שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    מופיעה בחלום: הקסם המוזר של טווין פיקס

    חזיונות אדומים על גמדים וענקים, סוכן FBI בודהיסטי, עיירה שכולה סודות, ומעל הכל - פרשת הרצח של לורה פאלמר. "טווין פיקס" ירדה מהמסך לפני 23 שנה, אבל היא עדיין איתנו: בהשפעה, בהשראה ובגלל העובדה הפשוטה שהוחלט להחזיר אותה למסך. מה הפך אותה לכזו בלתי נשכחת?

    גלים שקטים מתנפצים אל החוף ברכות. משהו מבצבץ, משהו שלא צריך להיות שם. אדם מגלה גופה עטופה בתכריכי ניילון. הוא מזהה אותה, מבוהל ועצוב הוא קורא לשוטרים שהוא מכיר אישית. כולם מכירים אחד את השני בעיירה הקטנה שמזועזעת מהרצח. והיא תעבור עוד הרבה זעזועים עד שהוא ייפתר.

     

    התסריט הזה נשמע בסיסי כל כך היום. גילוי בסגנון הזה פותח כמעט כל פרק של "חוק וסדר", וגופת אישה שמכה גלים בכל מי שהכיר אותה, במקום שלו לכאורה, היא קו עלילה של אינספור סדרות מתח, כולל הבלש הזר לסביבה נוסח דייל קופר (קייל מקלכלן) שבא ללמד, ולומד משהו על עצמו במהלך הפענוח.

     

    לא הכול התחיל עם "טווין פיקס", זה נכון. הז'אנר הבלשי קיים בספרות עוד מהמאה ה-19 אצל אדגר אלן פו וארתור קונאן דויל, והיו די והותר סדרות וסרטי בלש שרצו במקביל לה, וגם הרבה לפניה. אבל הסגנון שלה, וההחלטה המודעת של היוצרים דיוויד לינץ' ומארק פרוסט לערבב בין ז'אנר הבלש למלודרמה אקסצנטרית עד רמת אופרת הסבון, הפכו לאבן דרך שמשפיעה עד היום.

      

    "טווין פיקס" חוזרת

     

    אחרי שמועות על גבי שמועות, הודיעה לאחרונה רשת שואוטיים  שתשקיע בפיתוח סדרת המשך שלה עם היוצרים המקוריים, מהלך שיצר המון רעש והתרגשות, אבל מצד שני גם עורר חשש בקרב המעריצים. "טווין פיקס" אמנם לא היתה מושלמת, היא היתה איטית, לא מתוכננת לעתים ואף איבדה כיוון באמצע, ובכל זאת - היא עדיין משמשת השראה גם היום. "טווין פיקס" קוטלגה באינספור מגזינים כאחת הסדרות הטובות והמשפיעות ביותר שנעשו אי פעם, והיתה אחת הסדרות הנצפות ביותר בארצות הברית בעונתה הראשונה ב-1990, שגם היתה מועמדת ל-14 פרסי אמי (וזכתה "רק" בפרס על תלבושות ועריכה).

     

    גם בארץ היא עוררה עניין רציני. אחרי שסיימנו לתהות מי ירה בג'יי אר ב"דאלאס", כולם שאלו את עצמם מי רצח את לורה פאלמר (שריל לי). עד כדי כך, שב"זהו זה" הקדישו לסדרה פרק שלם.

     

    גבעת פיכסה של "זהו זה" (באדיבות הטלוויזיה החינוכית)

      

    אז מה הם החומרים המוזרים של הסדרה הזו, שהופכים אותה לכזו אייקונית?

     

    היי במאי מוזר, תעשה לי סדרה

    אפשר לומר בזהירות שהיום אנחנו בעיצומו של גל של במאי קולנוע מוערכים ומצליחים שעושים טלוויזיה: סטיבן סודרברג עם "The Knick", גיירמו דל טורו עם "הנגיף", ודיוויד פינצ'ר שעובד על עיבוד משלו ל"אוטופיה" הבריטית. כל השמות האלו כבר קנו להם ותק וחיבוק מהמיינסטרים, אבל כש-ABC פנו ללינץ', הוא היה מוכר להם בזכות "איש הפיל" ו"קטיפה כחולה" - יצירה קולנועית מוערכת, אבל גם אקסצנטרית בפני עצמה. יש בה מתח, משחק מוגזם בכוונה, אלמנטים סוריאליסטיים ואת דניס הופר כנבל מתוסבך עם חיבה לשירים ישנים ואיזבלה רוסוליני כאישה שהוא מאמלל. הרשת העריכה מספיק את הכיוון הלא שגרתי הזה כדי להציע ללינץ' ופרוסט לעבוד יחד, במקור על פרויקט שיעסוק בחייה של מרלין מונרו.

     

    הפרויקט הזה לא יצא לפועל, ונותר רק לתהות איך היתה נראית סדרה על מרלין מונרו בבימוי לינץ'. אבל נוצר חיבור טוב בין השניים, שרקחו יחד רעיון ליצירה בדיונית על חיי אנשים בעיירה קטנה, שתכלול נערה שחיה חיים כפולים שיובילו למותה.

     

    סצנה מוזרה - של במאי לא שגרתי  

     

    לא על הפשע לבדו

    הרעיון שפתרון הפשע הוא לא הדבר היחיד שמושך ומניע את העלילה, קיים עוד מתחילת המאה ה-20. העיסוק בפסיכולוגיה של הפושע, ההשפעות שלו על משפחת הקורבן והאנשים סביב לו, מוכרת. ב"טווין פיקס" הובאה גרסה מוקצנת עוד יותר – הרצח של לורה פאלמר במקור היה אמור להיות רק פיתוי לצופים, משהו שיכניס אותם לסדרה ויציג בפניהם יחסים בין דמויות שונות רבות ונוספות.

     

    בסדרות מתח עכשוויות לעתים קרובות הבעיות הרגשיות של הדמויות מרתקות באותה מידה, אם לא יותר, מפענוח הפשע עצמו. בפועל ב"טווין פיקס" פתרון התעלומה תפס נפח רב, אבל היו ארוגים סביבו ובתוכו סודות, קשרים שנרקמו בין חבריה של פאלמר, דונה (לארה פלין בויל) וג'יימס (ג'יימס מרשל), שדים בארון של קופר ועוד ועוד. אפילו מלודרמה סביב זהות אבי התינוק של מזכירת השריף היתה שם. והכול עשוי בדרמטיות קיצונית, פארודית ומושכת בו זמנית.

     

    הרבה דרמה

     

    מיניות וחושניות - בלי עירום 

     ב"טווין פיקס" יש אינספור דמויות שמגולמות על ידי שחקניות מהממות, וגם אי אלו גברים מושכים, כן, בעיקר מקלכלן. יש בית בושת מעבר לנהר, יש את הפעילות המינית הענפה של לורה פאלמר עצמה, שאין כמעט גבר בעיירה, מבוגר כצעיר, שלא היה מאוהב בה או שכב איתה או שניהם, יש את אודרי (שרלין פן) שמפלרטטת עם הכול ועם כולם. וכל זה סקסי להחריד, בלי עירום כמעט, בלי הקלות שבה אפשר היום להציג סצנות מיניות מההתחלה עד הסוף. ב-HBO זה לא היה עובר.

     

    ייתכן שהדבר נבע מאילוצי פוריטניות של הרשת, אבל מרתק לראות איך הצליחו לשמור בסדרה על מתח מיני. למשל כשאודרי התקבלה לעבודה בבית הבושת אחרי שהדגימה איך קושרים קצה ענף של דובדבן - עם הלשון:

     

     

    התוכן טלוויזיוני, ההפקה קולנועית

    היום אנחנו כבר רגילים שכמעט כל סדרת טלוויזיה מופקת, מצולמת, מלוהקת ומשוחקת כאילו היתה סרט קולנוע מתמשך. "טווין פיקס" עשתה את זה כבר ב-1990. בראו לנו כאן עיר בדיונית שנראית מציאותית לגמרי בזכות לוקיישנים קבועים מלאים בפרטים וצילומי חוץ של מפלים, יערות ודרכים - רבים מהם צולמו מראש בעיירות בוושינגטון. התוכן אולי הכיל מלודרמטיות של אופרת סבון, אבל ההפקה לא נראתה "זולה". אפילו "הזמנה לאהבה", אופרת הסבון שהדמויות ב"טווין פיקס" ראו, לא צולמה באולפן אלא בבית בהוליווד.

     

    פסקול של סיוטים

    לינץ' והמלחין אנג'לו בדלמנטי משתפים פעולה כמעט בכל פרויקט שלו. כאן הם יצרו יחד מוזיקה שעיצבה במידה רבה את האווירה של הסדרה. הקול של ג'ולי קרוז ששרה את השירים שמופיעים בה (לינץ' כתב את המילים), מוסיף לניחוח החלומי-מסויט שלה. המוזיקה נוכחת ברקע אבל גם ברגעי מפתח - כשהופעה של קרוז הופכת לחיזיון שמעביר מסר נוראי לקופר, על כך שהרצח לא רק רחוק מפתרון, אלא ש"זה קורה שוב".

     

    ההופעה שהופכת לחיזיון (זהירות: הקטע מכיל ספוילר)

     

    אין הרבה מוזיקה "רגילה" בסדרה. גם כשבובי (דאנה אשברוק) שם בג'וקבוקס שיר שיעשה לו מצב רוח טוב, ואודרי קמה לרקוד - הכל נשמע לא אמיתי, מוגזם, מוזר ומעניין יותר:

     

     

    למה יש סוס בסלון שלי?

    הסדרה שילבה פענוח חלומות כטכניקת פתרון פשעים מקובלת. קופר הוא סוכן ה-FBI הכי זן שתפגשו, שאיפת חייו היתה לנסוע לטיבט וללמוד עוד מהנזירים שם. את הרמזים על זהות הרוצח של לורה הוא קיבל בחזיונות שכללו גמדים, ענקים ווילונות אדומים. החלומות, יחד עם מוטיבים פרוידיאניים שונים, הכניסו פסיכולוגיה לסדרה ועיסוק בלא מודע. בנוסף להם היו לא מעט דיבורים על חטיפות חייזרים ואלמנטים על טבעיים. ורק כדי לעשות סדר, הפרק הראשון של "תיקים באפלה" שודר שנתיים אחרי ש"טווין פיקס" הסתיימה.

     

    הסדרה הכילה שילוב, שבזמנו היה עשוי להיחשב למופרך - של דרמה ומתח קונבנציונאלי עם רגעי אימה של ממש שאפקטיביים עד היום. ומי שזוכר מה קרה אחרי שצץ סוס בסלון של משפחת פאלמר, יודע למה הכוונה. ומעל כל זה לא הוזנחו היחסים בין הדמויות, שכללו הפגנת חיבה לא מבוטלת ואחווה גברית. קופר נקשר בלי טיפת סרקזם או ציניות לתושבי העיירה. הקשר בינו לבין השריף טרומן (מייקל אונטקין), יחסים שאמורים להיות מלאי מתח, הם מופת לברומאנס מלא הומור מהמעלה הראשונה, הרבה לפני שהמונח היה שגור או קיים, וגם האהדה שרחשו לו הסוכנים, כולל לינץ' עצמו בתפקיד אורח של סוכן שלא שומע טוב וצועק כל הזמן, נוגעת ללב. וקורעת מצחוק.  

     

    אחוות גברים 

     

    הזמן הוא דיסק שטוח, סליחה, נזיר טיבטי

    היום אנחנו מקבלים בהבנה ובסבלנות, פחות או יותר, דמויות ששוטחות בפנינו משנה פילוסופית ברצף מונולוגים אינסופי. זה קרה ב"בלש אמיתי", זה קרה ב"רצח מאדום לשחור" וזה קרה ב"טווין פיקס". כשקופר דיבר על מהות החיים והאופן שבו פותרים פשעים בעזרת הנחייה רוחנית, כולם לא רק הקשיבו, אלא גם יישמו.

     

    "בלש אמיתי" לא המציאה את המונולוג הפילוסופי

     

    הינשופים אינם מה שהם נראים

    בלש שמקליט את רשמיו מהקפה והעצים, בנוסף לפרטים חיוניים על הפשע עצמו, התפעמות מפאי דובדבנים (ומהקפה), חרדה קשה מינשופים, שהם בשום פנים ואופן אינם מה שהם נראים, אישה שמדברת אל בול העץ שהיא נושאת בחיקה לכל

    מקום, ציפור מדברת שמחזיקה רמז חיוני, הררים של דונאטס, עוד התפעלות מהקפה, שיגעון גדלות שיוציא משליטה ונעוץ בפנטזיות על סיום אחר למלחמת האזרחים בארצות הברית, אב לילדה מתה ששיערו מלבין בין לילה, דמות מחרידה שאורבת במראה, נשים חזקות שלא מפחדות לקחת את החקירה לידיים שלהן, בן זוג מתעלל, פסיכולוג פסיכי עם פטיש להוואי, בקתות שמסמלות דברים אחרים לגמרי.

     

    זו רק רשימה חלקית של האלמנטים השונים שמרכיבים את הסדרה, שנראית לפעמים כפאזל שהמוטו שלו הוא כמה שיותר מוזר, יותר טוב. חלק מהסצנות נראות כאילו שפרוסט ולינץ' עבדו בלי פיקוח, השתעשעו ברעיונות שעלו להם ופשוט הכניסו אותם פנימה. וזה עבד. היה ב"טווין פיקס" משהו שמשך את הקהל למרות ואולי כיוון שלא התחנפה, לא עשתה הנחות לצופים שלה, והיתה גם מושכת וגם מאתגרת במידה מספקת. היא הוכיחה שאפשר לעשות טלוויזיה מרתקת, ייחודית, שתהיה גם לכולם, וגם, פשוט טובה.

     

    קפה, פאי ובול עץ

     

    קשה לצפות מה יצליחו היוצרים להביא לנו עוד שנתיים, כשהסדרה אמורה לעלות שוב, ולהמשיך 25 שנים אחרי הנקודה שבה הפסיקה. ההשוואה הבלתי נמנעת לסדרה הישנה אורבת לה מעבר לפינה, השחקנים כולם התבגרו מאוד, ומי שגילם את בוב (פרנק סילבה) מעורר האימה, מת שנים ספורות אחרי שהסדרה הסתיימה. נשאר לקוות רק שמה שזה לא יהיה, הוא לא ימנע ביקורים חוזרים של צופים ותיקים בעיירה, ולא יוציא את החשק לצופים חדשים לבקר בה בפעם הראשונה. ואולי עכשיו, כשלינץ' ופרוסט אומרים שהם יוצרים משהו שהם באמת רוצים, בלי אילוצים חיצוניים, הם יצליחו, איכשהו, לבנות המשך הולם.  

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים