שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות

    נתקל בפֶסֶל ושבר רגל. הפיצוי: 301 אלף שקל

    תלמיד ישיבת סרט ויז'ניץ השתתף בפעילות במדשאות אוניברסיטת חיפה. אחרי שנפצע הוא תבע על רשלנות הן את הישיבה והן את האוניברסיטה

    תלמיד ישיבה כבן 20 שבר רגל במהלך פעילות במדשאות אוניברסיטת חיפה ותבע פיצוי הן מהאוניברסיטה והן מהישיבה. בית משפט השלום בקריות קבע לאחרונה שהתלמיד הגזים בדרישת הפיצוי וחילק את האחריות לפציעה: 40% לתלמיד, 40% לאוניברסיטה ו-20% לישיבה. הוא יפוצה בסופו של דבר בכ-301 אלף שקל.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    האירוע התרחש ביולי 2004: תלמידי ישיבת סרט ויזניץ' שבחיפה יצאו לפעילות חברתית במדשאות אוניברסיטת חיפה, כפי שנהגו לעשות מדי שבוע. התלמידים ישבו ושרו ולאחר מכן החלו להתרוצץ בדשא. בשלב מסוים כבו אורות המדשאה והתובע נתקל באבן גדולה – חלק מעמוד קורינתי עתיק – שהוצבה במרכז המדשאה. כתוצאה מכך רגלו נשברה.

     

    בתביעה שהגיש הוא טען שהאוניברסיטה והישיבה התרשלו: הישיבה כשלא השגיחה עליו כראוי והאוניברסיטה בכך שהציבה אבן גדולה במרכז מדשאה ללא גידור או אזהרה, ובכך שכיבתה את האורות אף ששהו במקום אנשים.

     

    הישיבה טענה מנגד כי מטרת הפעילות לא הייתה התרוצצות וכי אינה אחראית למעשי קונדס של התלמידים. האוניברסיטה הוסיפה שמדובר באבן גדולה שאי אפשר לפספס אותה, ושתי הנתבעות טענו כי התובע – אדם בוגר – התרשל בעצמו. האוניברסיטה הוסיפה כי אורות המדשאה אמורים לדלוק כל הלילה ואין כל עדות שהייתה תקלה בתאורה באותו הערב. מה גם שהמדשאה היא שטח פרטי שאסור היה להיכנס אליו ללא תיאום מראש.

     

    השופטת פנינה לוקיץ' קבעה כי תלמידי הישיבה הוכנסו ללא בעיה ומעולם לא נדרשו לתאם את הגעתם. היא ציינה כי האוניברסיטה היא שאפשרה למבקרים להיכנס למדשאה בשעות הערב, ולכן הייתה צריכה לצפות שכיבוי האורות ייצור סיכון, בפרט כשניצב במרכז המדשאה פסל אבן גדול.

     

    ואולם, בניגוד לטענת התובע, לשיטת השופטת לא היה מקום לגדר או להבליט את האבן הגדולה והבולטת. בפסק הדין נכתב: "קביעה כזו משמעה 'גידור למוות' או לחלופין מניעת תוספות קישוט וחן במקומות ציבוריים בניגוד לאינטרס ציבורי חשוב לא פחות של ייפוי המרחב הציבורי, שכן כל פסל המוצב במקום ציבורי כלשהו יכול להוות סיכון למי שבוחר להתעלם מקיומו במקום".

     

    לגבי הישיבה קבעה השופטת, כי גם אם התלמידים היו בוגרים, עדיין היה עליה להזהיר אותם מפני הסכנות, להשגיח על הפעילות ולמנוע את ההתרוצצות.

     

    עם זאת, באופן נדיר, ייחסה השופטת לתובע אשם תורם משמעותי של 40%. היא סברה כי התובע – שהמשיך לרוץ גם לאחר כיבוי האורות – התנהג באופן לא סביר שאינו עולה בקנה אחד עם המצופה מבחור בן 20.

     

    עוד נקבע כי התובע הפריז בנזקיו. כך למשל, הוא טען שנעדר מהישיבה במשך ארבעה חודשים אך הוכח שהלך לבית המדרש כבר כעבור חודשיים. הוא גם טען שהיה תלמיד חכם בצורה יוצאת דופן, מה שמצדיק לפסוק לו הפסדי שכר גבוהים במיוחד, בעוד שגיליון הציונים שהציג העלה ציונים ממוצעים.

     

    בסופו של דבר, לנוכח העובדה שבכל זאת אושפז, עבר תקופת החלמה לא קצרה, נפגע גם נפשית והפסיד שכר ופנסיה, היא אמדה את נזקיו ב-502,600 שקל, שבהפחתת האשם התורם מסתכמים ב-301,560 שקל. לסכום יתווסף שכר טרחת עו"ד של 17.5% מהפיצוי וכן 10,000 שקל עבור הוצאות.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • עו"ד דרור תגר עוסק בדיני נזיקין, ביטוח ורשלנות רפואית
    • הכותב לא ייצג בתיק
    • שמות באי הכוח לא אוזכרו בפסק הדין

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים