שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    התביעה: מה יעלה בגורל סניף 'רולדין' בקניון?
    זכיין בית הקפה ב"קריון" בקריית ביאליק חתם על הסכם למכירתו בגלל הפסדים. אלא שלפתע החל העסק להרוויח והוא התחרט. מה נקבע?
    זכיין של סניף "רולדין" בקניון "הקריון" בקריית ביאליק רצה למכור את העסק שנקלע לקשיים ולהחזיר את ההשקעה שלו. אלא שממש לאחר שחתם על הסכם מכר, החל העסק להרוויח, והזכיין ביקש לחזור בו. הרוכש לא הסכים לכך ופנה לבית משפט השלום בחיפה, שהורה על אכיפת ההסכם וחייב את הזכיין בתשלום קנס של 200 אלף שקל.  

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    חברת "י.ד. אדמירל השקעות" שבבעלות ישראל צ'רבין ניהלה את הסניף בקניון, עד שבתחילת 2010, לאחר שהעסק צבר הפסדים רבים, החליט צ'רבין למכור ופרסם מודעה שבה הציע את העסק "במחיר מצחיק".

     

    מכר של צ'רבין הביע רצון לרכוש, וביוני 2011 הם חתמו על "הסכם עקרונות להתקשרות". בהסכם נקבע כי העסק, הזיכיון וזכות השכירות ב"קריון" יימכרו תמורת 1.3 מיליון שקל. עוד נקבע, כי ההסכם יכנס לתוקף בנובמבר 2011, ועד אז יעבוד הרוכש כשכיר בעסק. במקרה של הפרת ההסכם, יהיה על הצד המפר לפצות את הצד השני ב-200 אלף שקל.

     

    כחודש לאחר החתימה העתיקה הנהלת הקריון את הסניף למיקום חדש. בינתיים, הרוכש התפטר מעבודתו הקודמת, עזב את מקום מגוריו בתל אביב, עבר לקריית ביאליק והחל לעבוד ברולדין כמנהל שכיר, תוך שסייע בהקמת הסניף החדש, שעם הזמן החל להתפתח ולהצליח.

     

    כשצ'רבין נוכח לראות שהעסק מתאושש הוא החל להראות סימנים של חרטה, ובמקביל ביקש מהמוכר בטוחות, ערבויות ודרישות שכלל לא היו חלק מההסכם. לבסוף הוא חזר בו רשמית, הודיע לרוכש שאין בכוונתו לקיים את ההסכם ואף פיטר אותו.

     

    בתגובה הגיש הרוכש תביעה שבה פירט כיצד השקיע את כל כולו בניהול העסק ותפעולו: גייס צוות, ארגן הדרכות, רכש כלי רכב וסייע בקניית הריהוט והציוד הדרוש. לדבריו, העסק החל לשגשג ולצבור מוניטין כתוצאה מההשקעה הרבה שלו.

     

    מנגד טען הנתבע כי "הסכם העקרונות" היה הצהרה לא מחייבת, וכי התובע ידע היטב שבעתיד יתבקש לחתום על הסכם מפורט שכולל דרישות נוספות כמו ערבויות והשתתפות בעלויות שונות. בפועל, התובע הוא זה שלא הסכים לדרישות והתחמק מחתימה על ההסכם המלא.

     

    הסכם מחושב

    השופטת כאמלה ג'דעון קבעה כי לכאורה אין זה סביר לערוך עסקה בסדר גודל שכזה ללא העמדת בטוחות מצד הקונה. יחד עם זאת, בחינת התנהגות הצדדים והעובדה כי העסק היה כושל וצבר הפסדים, מובילה למסקנה כי כך היו פני הדברים והם סוכמו בצורה מחושבת ומתוך שיקול דעת מצד הנתבע.

     

    השופטת הוסיפה כי ההסכם בין התובע לנתבע אמנם היה "רק" הסכם עקרונות, אך הוא היה מפורט וכלל את התנאים העיקריים והחיוניים לעסקה: שוויה, אופן התשלום, המועדים להעברת הבעלות והסדרת חובות.

     

    פירוט זה מעיד על כוונת הצדדים להתקשר בעסקה והופך את "הסכם העקרונות" לחוזה מחייב למכירת העסק. משכך נקבע כי אי השלמת העסקה מהווה הפרת חוזה ומזכה את התובע בפיצוי המוסכם הנקוב בו.

     

    לנוכח קביעות אלה קיבלה השופטת את התביעה והורתה על אכיפת ההסכם. בנוסף, הנתבע חויב לשלם לתובע את הפיצוי המוסכם בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 25,000 שקל.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובע: עו"ד א. איימצ'ט
    • ב"כ הנתבעים: עו"ד ע. רון
    • עו"ד רינת שפרוט עוסקת בדיני חוזים
    • הכותבת לא ייצגה בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים