ברוך הבא / "מחוץ לרדאר"

רגע לפני ששנת תשע"ד הסתיימה ומדורי הספורט היו עסוקים בלסכם את השנה העברית החולפת וההישגים הבולטים של ספורטאי ארצנו, זכינו לאיתות ראשון מספורטאי שאולי יככב בסיכומים הללו בשנים הבאות. ברוך שמאילוב (20) הוכתר בסוף השבוע שעבר לאלוף אירופה עד גיל 21 בג'ודו במשקל עד 66 ק"ג ורגע לפני המעבר לבוגרים ביסס את מעמדו כאחד מהספורטאים הצעירים המבטיחים של הענף. 

• לכתבות קודמות במדור "מחוץ לרדאר"
  

שמאילוב גדל בחדרה והחל להתאמן באמנויות לחימה בגיל שש, תחילה בג'יו ג'יטסו ובהמשך בג'ודו, הענף האולימפי והפופולארי יותר. כבר בגיל צעיר זוהה שמאילוב כספורטאי מחונן וכשהיה בן 12 הוא עבר לגור באקדמיה למצוינות בספורט בוינגייט, שם בתנאי חממה מטפחים את ההבטחות הגדולות של הספורט הישראלי.

צפו בשמאילוב מתראיין רגע לאחר הזכייה באליפות אירופה (החל מ-2:50)

העתיד נראה מבטיח עבור הג'ודוקא הצעיר והמוכשר אבל מכה שספג במרפק בגיל 14 שינתה את התמונה. הפגיעה במרפק התפתחה לדלקת ומשם לשחיקה בסחוס. במשך שנתיים תמימות נאלץ שמאילוב לראות את חבריו לנבחרת הקדטים נוסעים לתחרויות בחו"ל וקוצרים בהישגים בזמן שהוא יושב פצוע בצד.

"זו הייתה תקופה לא נעימה, בלי ג'ודו, בלי כלום. עברו לי בראש מחשבות פרישה", נזכר שמאילוב, "בשלב מסוים ניתקתי קשר עם המאמן שלי מחדרה, אפשר לומר שקצת שכחו אותי".

למזלו של שמאילוב האקדמיה המשיכה לתמוך בו לכל אורך הדרך גם כשהושבת מאימונים ותחרויות. באותה תקופה התאמן איתו באקדמיה, דור ורדי, ג'ודוקא צעיר ובנו של מאמן הג'ודו והשופט הבינלאומי, ערן ורדי. ורדי הצעיר סיפר לאביו על שמאילוב המוכשר ועשה את החיבור בין השניים. ערן החל לקחת את שמאילוב לסייע לו בתחרויות ולמחנות אימונים שהוא אירגן, עם הזמן הוא הפך למאמנו האישי, הגיע לצפות באימונים שלו ונתן לו הערות. "יש לו חלק ענק בהצלחה שלי", מעיד שמיאלוב.

כשהחלים מהפציעה בגיל 16 השתלב שמאילוב בנבחרת הצעירה (ג'וניור) תחת הדרכתו של גיא פוגל. ההתחלה לא הייתה פשוטה, באימונים הוא הרגיש טוב, אבל

 בתחרויות בחו"ל דברים לא התחברו כפי שקיווה. השינוי הגדול התרחש השנה, שמאילוב השתתף בתחרות גביע אירופה לג'וניור באיטליה וקטף את מדליית הזהב, לאחר מכן הוא השתתף בתחרות נוספת מסבב גביע אירופה בספרד ושוב עמד על המדרגה הגבוהה ביותר בפודיום. "הייתי זקוק לסוויץ' בראש", הוא מסביר.

דווקא בתקופה שקדמה להישג הגדול ביותר בקריירה שלו עד כה, חווה שמאילוב מספר אכזבות. בשתי תחרויות בצ'כיה ובגרמניה הפסיד שמאילוב כבר בקרב הראשון. "באתי חולה מאוד לתחרויות האלו, שבוע לפני התחרות בצ'כיה הייתי מאושפז עם חיידק בגרון", הוא מספר, "זה לא עשה לי טוב. לא רציתי לבוא בהרגשה גרועה לאליפות אירופה, אבל בסופו של דבר התאפסתי על עצמי".

שמאילוב יחד עם אורן סמדג'ה וגיא פוגל אחרי הזכייה באליפות אירופה(צילום: איגוד הג'ודו הישראלי)

שמאילוב אכן התאפס, לאליפות אירופה הוא הגיע כמדורג ראשון בזכות ההצלחות באיטליה ובספרד ועמד בציפיות עם מדליית זהב כשאת כל חמשת הקרבות הוא ניצח באיפון. "הכול היה כל כך יפה ומסודר שם, בחיים לא הייתי באירוע כל כך גדול", נזכר שמיאלוב, "בקרב הראשון עוד הייתי לחוץ, אבל תוך כדי התחרות ההתרגשות ירדה והצלחתי לבטא את עצמי טוב יותר בקרבות. כשניצחתי בגמר הייתי בשוק בהתחלה, ברור ששמחתי אבל לא קלטתי. רק כשהגיעו כל הברכות מהחברים והמאמנים התחילה גם ההתרגשות".

שמאילוב מגדיר את סגנונו האישי כמושפע

מג'ודו רוסי-קווקזי, משופע בהרמות. הוא נהנה מיתרון פיזי על רוב יריביו ונחשב לחזק מאוד בקטגוריית המשקל שלו. הוא אמנם כותב ביד ימין, אבל בג'ודו בנו אותו כשמאלי, מה שמקשה על יריביו הימניים בכל הקשור לאחיזה.

בעוד פחות מחודש יתחרה שמאילוב באליפות העולם בג'וניור למיאמי. שם ינסה להציג את הדומיננטיות שיצר לעצמו באירופה גם מול המתחרים החזקים מאסיה ויתר היבשות. לאחר מכן ממתין לו האתגר הגדול ביותר של ספורטאי מצליח בגילאי נוער, המעבר לבוגרים.

"בהתחלה הייתי בשוק". שמאילוב לאחר הזכייה באליפות אירופה(צילום: איגוד הג'ודו הישראלי)

כדי להפוך את המעבר לחלק יותר, שמאילוב כבר מתאמן באופן סדיר בנבחרת הבוגרים אצל אורן סמדג'ה ומתגורר בבית הנבחרות בווינגייט יחד עם יתר חבריו לנבחרת.

החלום הגדול הוא כמובן הקריטריון האולימפי לריו 2016, אבל הדרך לשם לא צפויה להיות פשוטה כלל וכלל. ישראל יכולה לשלוח נציג אחד בלבד בכל קטגוריית משקל וכדי להשתתף באולימפיאדה בברזיל, שמאילוב יצטרך להקדים בדירוג העולמי שני ג'ודוקא במשקלו שכבר צברו כברת דרך בבוגרים - גולן פולק המדורג כיום 19 בעולם והשתתף באולימפיאדת לונדון וטל פליקר המדורג 32 בעולם.

טל פליקר וגולן פולק. משוכות גבוהות בדרך לריו(צילום: אורן סמדג'ה)

"פולק ופליקר ספורטאים מעולים. פולק מדורג גבוה מאוד וזה יהיה אתגר קשה בשבילי לעבור אותו, אבל ברור שאנסה", מבהיר שמאילוב.

למרות התחרות שנכפתה עליהם בשל שיטת הקריטריון, שמאילוב מצהיר כי היחסים בין הג'ודוקא בנבחרת מצוינים, "כולנו חברים טובים מאוד, אנחנו מכירים אחד את השני הכי טוב שיש ויודעים לתמוך זה בזה. צריך לדעת לעשות את ההפרדה בין המזרן לחיים ואנחנו מצליחים".