע על ידי אלין סאטר, דיאטנית ומטפלת משפחתית מארצות הברית. בחלוקה זו ההורים אחראים על:

     

    איזה אוכל נכנס הביתה: ההורים עורכים את הקניות.

     

    מה מוגש לשולחן: הם עושים את הבישולים ואחראים לתפריט היומי. מומלץ לשתף את הילדים בבניית תפריט שבועי ובשיקולים המנחים. למשל, הכנסת מנת ירקות כל ארוחה, גיוון בסוגי הירקות או הפחמימות.

     

    מיקום הארוחה: אכילה ליד שולחן המטבח ללא הסחות דעת כמו טלוויזיה. חשוב לזכור שכלל זה תקף גם לגבי ההורים.

     

    שעות הארוחות: חשוב לארגן סדר יום המתאים לגיל הילדים. ילדים צעירים צריכים לאכול כל מספר שעות קטן (שלוש-ארבע שעות) כי הקיבה שלהם קטנה.

     

    באחריות הילדים:

    לבחור איזה אוכל לאכול מתוך מה שמוגש לשולחן.

    להחליט כמה לאכול בהתאם לתחושת הרעב או השובע שלהם.

     

    היחס לאוכל בילדות משפיע מאוד בבגרות

    בסקירה גדולה של מחקרים בנושא מעורבות אבות בהתנהלות התזונתית המשפחתית שהתפרסמה בחודש מרץ האחרון בכתב העת הנחשב Appetite קוראים החוקרים לערוך מחקרים המתמקדים בצד זה, זאת מתוך הבנה בחשיבותו ובהשפעתו של האב על העתיד התזונתי של הילד. במקביל הם ממליצים לערוך הסברה לקהל יעד זה

    בנושאי אכילה והאכלה כדי למנוע מחלות הנגרמות מהרגלי אכילה לקויים כמו סוכרת, לחץ דם והשמנה.

     

    בנקודה זו ראוי להדגיש את חשיבות ההורים והשפעת על תזונת ובריאות ילדיהם. ההקשרים שילד עושה לאוכל ולאכילה ומשפיעים על התנהלותו עם האוכל בעתיד וכתוצאה מכך גם על בריאותו. אלה נקבעים גם על ידי אסטרטגיות האכלה, זהו החלק הנוסף להחלטה מה אוכלים ודרך הכנת האוכל. בחלק זה נכללת אף יכולת ההכלה של ההורה בקשיי האכילה של ילדים.

     

    לדוגמה, ילדים רבים עוברים בסביבות גיל שנתיים שלב שבו הם מקטינים את מגוון המזונות שהם אוכלים. נשאלת כאן השאלה עד כמה מסוגלים ההורים לקבל זאת. האם הם עדיין ממשיכים לחשוף את הילד למגוון מזונות? האם משתמשים באסטרטגיה של התניה בנוסח "אם תאכל את הירקות תקבל קינוח?". מה עושים כאשר יודעים שלילדה יש נטייה להשמנה והיא מבקשת תוספת של מנה? לעתים קבלת ייעוץ על ידי דיאטנית המתמקצעת בילדים יאפשר להורים להבין את התנהלות האכילה של הילדים, להכיל אותם ולקבל כלים לניהול אכילה והאכלה בריאה בבית.

     

    לאור כל ניתן להבין עד כמה חשובה מעורבותם של שני ההורים בכל נושאת תזונת ילדם, ועד כמה אין להשלים עם מצב שבו רק אחד מההורים הוא האחראי על כל נושא התזונה בבית.

     
    הכותבת היא דיאטנית ילדים, חברת פורום הילדים של עמותת עתיד




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    שלום דוקטור
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים