המחלקה: חוסר רצינות עם תהומות של רצינות
כיחידה צבאית "המחלקה" לוקה בחסר, אך כסאטירה היא דווקא עובדת היטב. המחזאי שי אזולאי מסביר למה הוא בא ממקום של אנטי
"המחלקה" היא הצגה מצחיקה מאוד, עד שלפתע היא לא מצחיקה בכלל.
זהו סיפורה של מחלקה צבאית שכוח האדם שלה הלך והידלדל, עד שנותרו בה רק חמישה חיילים — כהן הדתי, אשכנזי המורעל, סשה ופאשה העולים החדשים ומזרחי, זה שתמיד נדפק. חבורת הנדכאים האלה ומפקדיהם, שכל אחד מהם נושא באמתחתו טנא של חסרונות מרהיבים, מעבירים את הזמן אי־שם־פה־בסביבה כשמשימתם העיקרית היא לשמור על... ובכן, לא ברור בדיוק על מה.
הצטרפו למדריך המופעים שלנו בפייסבוק
היכנסו למדריך המופעים שלנו ב-mynet
כל הסיפורים גם בסלולרי: הורידו את האפליקציה החדשה של mynet
כיחידה צבאית המחלקה בהחלט לוקה בחסר, אך כסאטירה היא דווקא עובדת היטב. לצד בדיחות שטוחות (לעיתים שטוחות מדי) שהפאנץ' שלהן הוא "בלאט" או "כוסאמק", מצליחה ההצגה הזו, שעשויה באיזה חוסר רצינות שיש בו תהומות של רצינות, לתאר בהומור רב את החברה המסוכסכת, האלימה והשוביניסטית שאנו חיים בה.
מי שאחראי לכל הדבר הזה הוא שי אזולאי, יוצר צעיר ומגוון המתפרנס בעיקר מתרגום, ואדם שמעיד על עצמו שהוא מתקשה להתמודד עם מסגרות. גם הייסורים שעברה ההצגה עד שזכתה לחיים משל עצמה כוללים ניפוץ מסגרות, אבל לזה עוד נגיע.
אזולאי (35), נשוי ואב לילד בן שנה וחצי, נולד בתל אביב ומתגורר בה כעת. כשהיה בן תשע משפחתו עברה לניו יורק, שם רכש מיומנות בשפה האנגלית שתהפוך בהמשך לכלי העבודה העיקרי שלו. בגיל 12 חזר לארץ אך המשיך לקרוא ספרים באנגלית, ועשה זאת גם לאחר שהתגייס לגדוד שמשון. הוא שימש כמ"כ טירונים לזמן קצר, עד שהצליח להסתכסך עם מפקד הפלוגה שלו. "אחרי חודשיים של חיכוכים עזבתי את התפקיד", הוא מספר. "גם לא הייתי כזה מפקד טוב. לא היו לי הסמכותיות והרשעות הנחוצות".
הוא הצליח לא להסתדר גם עם מפקד הפלוגה הבא שלו, נזרק לכלא לשבועיים ואחריהם ביקש לעבור גדוד. מפקד הגדוד אמר לו שאצלו עוזבים רק אם מתים או מורידים פרופיל, אז הוא ניגש לקב"ן והוריד פרופיל. את יתרת השירות העביר במוזיאון השריון בלטרון כאחראי על הטנקים.
כבר בצבא החל לכתוב "כדי להוציא תסכולים", משום מה תמיד באנגלית. אחרי השחרור החל ללמוד תקשורת וספרות אנגלית באוניברסיטת תל אביב, וכשסיים את התואר הראשון חזר לניו יורק, שם למד כתיבה יוצרת בסיטי קולג'.
ארבע השנים שבילה בתפוח הגדול היו פוריות במיוחד. בין היתר הספיק לכתוב באנגלית את הספר "סאלח האילם" שטרם פורסם, אשר מבוסס על "הזר" של אלבר קאמי ומגולל את סיפורו של פלסטיני צעיר שנזרק ממקום למקום בגלל המצב הפוליטי. "דמיינתי מה היה קורה לי אם הייתי נולד פלסטיני ולא ישראלי", הוא מסביר. כמו כן תרגם לאנגלית את המחזה "ייסורי איוב" של חנוך לוין, אשר עלה במשך כמה שבועות בתיאטרון באיסט וילג' ואף זכה לביקורת חיובית ב"ניו יורק טיימס".
עם חזרתו לארץ החל לעבוד כמתרגם, ו"המחלקה" הוא המחזה הראשון שכתב. "הטריגר הראשוני לא היה חוויות מהצבא, אלא דווקא חוויות מהתיאטרון הישראלי", מפתיע אזולאי. "הייתי הולך הרבה עם אשתי להצגות, ורובן היו נוראיות". ההצגה שהשפיעה עליו יותר מכול הייתה "אם יש גן עדן" שעלתה בהבימה (על פי ספרו של רון לשם, בבימויו של משה קפטן). "בהתחלה חשבתי שזו הצגה טובה", אומר אזולאי. "רק אחרי זה קלטתי את כל המניפולציות שעשו לנו".
אחת המניפולציות הללו היא דמותו של החייל המזרחי. "זה תמיד הליצן החרמן שהתפקיד שלו למות כדי שהאשכנזי יעריך את החיים שלו", מסביר אזולאי. "גם העובדה שההצגה מעבירה ביקורת על מה שהיה לפני 20 שנה ולא על מה שקורה עכשיו הפריעה לי". הוא החליט לכתוב מחזה שיבקר את צה"ל של ימינו, והתבסס בכתיבה על אירועים אקטואליים, כמו פרשיות אונס בצבא והמאבק סביב נוסח תפילת ה"יזכור", כפי שהשתקפו בתקשורת באותם ימים.
אזולאי לא לגמרי מסכים עם הקביעה שהצבא הוא פלטפורמה אידיאלית להבעת ביקורת. "מצד אחד זו מטרה נוחה, אבל מצד שני זה עדיין טאבו", הוא אומר. "אולי לא בשביל הדור שלנו, אבל עבור הדור של ההורים שלנו הצבא הוא עדיין קדוש. בחלק מההצגות יצא לי לראות אנשים קמים בזעם ויוצאים, וכמעט תמיד אלה היו מבוגרים".
זה גרם לך להרגיש טוב?
"באיזשהו מקום כן. אני שמח שזה לא מתקבל על ידי כולם בשמחה. כשמישהו צוחק בהצגה אין לי מושג למה הוא צוחק, אבל כשמישהו מתעצבן אני יודע שזה בגלל הטקסט, שזה בגללי. בהצגה הזו ניסיתי פשוט לזרוק כמה שיותר דברים שמעצבנים אותי ולהתרעם, ואין דרך להתרעם שלא בסאטירה".
למה אתה כל כך רוצה להתרעם?
"יש הרבה מאוד דברים במדינה שגורמים לנו להתעצבן, אז לפחות לתעל את זה למשהו חיובי".
אחד הדברים שמן הסתם גרמו לאזולאי להתרעם קשור בתהליך שעברה ההצגה עד שהגיעה לבמה. המחזה שכתב קטף את המקום הראשון בפסטיבל "צו קריאה" שנערך בצוותא ב־2012, והיה אמור לזכות בשל כך במימון שיאפשר את הפקתו לבמה. אלא שבצוותא לא נמצא המימון הזה, ובסופו של דבר פנה אזולאי אל ההמונים באמצעות אתר "הד סטארט", שם גייס את הכסף.
"זה היה תהליך קשה מאוד. עדיין אנחנו צריכים להילחם פה ושם, אבל יכול להיות שזה חלק מלהיות בפרינג'".
בימים אלה אזולאי עובד על רומן באנגלית שמתרחש בניו יורק "ומבוסס על כל הדבר המגוחך הזה של לימודי כתיבה יוצרת. כן, גם נגד הדברים שאהבתי אני מתמרד".
ההתמרדות זה דפוס חוזר אצלך.
"כן, זה מרגיש לי כמו משהו מהותי. אם אתה רק הולך לכתוב על איך הכול סבבה, זה לא מעניין. אתה צריך לבוא מאיזשהו מקום של אנטי".
