שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    שלומית בתימנית

    כשמדברים על שלומית לוי, מרגישים שורשיות. אי אפשר להתעלם מה-ח' הגרונית וה-ע' העמוקה. המבטא אוטנטי כמו כל מה שתספר על עצמה, משפחתה והמוזיקה שהיא עושה מאוחר יותר.

     מאיפה הכל התחיל?

    גדלתי בבית להורים תימנים שעלו לארץ בשנות ה-50, בסביבה אשכנזית לגמרי ברחובות. אמא מספרת שכבר בגיל שלוש ישבתי על הנדנדה אצל סבתא ושרתי לעצמי שעות. אני זוכרת את עצמי מקשיבה לסבתא שרה בתימנית בשקט לעצמה בזמן שהיא קלעה סלים. במשך השנים שמעתי הרבה

    מוזיקה לועזית וכמעט לא האזנתי למוזיקה ישראלית. בכלל לא חשבתי שאהיה זמרת. בתור ילדה היה לי קול עדין ונחמד, והייתי הילדה שהופיעה בכל ארועי בית הספר מגיל צעיר. לא התביישתי, ולא היתה לי כל בעיה לעלות לבמה ולשיר. הקול שלי גדל בעקבות לימודים אצל מורה לפיתוח קול בת"א. בהמשך למדתי אצל הקהילה העיברית בדימונה שזו חוויה מכוננת בפני עצמה בזמן הלימודים שלי באוניברסיטת בן גוריון בנגב לפסיכולוגיה קוגניטיבית לתואר שני.

    שלומית מדברת בשטף על החיבור שלה מחדש לשורשים התימנים. אפשר לדמיין אותה הולכת יחפה על האדמה המדברית של צנעא עם שיער מתולתל מתבדר ברוח ושרה תפילה. אבל ההיסטוריה של נשות תימן היהודיות לא היתה קלה.

     

    מהיכן ההשפעות?

    שני קצוות. מצד אחד אני מחוברת מאוד למוזיקה הגברית שהתעסקה בעיקר בתפילה, יש לה שורשים מבית המקדש. זו מוזיקה שהשתמרה, ואז נכתבה בדיוואן. מאז חורבן הבית התימנים גזרו על עצמם לא להשתמש בכלי נגינה, וליוו את עצמם באמצעים יום יומיים (ראה פח הזיתים המפורסם עליו תופפו). מן העבר השני המוזיקה הנשית. המילים מתכתבות עם חיי היום יום. אהבה, תקוה, פחדים. הן שרו בשקט. הנשים חיו בפחד. זו שירה שעברה מפה לאוזן, לא נכתבה כלל, וקשה לחקות אותה.

     

     

    שלומית לוי ורבה סול, The Seal of Solomon (צילום: Dina Bova) (צילום: Dina Bova)
    שלומית לוי ורבה סול, The Seal of Solomon(צילום: Dina Bova)

     

    ומה קורה בתקליט?

    האלבום ששמו The Seal of Solomon הוא שעאטנז אמיתי. יש בו השפעות מערביות, מעולם הגאז, מוזיקה אפריקנית, רוק, אלקטרוני, וצלילים שהמצאנו. אני משתפת בו פעולה עם RebbeSoul שהוא מפיק שעיצב את המוזיקה היהודית מחדש. הוא זכה להכרה מרשימה והוא רב מכר בתחומו. המוזיקה של רבי סול היא מוזיקת עולם שמשקפת את הגלות היהודית – תערובת של ישן עם חדש, מיזוג מזרח ומערב, ומככבים בה הבללייקה הרוסית, הבוזוקי היווני, גיטרה אקוסטית וגיטרה חשמלית, קצבי היפ-הופ ותופים מזרח-תיכוניים. אני הגעתי לארה"ב, טנפליי לפני שנה וחצי והוא, אמריקאי יהודי עלה לישראל לפני שבע שנים. הפגיש אותנו לפני שלוש שנים ידידיה שניר, שהוא יועץ עיסקי שכל אחד מאיתנו הגיע אליו באופן עצמאי. אנחנו מביאים השפעות שונות של מוזיקה שנחשפנו עליה, ומעבדים אותה יחד. יש לנו הצלחה גדולה מאוד יחד.

     

    במה מתבטאת ההצלחה שלכם?

    חוץ מההפרייה המוזיקלית האדירה ביננו, אני רוצה לדבר על הקהל. באלבום אני שרה בערבית, ארמית, תימנית ואנגלית. יש לנו קהל רב מארצות ערב, ממדינות שנחשבות למדינות אויב. קיבלתי מכתב מפקיסטני שכותב לי שאם אנחנו, היהודים, עושים מוזיקה "כזו" לא יכול להיות שאנחנו אנשים רעים. זה מאוד מרגש לראות ולקבל תגובות מקהל סורי, לבנוני, טורקי, אנשים מדובאי כותבים לנו. המוזיקה שלנו מעל כל פוליטיקה. וזה נפלא. במיוחד מרגשות התגובות של הקהל הצעיר.

     

     

    מי הנגנים שלכם?

    יש לנו להקה בישראל שמופיעה איתנו בארץ ובאירופה, ולהקה של רבה-סול שמבוססת בקליפורניה ומופיעה איתנו בארה"ב. ההרכבים משתנים לפי אופי ההופעה. המופעים שלנו מכורים מראש.

    חייבים לדבר על עטיפת האלבום:

    כאן יש שיתוף פעולה עם אמנית מופלאה בשם דינה בווה (Bova) בעלת שם עולמי. בווה זכתה בפרס הראשון בתחרות נייקון לשנת 2013 והיא הגיעה עםהרעיון להפקה של צילומים בסגנון מלכת שבא והמלך שלמה. את כל התלבושות שלי אני תופרת בעצמי, וגם מציירת על הגוף שלי להפקה של הצילומים ולהופעות. העבודה איתה נתנה הרבה מאוד השראה.

     

    ומה אומרת אמא על כל זה?

    כשהייתי שרה לה כל מיני שירים לועזיים, היא היתה אומרת "יופי". כששרתי לה בפעם הראשונה שיר בתימנית היא אמרה שסוף סוף אני שרה יפה.

     

    שלומית בתימנית (צילום: Dina Bova) (צילום: Dina Bova)
    שלומית בתימנית(צילום: Dina Bova)

    ההשקה של האלבום המשותף של שלומית לוי ורבה-סול תהיה בחנויות המקוונות

    Itunes / amazon/ Spotify / CDbaby וב-60 ערוצים שונים ב-10 לפברואר.

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים