טבע מופלא: 14 עובדות מפתיעות על חיות

80 אלף מבקרים הגיעו מאז חודשי הקיץ לתערוכה האינטרקטיבית "המכונה שבפנים: ביומכניקה". רגע לפני שהתערוכה נפרדת מישראל וממשיכה במסעה מסביב לעולם, צוות המוזיאון בשיתוף עם יוצרי התערוכה ממוזיאון "פילד" בשיקגו, מעניקים לכם טעימה קטנה על העולם המופלא של בעלי החיים.

כיצד הנקר לא מקבל זעזוע מוח?

ראשו של הנקר מגן עליו טוב יותר מכל קסדה. הנקרים סופגים כוח הגדול פי 1,200 מכוח המשיכה בכל ניקור. מדוע זה לא כואב להם? כיצד הם נמנעים מנזק מוחי? בהשוואה לבני האדם שפגיעת ראש בכוח הגדול פי 100-75 מכוח המשיכה יכולה לגרום זעזוע מוח לאדם - עם או בלי קסדה.

(צילום: Nigel Tate)

ההסבר לכך הוא במבנה עצם הלשון הארוכה במיוחד של הנקר שנמתחת עוד יותר כשהוא צד ונכרכת סביב כל הגולגולת שלו. העצם גם משמשת כבולם זעזועים כשהוא מנקר, וכך סופגת את הרעידות לפני שהן מגיעות למוח. בשונה מאיתנו, מוחו של הנקר אינו צף בתוך נוזל. הנוזל מגן על המוח האנושי כשהוא נחבט קלות בדופן הגולגולת, אך אינו מונע נזק מפגיעות פתאומיות.  

החיה המהירה בתבל

הברדלס הנקוד (צ'יטה) גומא 7.5 מטרים בכל צעד. הברדלס הוא בעל החיים המהיר ביותר הנע על רגליו ביבשה ומאיץ מ-0 ל-100 קמ"ש בשלוש שניות. אבל לא רק רגליו בלבד הפכו את הברדלס ל"מכונת מהירות": חוטמו אווירודינמי, זנבו הארוך והדק מאזן אותו בפניות חדות,

צילום: The Field Museum, שיקגו(צילום:)

הטְפרים (צפורני הרגליים) שלו שמספקים לו כוח גרירה, ועמוד השדרה שמתעקל כלפי מטה ומגדיל את טווח התנועה. עמוד השידרה מאפשר לו להניף את רגליו האחוריות הרחק לפנים. הוא מתמתח לאורך מלא ומתכונן לקפיצה ארוכה.

(צילום: אבי חיון)

מה הקשר בין לוויתן גדול סנפיר למאוורר תקרה?

הביולוג ד"ר פרנק פיש ראה פסל של לוויתן גדול סנפיר, הוא חשב שהאמן טעה לגמרי מאחר והיו לו גבשושיות על הסנפירים. אם בתחילה שיער כי הגבשושיות לא אמורות להפריע לזרימה, לאחר שחקר את הנושא ובדק מספר דגמים במנהרות רוח, הוא גילה כי השערות התכופפו ברוח ובכך ראה באיזו יעילות זרם הנוזל על פני השטח.

(צילום: Alan Moore)

בעקבות התגלית מיוצרים כעת מאווררים, גלשנים וטורבינות יעילים יותר. כך לדוגמא, הלהבים הגבשושיים של מאוור התקרה יכולים לסחרר 25 אחוז יותר אוויר הודות לתגלית של ד"ר פיש.

(צילום: )

לג'ירף לחץ דם כפול מזה של האדם

בכדי להזרים דם לראשה של הג'ירפה שנמצא בגובה של כשני מטרים מעל הלב, לחץ הדם של הג'ירף הוא כפול מזה של האדם.

מדוע זקוק הג'ירף ללב חזק כל כך? לבו של הג'ירף אינו גדול יותר מהצפוי אצל בעל חיים גדול, אולם הוא חזק באופן בלתי רגיל. דופן החדר השמאלי עבה במיוחד, וכך נוצר הלחץ הדרוש להזרים את הדם למעלה, עד למוח.  

(צילום: Chris Burt / Shutterstock)

לב ג'ירף בוגר פועם 53 פעימות לדקה, לעומת 75 פעילות אצל לב של אדם בוגר. לחץ הדם של הג'ירף הוא כפול מזה של האדם ומגיע ל-180/280 לעומת 80/120 אצל בני האדם. וכיצד הג'ירף לא מקבל סחרחורת כשהוא מתכופף לשתות? שסתומים מיוחדים בחדרי הלב של הג'ירף מווסתים את זרם הדם. ומדוע קרסולי הג'ירף לא נפוחים למרות לחץ הדם הגבוה? החלק התחתון של רגליו עטוף בעור הדוק ועבה, הפועל כמו גרביים אלסטיות.

אוזניים מקררות

שועל הפנק המצוייד בשתי אוזניים ענקיות, משתמש בהן לא רק לגילוי ושמיעה של הטרף, אלא גם כדי להיזהר מפני טורפים.

שועל פנק (צילום: Stuart Miller)

אחד התפקידים החשובים של האוזניים בחייו של הפנק הם לווסת את הטמפרטורה הפנימית. מנגנון יעיל ביותר, במיוחד בחיים הקשים במדבר סאהרה.

איך הכרישים צדים טרף בלתי נראה?

כריש הפטיש יכולים לחוש בעווית הקלה ביותר. חתול ים מתחבא כדי שלא יטרפו אותו, אבל כל עווית של שריר, כל פעימה של ליבו, מסגירה אותו. התכווצות שרירים פולטות אותות חשמליים וכריש הפטיש מצליח לעקוב אחריו. כיצד כרישי הפטיש מגלים טרף בלתי נראה? סורקים את החול בעזרת חוטמם. 

(צילום: Barry Peters)

ראשם מלא בנקבוביות שחשות אותות חשמליים (ככל שראשם גדול יותר, כך דחוסות בו יותר נקבוביות). הנקבוביות מלאות בג'ל ונקראות אמפולות ע"ש לורנציני. היצורים שמתחבאים בחול פולטים אותות חשמליים שניתנים לגילוי. כשהכריש מתקרב לטווח של כמטר מהטרף, האותות החשמליים נקלטים בנקבוביות שלו ומאותתים למוחו על הטרף שנמצא בסמוך.

המחסל המהיר בים

הצבת של חסילון המנטיס מתנופפת קדימה באלפית השנייה - כמו תאוצה של קליע. הפעולה מהירה כל כך עד שנוצרות בועות קטנטנות במקום שבו הצבת פוגעת בקונכיית החילזון. כשהבועות מתנפצות, גל ההדף מגדיל פי שניים את הנזק לטרף. 

(צילום: Perry Aragon)

כיצד רואים החסילונים (שרימפס)? עין אנושית קולטת רק שלושה אורכי גל של אור ויוצרת את הצבעים שאנו רואים. עיני חסילון מנטיס קולטות תריסר אורכי גל שונים. המדענים אינם בטוחים כיצד בדיוק רואים החסילונים, או מדוע הם צריכים לראות צבעים רבים כל כך.

נשכנים מהירים

החסידה צהובת המקור מתבוססת בבריכות רדודות וממתינה במקור פעור בתוך המים. כשמגיע דג חסר מזל, היא סוגרת את המקור במהירות של 25 אלפיות השנייה בלבד. כוח הנשיכה של התנינים הוא הגדול ביותר מבין כל בעלי החיים.

(צילום: Phil Lanoue)

אף שברוב המקרים הם אוכלים דגים, התנינים הגדולים ביותר יכולים לגבור גם על ג'ירף, תאו אפריקני והיפופוטם קטן. תנין יאור מסוגל להגיע לעוצמת נשיכה של 2,000 ק"ג לסמ"ר. איש מעולם לא ננשך על ידי טירנוזאורוס רקס, אולם המדענים הצליחו להעריך את כוחה המלא של נשיכתו באמצעות מודל דיגיטלי תלת מימדי של לסתותיו והגיעו למסקנה כי כוח הנשיכה של הטי-רקס הינו 1,400 ק"ג לסמ"ר.

רעיון דביק ומהפכני

הטבע משמש מקור השראה לטכנולוגיה, ישנה וחדשה כאחד: בזמן טיול באלפים השוויצריים ב-1941, הבחין מהנדס החשמל ג'ורג' דה-מסטרל כי בפרווה של כלבו הסתבכו פירות קוצניים. כששחרר אותם, שם לב לקרסים הזעירים בקצה השדרה כל אחד מקוצי הפרי. בשנת 1955 רשם דה מסטרל פטנט על המצאת הסקוץ' (צמדן) המחקה פירות קוצניים.

(צילום: jembe)

עיט הברזל

הסוד של לפיתת הברזל: החוד. נקבת עיט מסוג הרפיה, משתמשת בטפרים כדי לאחוז בחוזקה טרף שגודלו דומה לשלה. הרפיות נצפו כשבטופריהן קופים שנתלשו מחופת היער. כל הכוח שמפעילים שרירי הרגל מתרכז בטפרים במספר נקודות בעלות לחץ גבוה.

(צילום: Wolfgang Holtmeier)

הטופר הגדול ביותר של ההפריה, יכול להגיע ללחץ של 36 ק"ג לסמ"ר. כיצד הטופר מגביר את הלחץ? ככל שהנקודה קטנה יותר, כך גדל עליה הלחץ. כשעוצמת הכוח זהה, והאזור שעליו הכוח מתפזר הולך וקטן, הלחץ עולה. השרירים ומפרקי הציפור יוצרים את הכוח שבבסיס הטופר.

מי מריח אהבה ממרחקים?

עש הירח יכול למצוא נקבה במרחק של 10 ק"מ. לאחר שהעשים בוקעים מן הגולם. לעשי הירח ישנם שבעה ימים בלבד לחיות, למצוא בן זוג ולהזדווג. כיצד ימצאו זה את זו? כיצד המחושים השעירים מאפשרים לזכר למצוא זיווג? אם נסתכל מקרוב על המחושים שלו, נראה כי הם בנויים ממשטחים רבים. שטח גדול כזה מגביר את סיכוייו לקלוט את ניחוח הפרומונים אותם משחררת הנקבה. 30 אלף הקולטנים שלו מבטיחים שאפילו מולקולה אחת תספיק כדי שיצליח.

(צילום: http://www.alexhyde.co.uk)

אם נסתכל מקרוב על המחושים של זכר העש, נראה כי הם בנויים ממשטחים רבים. שטח גדול כזה מגביר את סיכוייו לקלוט את ניחוח הפרומונים אותם משחררת הנקבה. 30,000 הקולטנים שלו מבטיחים שאפילו מולקולה אחת תספיק כדי שיצליח.

הצמח המסוגל להבדיל בין טיפות גשם לחרק

צמח הדיונאה מפריש צוף שמושך את הארוחה הבאה שלה. בהיעדר המוח, צמח הדיונאה קולט מידע על הטרף שלכד באמצעות מעט שערות חישה. כיצד היא יודעת מתי להיסגר? אם שערת החישה מתעקמת פעם אחת בלבד, המלכודת לא תיסגר.

(צילום: Cathykeifer | Dreamstime.com)

אולי זה רק גשם? אולם אם שתי השיערות מתעקמות, ייתכן שזהו חרק המטייל סביב – והמלכודת נסגרת חלקית במהירות. כעת משהו לכוד בפנים. אם אותו "משהו" אינו נאבק, המלכודת נפתחת מחדש. אין סיבה לעכל מקל. אולם אם אותו "משהו" ממשיך לעקם עוד שערות, הוא בוודאי חי! כעת המלכודת יכולה להיאטם בביטחון ולהתחיל לעכל. יאמי!

לעוף איתן

גודל דומה, צורה שונה, שני סגנונות תעופה. כנפיים קצרות ורחבות ממריאות במהירות, אולם דורשות אנרגיה רבה כדי להמשיך להתנפנף. כנפיים ארוכות וצרות מקשות על היציאה לדרך, אולם ממשיכות לנוע בעזרת נפנופים מועטים בלבד.

(צילום: )

שמיעה קטלנית

אוזני התנשמת ממוקמות בגבהים שונים משני צדי ראשה. התנשמת ממקמת בדיוק מרבי מאין מגיעים קולות וכך היא מצליחה לאתר את הטרף אפילו בחשיכה מוחלטת. בעזרת אוזניה, הנמצאות משני צדי ראשה, התנשמת יודעת אם הצליל מגיע מימינה או משמאלה, מכיוון שלצליל לוקח זמן רב יותר להגיע לאוזן אחת מאשר לאחרת. (בדיוק כמו בני האדם ושאר העופות והיונקים).

ינשוף מסוג Saw Whet Owl (צילום: Ron Austing | WildNaturePhotos)

הייחוד באוזני התנשמת הוא שהן ממוקמות בגבהים שונים משני צדי ראשה! כך, שהצלילים מלמעלה או מלמטה מגיעים לאוזניים בזמן שונה. מוחה של התנשמת מחשב את הבדלי הזמנים בין הגעת הצליל מימין ומשמאל וכן מלמעלה ומלמטה ומאתר את הטרף בדיוק מרבי.

תערוכת "המכונה שבפנים: ביומכניקה" תוצג במוזיאון המדע ע"ש בלומפילד בירושלים עד ה-18.10. לאתר המוזיאון