אף פעם לא נפסיק למדוד למי יש יותר גדול
כשהייתי רווק רציתי להיות מוצלח, כדי שאוכל להיות מלא ביטחון ולהשיג את הבחורה הכי טובה. בסוף באמת תפסתי ברשתי אחת מוצלחת במיוחד, שאני עדיין מנסה להבין איך. אבל הצורך להיות טוב, להיות מוצלח, מעולם לא שכך. אני עדיין חייב להוכיח את עצמי, לדעת שבעיניה אני הדבר האמיתי
כשהיינו ילדים נהגנו להגיד שאבא שלנו הכי גדול שיש, או לפחות שיש לו סולם שמגיע עד השמיים. כשעשינו פיפי, הצצנו כדי לראות במה מצויד החבר. כבר כילדים, אנחנו רוצים להיות הכי טובים בשכונה בכדורגל, או הכי טובים בבית ספר בכדורסל, או הכי טובים בשכבה בתופסת או הכי מגניבים בכיתה במטוסי נייר. ואנחנו רוצים לזכות במלכת הכיתה. זה משהו שטבוע בנו כאקט הישרדותי עוד מימי קדם. האנושות מאז ומעולם בדקה למי יש את החנית הכי ארוכה ומי מביא הביתה למערה את הממותה הכי רצינית.
עוד בנושא:
מעדיף את הכלא הזוגי על חיי הרווקות
3 דברים שנשים רוצות וגברים לא קולטים
היום אני אולי כבר לא ילד, ואני נוטה להאמין שהתפתחתי והתבגרתי גם אבולוציונית, אבל כנראה שלא באמת, ואני אסביר: כשהייתי רווק רציתי להיות מוצלח, כדי שאוכל להיות מלא ביטחון ולהשיג את הבחורה הכי טובה. רציתי שהבחורות הכי מוצלחות בשוק הפנויים-פנויות יפלו לרגליי ואני רק אצטרך למיין ולבחור. רציתי שכל דייט יוביל אותן למסקנה שאין ממנה מנוס – תומר און הוא הגבר הכי מוצלח בסביבה.
בסוף באמת תפסתי ברשתי אחת מוצלחת במיוחד, שאני עדיין מנסה להבין איך. אבל הדאגה שבליבי, הצורך להיות טוב, להיות מוצלח, מעולם לא שכך. אני עדיין חייב בכל רגע נתון להוכיח את עצמי. לדעת שבעיניה אני הדבר האמיתי. שהיא תתלהב שאני שלה. אני רוצה להיות מוצלח כי אני רוצה שהיא תישאר שלי.
מאוהבת-שמאוהבת, אף אחת לא רוצה לחיות עם מפסידן שמכיר בעל פה את קווי האוטובוסים אל לשכת האבטלה, או את המספרים הלא מזוהים שהפקידה מהבנק מתקשרת מהם כדי לבדוק מה שלום המינוס (טוב תודה, ומה עם המינוס שלך?). גם אף אחת לא רוצה עצמאי שמגרד שקל לשקל בשביל לשרוד ומבטיח לה שיום אחד העסק יתרומם, כששניהם יודעים שזה אף פעם לא יקרה.
אני יכול להיות מקסים ורגיש ויפה תואר. אני יכול להיות שרירי ומצחיק וטוב במיטה. אבל אם אני לא דוגמן או שחקן פורנו אז רוב הדברים הללו לא יעזרו לי. ואם אני לא מביא הביתה פרנסה, בטחון כלכלי ועתיד פיננסי - אז מה אני שווה? בעולם שלנו זה כבר לא הגודל של הממותה שאתה מביא הביתה, זהו גודלו של תלוש המשכורת. וזה ממש לא בשביל הרושם. הממותה הזו, שמגולמת בתלוש המשכורת שלך שאתה מביא למערה, היא ההישרדות של המשפחה: המזון, הביגוד, המחר. זו ההישרדות שלך ושלה. ויש בי דאגה גדולה.
מה שלא יקרה - אני מודאג
הדאגה מתחילה להיות דאגה עוד יותר גדולה כשאני עושה את הטעות, או את הדבר הנכון, וחושב על העתיד. העתיד המוזר והלא הגיוני הזה שבו יהיו לי ילדים. אני יודע - אנחנו עוד לא שם. אני גם יודע שהיא לא תעזוב אותי. לפחות לא בזמן הקרוב. אבל מתישהו, העניינים עלולים להפוך לחוצים, יהיה חסר לנו כסף ממש, באופן כזה שישפיע לא על אם נלך לסרט או הצגה אלא על תכולת המקרר. אז אני רוצה להיות בן זוג שמשרה בטחון, להווה ולעתיד. הכסף או היעדרו, הדשדוש במקום או הנסיגה של הקריירה יחד עם קו השיער, יובילו למתיחות. המתיחות לריבים. הריבים לפרידת ניסיון. הניסיון יוכתר כהצלחה. אני אוכתר ככישלון.
אז אני מנסה. אני יודע שהיא אוהבת אותי, ואני מנסה להיות אחראי ולמצוא דרכים טובות יותר להתפרנס, ולחסוך, ולא לבזבז ולחשב את העתיד שלנו, אבל האמת היא שאין לי מושג מה יקרה, ואיפה נהיה עוד חמש שנים מהיום. אני מניח שלא נרעב ללחם, אבל האמת היא – אני מודאג.
כשהבנתי שאיתה אני רוצה לחיות את חיי, הייתי בטוח שמשהו בתוכי יירגע. הוא נרגע, לרגע, המשהו הזה, אבל אז החל למצוא סיבות אחרות להיות מוטרד. הסיבה הזו - כוחי והשווי שלי כבן זוג, היא הסיבה הבולטת מכולן לדאגה החדשה: מה אם היא תתייאש ממני ותעזוב? העניין הוא שלא אכפת לי להישאר לבד, כמו שאכפת לי להישאר בלעדיה.
כל הכתבות שלנו נמצאות גם בפייסבוק.
לפנייה לכתב/ת 
