הקוד הסודי נשאר במכונית שנגנבה? אין ביטוח

עובד ביץ החולים "מאיר" גילה שרכבו נגנב מהחניה ותבע פיצוי מחברת "הפניקס". אולם בית המשפט קבע: השארת הקוד מבטלת את הפוליסה

עו"ד אסף גרינבויםפורסם: 30.12.14 , 21:26

נהג שמכוניתו נגנבה תבע את פיצויים מחברת הביטוח "הפניקס", אך היא דחתה את דרישתו אחרי שחוקר מטעמה גילה שמספר הקוד הסודי הושאר במקום מחבוא ברכב. המבוטח התעקש והגיש נגדה תביעה, אולם בית משפט השלום בנתניה הצדיק את עמדתה של חברת הביטוח.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובע הוא עובד בית החולים "מאיר" בכפר סבא, שסיים את עבודתו באחד מימי אוגוסט 2012 וגילה כי מכוניתו נגנבה מהחניה. הוא מיהר לדווח על כך למשטרה ולסוכן הביטוח שלו בחברת "הפניקס". בדו"ח שערך חוקר מטעם חברת הביטוח נרשם כי המבוטח הדביק את הקוד הסודי הנחוץ להנעת הרכב מתחת להגה. דרישתו לפיצוי נדחתה בטענה שהפוליסה לא חלה במקרה של השארת הקוד ברכב.

תביעה

מכונית נגנבה בלילה ממוסך. של מי האחריות?

עו"ד יעל טוגנדהפט אלבג

רכב שעבר טיפול נשאר במוסך עד שבעליו יוכלו לאסוף אותו, ולפנות בוקר הוא נגנב במבצע מורכב ומסובך. שופטת הסירה אחריות מבעלי המוסך

מכונית נגנבה בלילה ממוסך. של מי האחריות?

המבוטח הכחיש שהקוד הושאר ברכב והגיש תביעה לבית המשפט, שם טען שהחוקר לא הבין אותו נכון ורשם כי הקוד הסודי הודבק מתחת להגה, בעוד שהיה זה למעשה הקודן. לדבריו, הטעות נבעה מהיותו יליד אתיופיה המתקשה בעברית, ומשום שהיה לחוץ בעת מתן העדות - שנגבתה באמצע יום עבודתו בבית החולים. הוא הוסיף שזכר את הקוד בעל פה ובנוסף שמר אותו על פתק בארנק, כך שלא הייתה סיבה שישאיר את המספר ברכב.

החוקר מטעם "הפניקס" טען מנגד שהתובע מסר לו שלא זכר בעל פה את הקוד הסודי, ולכן רשם את המספר מתחת להגה. הוא הוסיף כי רק לאחר שהסביר לתובע כי המשמעות של השארת המספר ברכב היא הסרת האחריות של חברת הביטוח, הוא חזר בו מדבריו. החוקר ציין שכששאל את התובע מה הקוד - הוא לא זכר אותו, ואמר שהוא לא יכול להציג את הפתק שבארנקו משום שאבד.

החוקר טען שהקליט את גביית העדות, אלא שבמהלך ההקלטה נגמרה הסוללה במכשיר והיא לא נשמרה. רק בשלב מאוחר במשפט מסרה הנתבעת כי החוקר מצא את ההקלטה במחשב שלו – וביקשה להשמיעה. אלא שהתובע התנגד להשמעת ההקלטה בשלב זה, וטען שהנתבעת התרשלה כשהמציאה את ההקלטה בשלב מאוחר כל כך.

ההתנגדות מסגירה

השופטת יעל קלוגמן האמינה לעדותו של החוקר וקבעה שנהג בהגינות כלפי התובע בכך שלא הסתפק ברישום עדותו, אלא הסביר לו את ההשלכות שנובעות מהדברים שמסר, ורשם בדו"ח גם את דברי התיקון שמסר התובע לאחר מכן. מנגד, הוסיפה, הופרכה גרסת התובע כי הוא זוכר בעל פה את הקוד הסודי וכי החזיק בארנק פתק למקרה שישכח אותו.

השופטת ציינה שהתובע אמנם צודק בטענתו שהנתבעת התרשלה כשלא הציגה את ההקלטה בשלב המתאים, אך עם זאת קבעה, כי מצופה היה ממי שרוצה להוכיח שהחוקר לא הבין נכון את דבריו, דווקא לדרוש את השמעת הקלטת – שיכולה להמחיש את קשיי השפה שלו.

לפיכך נדחתה התביעה ובעל המכונית חויב לשלם לחברת הביטוח שכר טרחת עו"ד בסך 6,500 שקל, והוצאות עדות החוקר בסך 350 שקל.

עם זאת, נראה כי הכרעת בית המשפט לא תעמוד במבחן ערכאת הערעור, שכן מטרת הפוליסה לבטח את בעל הרכב גם מפני התרשלותו שלו, ועל כן, גם במקרה זה שבו הושאר מספר הקודן ברכב היה מקום לקבוע כי הכיסוי הביטוחי חל על המקרה. ממילא הכריע בית המשפט העליון זה מכבר בסוגיית ה"תנאי המוקדם", וקבע כי בדיני ביטוח אין מקום לקבוע תנאים מוקדמים לתחולת הכיסוי הביטוחי.