המירוץ למיליון: סופרים כבשים עד הפרק הבא
המתמודדים המשיכו במסורת "פי אלף משימות בכל לג", שנועדה למלא את שלושת הפרקים עד להדחה, והצופים למדו איך לתפוס כבשים. וגם: הסיסטרהוד של האחיות דואני הוכיח את עצמו, ולמה כולם עוצרים את טילטיל ומזרחי? המירוץ למיליון - טור שבועי
ג'מאל ג'ובה לכולם. בפרק השביעי בסדרה האהובה "המירוץ לגיאורגיה" עברו הצוותים בין שני אלמנטים שאתה חייב ללמוד להשיג ולנהל כשאתה נמצא בתחרות ושואף לשליטה: פלדה וכבשים, או בשמן הגנרי יותר - עוצמה ועדר. מהפרק הזה למדנו שני דברים חשובים: לפעמים יש דברים שנראים קטנים אבל הם שוקלים הרבה, כמו פרופיל למשל, ושאם רוצים לתפוס כבשים, לא רצים אחריהן עם מקל ועושים ברררררר, אלא מתקרבים לאט ובשקט, בלי שהעדר ירגיש מאוים, ואז - בום! מעניקים את פרס לנדאו ליצחק לאור.
בפרקים הקודמים:
הפרק ששודר אתמול (שבת) המשיך במסורת "פי אלף משימות בכל לג", שנועדה למלא את שלושת הפרקים עד להדחה. תוסיפו לזה את העובדה שרוב המשימות די קשות, ונשארנו עם זוגות מותשים ומרוטי עצבים, שמקבלים - ומנצלים - לא מעט הזדמנויות להיכנס ללחץ ולמעוד באופן קריטי.
המתח הוא בלתי נמנע, כל אחד מהמתמודדים יריב מתישהו ריב איום ונורא עם בן הזוג שלו, יחרף את אבותיו, צאצאיו וחיות המחמד שלו, ולעתים יסיים עם תחינה חרישית למותו. אצל חלקם זה כבר קרה. זה טוב. הזוגות עם סיכויי ההצלחה הגבוהים לטווח הארוך הם לא אלה שלעולם אינם חוטפים קריזה או מתעבים זה את זה, אלא אלה שמתאוששים הכי מהר מהכאסח ומהקריסה, שפורקים את העצבים, משלבים זרתות וממשיכים הלאה.
הפעם קיבלנו דוגמה לשתי דרכי התמודדות עם טעויות קריטיות. האחיות דואני, דווקא בשיאה של תעופה עצמית במסגרתה פירגנו לעצמן תבונה ושליטה במצב, רצחו את הג'יפ שלהן כשמילאו אותו בסולר במקום בבנזין (הן שאלו את המתדלק אם זה רכב בנזין או דיזל, והמתדלק חשב שהן מבקשות ממנו דיזל).
יוכי ולינור הצליחו למצוא במהירות שיא את הכבשה הנכונה, ודווקא בשיא השוונג גילו שההשגחה העליונה שלחה יד לציצי של לינור (או יוכי?) ואיבדה להן את המפתח של האוטו. אותה השגחה עליונה גם מצאה להן את הצרור מאוחר יותר, אבל בין לבין שתי הגוזיות פתחו אחת על השנייה פה ג'ורה ורמסו את המורל.
האחיות דואני, לעומת זאת, הצליחו להשאר באותו הצד, וגם כשהסופרסטאר נשברה, אחותה הכילה אותה והשאירה את שתיהן עם הראש מעל המים. אם הייתי צריכה להמר, הייתי אומרת שהסיכויים של יוכי ולינור לסיים את המירוץ בחליפת משוגעים, גבוהים יותר מאלה של האחיות דואני.
אנשים, למה בשם כל הקדושים אתם עוצרים את טילטיל ומזרחי? מדובר בתופעה חוצת שכבות באוכלוסיית המירוץ. חזקים, חלשים, לא משנה. מול הלוח היד של רובם נשלחת לתמונה של שני מטרוסקסואלים עממיים, שאחד מהם מפחד מכבשים והשני מנווט יותר גרוע מבוז'י במזנון הכנסת, ובעליל לא מהווים איום על אף צוות. גם לא תגידו מדובר באנדרדוגים או באנשים מהסוג שמתגרה או מחפש לעורר התנגדות, ועדיין הם ובועז ויפה צועדים בראש מצעד העצירות. כנראה יש דברים שאנחנו לא יודעים ושיוצרים את הפער המוזר – זוג שכל כך אהוב על הצופים כנראה לא מאוד אהוב על המתמודדים האחרים. המזל הוא שהעונש הפעם הוא עצירה של 15 דקות – כסף קטן לעומת השלמה של משימה נוספת שיכולה לעכב אותם גם שעות. כולי תקווה שגם הפעם הם יינצלו ולא יעזבו את המירוץ עם הביצים בין הרגליים.
ואפרופו יחסים בין הצוותים, זה נכון שאין אסטרטגיה ב"מירוץ למיליון", מקסימום בתחנות העצירה, אבל טום ואוריאל הצליחו לצבוט בעכוז של אלת הקארמה, כשהבטיחו לשני הזוגות המובילים האחרים במשימת הכבשים שכולם ימשיכו לחפש עד שכל זוג ימצא את הכבשה שלו, ובכל זאת התחפפו אחרי שמצאו את שלהם. ברוב שלבי המירוץ הזוגות פועלים לבד ואין כמעט תקשורת בין הצוותים, אבל אם כבר מגיעים לסיטואציה של שיתוף פעולה, חשוב - אסטרטגית, כן? - לשמור לפחות על ממד של הוגנות אם לא נחמדות. טום ואוריאל הם אחלה זוג שגם דוחף קדימה, ואני מקווה שהם לא ישלמו על זה בהמשך.
מילה טובה מגיעה ליש ושני שאני מתחילה לחבב, ולרבי בנימין הכל בחזקת סומין שאלוהים יודע שהוא בנאדם עסוק ויש לו לא מעט על הראש, בטח עכשיו עם הבחירות וכל האנשים שמחפשים את דרכם האידיאולוגית לכסא, ובכל זאת הוא מוצא את הזמן לעזור ליוכי ולינור. ובקשת רחמים – שלא לאמר איום מתון – אם אני אשמע עוד פעם אחת את צמד המילים "חיים שלי", אני אצרח. בפרק הבא – בבושקות.
