צרידות בילדים

דוקטור, לילד שלי קול של דון קורליאונה, אמרה לי אמא של ילד בן שמונה. היא הביאה את בנה למרפאה שלי לבדיקה בהמלצת רופא ילדים עקב צרידות שהופיעה לפני כחודשיים והחמירה בהדרגה. לפני המאורע הזה הילד מעולם לא היה צרוד, והיה במצב בריאותי מצוין. הוא לא סבל משיעול ולא היו לו בעיות בנשימה. לפני כשישה חודשים הוא הצטרף לקבוצת הכדורגל בבית ספרו ומאז קולו הפך בהדרגה לנמוך וצרוד. בבדיקת אף אוזן וגרון לא הועלו ממצאים, פרט לבדיקת בית הקול: שם נמצאו יבלות בשני מיתרי הקול. הסברתי לאמא את המשמעות של ממצא זה והפניתי אותם להמשך טיפול לוגופדי על ידי מומחים בהפרעות קול ודיבור.

ילדים לעתים קרובות משמיעים קולות בצעקה, צורחים או מאמצים את מיתרי הקול בצורה לא טבעית. כל זה הוא חלק מהתנהגות צפויה ותקינה בילדות. מאמץ יתר של מיתרי הקול כזה בדרך כלל אינו גורם לנזק, אם כי ארוע חמור במיוחד של צעקות, כמו לדוגמה במשחקי ספורט, יכול לגרום לכמה שעות של צרידות. במצבים כאלה, אין מקום לדאגה, שכן צרידות כזו תחלוף ללא כל השלכות. עם זאת, צרידות כרונית בילד, שנמשכת ימים, שבועות או אפילו חודשים היא בדרך כלל סימן לבעיה רצינית יותר עם התפקודים של מיתרי הקול. רופאי ילדים לא יהיו מסוגלים לאבחן ולטפל בבעיות כאלה ובדרך כלל יש צורך בהפניה למומחה למחלות אף אוזן וגרון .

מיתרי הקול נמצאים בבית הקול. הם מורכבים משני מיתרי שריר מסודרים במבנה ה-"V". מיתר השריר זה מכוסה בשכבה של חומר דמוי ג'ל ושכבה נוספת דקה של רירית. הצליל מופק על ידי הצמדות מיתרי הקול והעברת אוויר מהריאות דרך הרווח הדק שנוצר בין מיתרי הקול הצמודים. כאשר אוויר זורם בין המיתרים, הם רוטטים ומפיקים צליל (כמו המחרוזות של כלי נגינה). לשכבות הג׳ל והרירית יש חשיבות רבה בהפקת הצליל. פגיעה בשכבות הללו תגרום להפרעה באיכות הקול ובצלילותו. ואז בעזרת הלשון, השפתיים והשיניים הצליל שנוצר בבית הקול נהפך לדיבור.

השימוש הנכון במיתרי הקול, גם כאשר הוא ניכר מאוד, לעתים רחוקות גורם לבעיות כל שהיא. דוגמא טובה היא מורים, זמרים, מרצים או נואמים בציבור, המשתמשים רבות בקולם, שלא מפתחים בדרך כלל בעיות קול. מצד שני, השימוש הלא נכון במיתרי הקול יגרום לפגיעה בשכבה דקה של הרירתי המצפה את המתרים. זה יגרום קרעים קטנית ברירית ואפילו לדימום בתוך הרקמה. ריפוי של הקרעים האלה יגרום הצטלקות והיווצרות יבלות באתרים של פגיעה מתמשכת של מיתרי הקול. יבלות נוצרות בדרך כלל בשני מיתרי הקול, אחד מול השניה, באיזור המפגש של שני שליש הקדמיים עם שליש האחורי של מיתרי הקול. כמו כן, פגיעה במיתרי הקול יכולה להתרחש כתוצאה משימוש יתר בקול במהלך זיהום בדרכי הנשימה העליונות, כאשר מיתרי הקול מודלקים.

יבלות מיתרי הקול הן הסיבה השכיחה ביותר לצרידות כרונית בילדים. רוב הנגעים האלה מתרחשים בבנים בגיל בית הספר, בדרך כלל בגיל תשע. כאמור, הגורמים העיקריים ליבלות מיתרי הקול הן הצעקות והצרחות, מריע או בכי ממושכים. סיבות אחרות כוללות העלאת או הורדת גובה הצליל של הקול, דיבור בקול מתוח, חיקוי קול חיות, שיעול חוזר, שירה ללא הכשרה מתאימה או דיבור מהיר בקול רם.

יבלות מיתרי הקול מאובחנות על ידי מומחי אף אוזן גרון. על מנת לבדוק את מיתרי הקול אצל ילדים, יש צורך בבדיקה מיוחדת בעזרת אנדוסקופ בעל סיבים אופטיים ומצלמה המחוברת לקצהו. בדרך כלל גם נעשית הקלטת וידאו של מיתרי הקול ותנועתם. לפעמים, ילדים אינם מסוגלים לסבול בדיקה זו, או לא משתפים פעולה עם הבודק. במקרים אלה, יהיה צורך בבדיקה בהרדמה כללית בחדר הניתוח.

אחרי שאובחנו יבלות מיתרי הקול, הילד מופנה למומחים בהפרעות בתקשורת להמשך הטיפול שהוא מתחיל משינוי בדרך השימוש במיתרי הקול. מומחי הפרעות בתקשורת עובדים עם ילדים ומשפחותיהם על מנת להקנות לילדים הרגלים קוליים טובים.

הצעד הראשון הוא ללמד את הילדים ומשפחותיהם כיצד להתנהג נכון ואיך לעקוב אחר התנהגות זו. לאחר מכן, הילדים יתחילו לתרגל את המיומנויות שלמדו בפגישות הטיפוליות עם המטפל בכוחות עצמם. מערכת הפיצוי שמעודדת את ההתנהגות הבריאה יכולה להיות מועילה בהשגת המטרות הטיפוליות הדרושות, כגון שעות טלוויזיה נוספת או זמן מחשב, סרטים או פארקי שעשועים או כל שיטת פיצוי אחרת שעשוייה לשפר את הדבקות בתכנית הטיפולית. במידה לא קטנה, זה גם בידי ההורים ובני משפחה אחרים לעודד הרגלים קוליים טובים בילדים על ידי הצגת דוגמא אישית טובה.