שתף קטע נבחר

"אני ברחוב, למדינה לא אכפת". חיי ההומלסים

הוריו של דניאל מתו כשהיה ילד. כשרועי היה בן 15 אביו רצח את אמו והתאבד. שירה היא אמא מגיל 19 שמנסה לשרוד ברחוב את החורף הירושלמי. הם, ועוד קרוב ל-1,700 חסרי בית, מוכרים לרווחה ומתגלגלים בין מבנים נטושים. המדינה לא עושה די כדי להצילם. צפו בהם, חיים בין ספסלים לפארקים

כשרועי היה בן 15 רצח אביו את אמו והתאבד. מאז הוא מתגלגל לבד, חי בין ספסלים ופארקים למבנים נטושים. כמוהו, שירה ודניאל שאיתם נפגשנו גם הם חסרי בית המנסים לשרוד את הג'ונגל בחורף הירושלמי. כמוהם יש על פי הערכות עוד צעירים רבים, אך מדובר בהערכות בלבד כי המדינה מעולם לא ערכה מחקר מקיף או איתרה את מספרם המדויק. בשבוע שבו חסרי דיור הוכו כמעט עד מוות ביפו, נתונים שהועברו לעמותת "ידיד" והגיעו לידי ynet ונחשפים לראשונה מלמדים שבשירותי הרווחה מוכרים יותר מ-1,650 חסרי בית.

 

דניאל בן ה-26 התייתם משני הורים כשהיה בן חמש ומאז נזרק בין פנימיות ומשפחות אומנות. כנגד כל הסיכויים הוא התגייס לצה"ל, אבל גם שירות כלוחם לא זיכה אותו בהצלה מהמסלול שכנראה נקבע לו כבר אז. "אימא שלי מתה מהאלכוהול, אבא שלי אני לא הבנתי בדיוק", הוא טוען. "אתה יודע מה אני חושב? שלמדינה לא אכפת. אתה יודע איפה אני נמצא עכשיו. זה כבר אומר הכל.

 

"הייתי מאומץ עד גיל 18. סיימתי פרק בחיים אצלם. התגייסתי לצבא, סיימתי שלוש שנים, השתחררתי ולא היה מישהו שיכוון אותי, אתה יודע, ילד משתחרר מהצבא, יש לו את ההורים מכוונים אותו. פתאום אתה נוחת למציאות שאין לך כלום, תתחיל מכלום, אתה לא יודע כלום". 

"אתה נוחת למציאות שאין בה כלום" (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
"אתה נוחת למציאות שאין בה כלום"(צילום: מוטי קמחי)

גם למדינת ישראל יש ככל הנראה מסע ארוך לעשות עד לתיקון הטיפול בצעירים חסרי הבית. תקציב המדינה לטיפול בתופעה עומד על כמה עשרות מיליוני שקלים בודדים בלבד, ויש רק עשר יחידות לטיפול בהם מתוך יותר מ-250 רשויות.

 

מי שמאותר ומוכר ועומד בקריטריונים זכאי לסיוע בדמות שכר דירה לארבע שנים עד ל-1,250 שקל בחודש – אך לא תמיד כולם מסוגלים לקבל את מלוא הסכום. הם זכאים לקצבאות מהביטוח הלאומי רק במידה שהם עומדים בקריטריונים הרגילים, כלומר אין להם מעמד מיוחד. לבסוף יש מעט מדי מקלטים בתקצוב המדינה ברחבי הארץ - פחות מ-15 - ורובם מתנים את השהות באי שימוש בסמים ואלכוהול, סוגיה שמקשה מאוד על חסרי הבית.

 

בכיר במערכת הרווחה שעוסק בתופעה במשך שנים אומר: "דרושה הרחבה משמעותית של המשאבים, יחידות האיתור והטיפול, בנוסף על יצירת סל שיקום מובחן עבורם. המדינה עושה מעט מדי ומאוחר מדי. כדאי להתעורר עם רוצים להתמודד באומץ וביעלות עם התופעה".

"דרושה הרחבה משמעותית של המשאבים". הומלסים בירושלים (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
"דרושה הרחבה משמעותית של המשאבים". הומלסים בירושלים(צילום: גיל יוחנן)

 (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
(צילום: גיל יוחנן)

ב"גלגל - בית הידידות", הבית שמפעילה עמותת עלם בשיתוף עיריית ירושלים, משרד הרווחה והקרן לידידות במסגרת התוכנית "מישהו לרוץ איתו", מנסים לתת לצעירם האלו תקווה. כאן הם יוכלו לקבל סיוע הומניטארי ומענה בסיסי הכולל מזון, ביגוד, מקלחת חמה, ציוד רפואי ולינת לילה בטוחה לצעירות. ביום רביעי הבא יתקיים יום ההתרמה ארצי לילדים ונוער בסיכון בשיתוף עמותות עלם, ילדים בסיכוי, אל סם, אל"י ואגודת יד ביד.

 

מעמותת "ידיד" העוסקת במיצוי זכויות נמסר: "אנו סבורים כי הקריטריונים הקובעים מיהו דר רחוב הינם ארכאיים ואינם מתאימים לתקופה שבה אנו חיים. הם לא נותנים מענה לקבוצות גדלות והולכות הכוללות לא רק צעירים בסיכון חסרי בית, אלא גם אסירים משוחררים, מכורים שעברו תהליך שיקום ועוד. ממשלת ישראל חייבת להבין כי דווקא לאוכלוסיות אלו חייבים להעמיד פתרונות דיור ראויים, אחרת כל הליכי השיקום שלהם יאבדו".

 

ממשרד הרווחה נמסר כי "בנוסף לתוכנית של משרד הרווחה בשיתוף עם עלם לטיפול בבני הנוער בסיכון, המשרד מפעיל מסגרות רבות לבני נוער בסיכון הכוללות לינה. בנוסף לזאת המשרד מפעיל תוכניות ופרויקטים רבים המטפלים בבני הנוער ומסייעים בשיקומם".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: מוטי קמחי
"למדינה לא אכפת"
צילום: מוטי קמחי
מומלצים