טרי פראצ'ט: לא רק גמדים, טרולים וקוסמים
הספרים שלו הוגדרו לעתים כ"משוגעים", אבל ההומור של טרי פראצ'ט הגיע ממקום רציני מאוד. הוא כעס על אי צדק וטפשות, זעם על המחלה שידע שתגזול ממנו את יכולותיו, ובמקביל על החוק שמנע ממנו לקבל את ההחלטה למות. דידי חנוך כותב על סופר הפנטזיה שהלך לעולמו
סביר להניח שסר טרי פראצ'ט, סופר הפנטסיה ההומוריסטית שהלך לעולמו ביום חמישי האחרון,
ייזכר בעיקר בזכות ספרי "עולם הדיסק" שלו, סדרת ספרים מצחיקים על אנשים וגמדים וטרולים וקוסמים ומכשפות. זה אך צודק והגיוני שפראצ'ט ייזכר בזכות ספרי עולם הדיסק, אך פחות צודק אם ייזכר כמי שכתב על גמדים וטרולים וקוסמים ומכשפות.
פראצ'ט כתב בעולם ספרותי שמואשם, ולעתים בצדק, בריאקציונריות: עולם הפנטזיה. יצירות פנטזיה מתרפקות לעתים על העבר הטהור והאצילי יותר. לפראצ'ט לא היתה סבלנות לכך. ספריו הביאו, בהדרגה ובזהירות, טכנולוגיה ופתיחות וליברליות לעולם הפנטזיה המאובן בו הם התרחשו. הוא התמודד עם גזענות, סקסיזם, מעמדנות, הצמדות למסורת, פחד מקדמה. אלה היו כוחות הרשע בספרים שלו. ערפד יכול להיות מסוכן, אבל הוא גם יכול להימנע משתיית דם. יכול להיות אזרח מועיל בחברה. אבל מי שדעותיו חשוכות? מי שמפיק הנאה מגרימת סבל? לאלה לעולם לא תהיה תקווה בספריו, ולהם לעולם לא יהיה הניצחון.
טרי פראצ'ט הוא אחד הסופרים המצליחים ביותר בכל הזמנים. ספריו נמכרו במעל 85 מיליון עותקים ותורגמו ל-36 שפות. הוא היה פורה, ובתקופות מסוימות כתב שלושה ספרים בשנה. סופר הפנטזיה גאי גבריאל קיי סיפר פעם שהיה בטקס כלשהו עם פראצ'ט, והשניים ישבו בשורה הראשונה. פראצ'ט ישב עם מחשב פתוח. הוא לא גלש באינטרנט, לא קרא מיילים. הוא כתב. כתב ספר. כאשר הוא הוזמן לבמה, הוא סגר את המחשב, עלה לבמה, הצחיק, ואז שב לכיסאו וחזר לכתוב.
כי טרי פראצ'ט כתב על אנשים. גם כשהוא כתב על אלים ומכונות, הוא כתב על אנשים. הספרים שלו הוגדרו לעתים כ"משוגעים", אבל ההומור של פראצ'ט הגיע ממקום רציני מאוד. במאמר בגרדיאן הבריטי שהתפרסם בספטמבר השנה שעברה, כתב חברו של פראצ'ט ושותפו לכתיבה בעבר, ניל גיימן, שזאת טעות מרה לחשוב על פראצ'ט כעל אדם חביב ושמח. פראצ'ט, כתב גיימן, הוא אדם כועס, והכעס שלו הוא המנוע מאחורי הכתיבה.
הכעס הזה היה כעס כנגד אי צדק וכנגד טפשות. פראצ'ט, שלפני שהיה סופר היה עיתונאי ושבזמן שכתב את ספריו הראשונים עבד כדובר חברת החשמל הבריטית, ודברר כורים גרעיניים, ידע דבר או שניים על אי צדק וטפשות.
לא רק קוסמים וטרולים. פראצ'ט(צילום: EPA)
בשנים האחרונות, היה לכעס של פראצ'ט מוקד חדש. ב-2007, הוא אובחן במחלת אצלהיימר, שפגעה ביכולתו להקליד, אך לא פגעה ביכולתו לכתוב. הוא עבר להכתיב, והמשיך ליצור. אבל כעת, היו לו שני אויבים חדשים: המחלה, ואי החוקיות של התאבדות בבריטניה. פראצ'ט היה פעיל מאד בשני המישורים, כתב ודיבר וגייס כספים לשתי המטרות. הוא זעם על המחלה שידע שתגזול ממנו את יכולותיו הקוגניטיביות, ובמקביל זעם על החוק שמונע ממנו לקבל את ההחלטה למות כל עוד הוא מסוגל לקבל אותה באופן צלול ומיודע.
פראצ'ט לא פחד מהמוות, אולי מכיוון שהכיר אותו טוב כל כך מספריו. בספריו של פראצ'ט, המוות תמיד היה דמות חיובית, ברייה שדואגת לאנושות בדרכה הייחודית. כאשר הוא מוחלף על ידי מוות אחר, אכזרי יותר, זעמו על היחס של מחליפו לאנושות הוא שמעניק לו את הכוח להשמידו.
כי סר טרי פראצ'ט אמנם היה יוצר מצחיק מאוד, אבל כמו מוסר העבודה שלו, גם כוונותיו תמיד היו רציניות, ומותו הוא אובדן גדול לעולם הספרות, התרבות והאנושות ככלל.
בכנס "עולמות" למדע בדיוני ופנטזיה יתקיים אירוע מיוחד לזכר טרי פראצ'ט ב-7 באפריל, ומופע בעיבוד מקורי ל"אחיות הגורל" (Wyrd Sisters), הספר השישי בסדרת "עולם הדיסק" של פראצ'ט ב-7 וב-8 באפריל, חול המועד פסח, במתחם אשכול פיס תל אביב.
טרי פרצ'ט
צילום: איי פי
מומלצים
