אתי אנקרי: 'עושה רק מה שהלב מתחבר אליו'

לאתי אנקרי לא ממש משנה שהיא אחת המוזמנות המיידיות לראיון בתקופת החגים. "זה רק מחמיא לי, אני שמחה להיות בזה" היא אומרת, ומפגינה שלמות בריאה עם הבחירות האישיות והאמנותיות שלה בשנים האחרונות. בחירות אשר ביניהן היא נלאצת לאזן בימים אלו, בין ההכנות לחגי תשרי ובין החזרות לשלושת המופעים הגדולים שלה, בהם תופיע מגובה בהרכב של 10 נגנים, שישלב בין מוזיקאים וכלים מערביים לבין השפעות מזרחיות אותנטיות.

בראיון מיוחד באולפן ynet סיפרה הזמרת על יחסיה עם הקהל החילוני שלא תמיד ידע איך להתמודד עם שילוב הדת בחייה. "זה דמיוני לחשוב שאני מכירה את הקהל, אני הרי לא מכירה אותו. הקהל בחושך ואני באור ולא רואה", היא אומרת. "כשאני רואה אותו הוא מאוד מגוון. המון אנשים מכל הסוגים. וגם אם אתה שואל - כיפות ובלי כיפות, זקנים ובלי זקנים וחצאיות וללא חצאיות. אני לא מרגישה שזה קשה למישהו".

ומה לגבי החומרים הישנים? כיצד משלבים אותם ביצירה החדשה שלה? "אני אישה בת 50, כשהתחלתי הייתי בת 30. זה לא טבעי להשאר באותו המקום. אתה מתפתח, ומה שמתאים הולך איתך ומה שלא מתאים לא הולך איתך", היא אומרת. "זה לא תמיד נעים לשיר את אותו השיר ולשחזר את אותו השיר. גם אם אין לך כיפה או כיסוי ראש. אתה רוצה להתחדש כאמן ואתה עושה מה שהלב שלך מתחבר אליו". 

באולפן ביצעה אנקרי את השיר "קראת לי אסתר" מחומריה המוקדמים, והשיר "לימטא", מתוך אלבום טוניסאי שתוציא בקרוב. עוד סיפרה הזמרת על השירים בטוניסאית שלמדה מבית אמה, ועל השילוב מזרח-מערב שקיים היום בלהקה המלווה אותה, כמו גם על היופי והקושי הטמונים בעבודה משותפת עם משפחתה. "אמא שלי ממש עזרה לי עם האלבום הטוניסאי. היא ישבה איתי בכל החקירה שלי של החומרים, זה היה הבייבי שלה והיא נתנה לי רוח גבית טובה. זה היה לי טבעי לשתף אותה בזה, כי היא המקור. אני רק משחזרת איזשהו מקור. זה מורכב. התהליך עם אמא שלי היה מאוד נעים, זה היה לחזור הביתה לשירים שהכרתי כילדה. הריח והטעם מוכרים, אבל עכשיו אני חוזרת אליהם כבוגרת".  

אתי אנקרי תופיע ב-29 בספטמבר בגן הבוטני בירושלים, ב-1 באוקטובר באמפי שוני, ב-12 באוקטובר במסגרת פסטיבל ראשון לציון וב-14 באוקטובר במשכן לאמנויות בבאר שבע.