הונאה אקדמית

זו היסטריה, לא אנטישמיות, טען פרופסור דניאל בלטמן, נגד המאמרים שכתבתי נגד ה-BDS. כדי לאשש את טענתו העלה בלטמן שורה של "שקרים", מתוצרת החתום מעלה. השקר הראשון הוא שה-BDS אינו תנועה, אלא "אוסף של רעיונות, ארגונים, פעילים וקבוצות טיעונים". מעניין. ימים ספורים לפני שבלטמן העלה על הכתב את "השקר הראשון" שלו, טענתי שה-BDS הוא בעיקר רוח רעה, ולא ארגון. זה בסדר לתקוף אותי. אבל צריך, לפחות, לקרוא מה אני כותב.

בלטמן ממשיך, במאמר שפרסם ב"הארץ" בשבוע שעבר. "הטיעון השקרי השני, והחמור יותר, הוא הקביעה שהשמדת ישראל היא הפלטפורמה הפוליטית של המסגרת הזאת". רבים וטובים, וגם פחות טובים, כמו בלטמן, מנסים לטהר את שרץ ה-BDS, על ידי הפיכתו לתנועת מחאה נגד הכיבוש. הם בכלל פעילי שלום. ובכן, אין צורך בטרחה גדולה מדי כדי לדעת מי מסלף. צריך, פשוט, להקשיב למה שאומרים כל הדוברים הבולטים של ה-BDS.

עומר ברגותי אומר שהבעיה איננה הכיבוש, הבעיה היא ישראל. עלי אבונימה טוען ש"פתרון שתי המדינות נועד להצלת הציונות", ולכן הוא בעד מדינה אחת. אני מעמיד אתגר לפתחו של בלטמן: יציג נא לי מנהיג או דובר בולט אחד של ה-BDS שתומך בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. מהותו של ה-BDS היא שלילת זכות קיומה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי. נדמה שזו גם אמונתו של בלטמן, ועוד נגיע לכך. 

מהות ה-BDS - שלילת זכות קיומה של ישראל(צילום: AP)

נורמן פינקלשטיין, שלא ידוע כחסיד נלהב של ישראל ושהיה במשך שנים רבות כוכב הרוק של כל גוף אנטי-ישראלי, הפתיע בפברואר 2012 כאשר הבהיר שהוא מתנגד ל-BDS. הנימוק שלו היה פשוט: מי שתומך ב"זכות השיבה" תומך בחיסול ישראל. אז מספיק עם ההונאה, אמר פינקלשטיין. נועם חומסקי, עוד כוכב של השמאל העולמי, הגיע למסקנה דומה. אחד מהדוברים הבולטים של ה-BDS, פרופסור אסעד אבוחליל, כתב מאמר בעקבות פולמוס פינקלשטיין, שבו הבהיר: "אין לנו מה להסתיר. אנחנו תומכים בחיסול ישראל". לא היה אחד מדוברי ה-BDS, אחד, שטען שפינקלשטיין מעניק פירוש מטעה לעיקר הקמפיין. פינקלשטיין הבין את זה. חומסקי הבין את זה. אני הבנתי את זה. אבל בלטמן מסרב להבין. הוא מתעקש שמדובר ב"מאבק על הזכות להגדרה עצמית של הפלסטינים". 

הבעיה איננה בלטמן. מדובר בתסמונת הרבה יותר חמורה, שממנה סובלים רבים מהאינטלקטואלים בעולם החופשי: הונאה עצמית. זה לא חשוב מה ברגותי וחבריו יאמרו, הבלטמנים מסרבים להקשיב. רוב הישראלים תומכים בהגדרה עצמית לפלסטינים. אבל "הגדרה עצמית" לא מצויה בלקסיקון של דוברי ה-BDS. ולא במקרה. משום שמי שתומך בהגדרה עצמית לפלסטינים יתקשה לשלול הגדרה עצמית ליהודים. ומכיוון שהעיקר ב-BDS הוא שלילת זכות ההגדרה העצמית ליהודים, אז גם זכות הפלסטינים להגדרה עצמית זוכה להצנעה. גם כאן נשמרת המסורת הידועה: העיקר איננו להשיג זכויות לפלסטינים, העיקר הוא לשלול זכויות מהיהודים.

מתברר שיש מכנה משותף בין בלטמן ל-BDS. שיטת הפעולה העיקרית של ה-BDS היא דמוניזציה. מדובר בשטיפת מוח שהופכת את ישראל לשטן עלי אדמות. בדרגה החמורה יותר מצויה הנאציפיקציה. זה בדיוק המקום שבו נמצא בלטמן. ה־BDS, טוען בלטמן, "דומה לתנועת החרם האנטי-גרמנית שיהודים ניסו לארגן בשנות ה-30, יותר מאשר לתנועות החרם האנטי־יהודי שהקימו אנטישמים". צריך לשפשף את העיניים כדי להאמין שהדבר הזה נכתב. בלטמן הופך את ישראל לנאצית, ואת האינטלקטואלים שדורשים את חיסול ישראל לקורבנות הנאצים. אין גבול להבלים של האיש, פשוט אין. זו לא התחלקות ולא מעידה. גם בעבר השווה בלטמן בין ישראל לגרמניה של הימים ההם ("1932 כבר כאן", "הארץ", 25.12.2010). זו השוואה כל כך מופרכת, כל כך שטנית, שאין מנוס אלא מלחזור שוב על הטענה: מה שעשתה התעמולה הנאצית ליהודים, עושה היום קמפיין ה-BDS לישראל.

"מפיצים תיאורי זוועה על ישראל"(צילום: AP)

במובן הזה, בלטמן הוא BDS וה-BDS הוא בלטמן. הם מפיצים תיאורי זוועה על "הכיבוש", שאכן הופכים את ישראל למפלצת נאצית. אפשר ומותר לבקר תופעות שקשורות לשליטה הישראלית בפלסטינים. אבל אין צורך בכמויות מסחריות של שקרים. מאז שהחל השלטון הישראלי על הגדה המערבית ועזה, תמותת התינוקות ירדה בצורה דרסטית, תוחלת החיים עלתה באופן דרמטי, הפלסטינים תופסים את המקום הראשון בהשכלה גבוהה בעולם הערבי, הריבוי הטבעי הוא מהגבוהים בעולם, ועוד. זה לא הופך את הכיבוש לראוי או לרצוי. אבל זה מבהיר שהטענות שמשוות בין ישראל לגרמניה של פעם הן לא פחות מעלילת דם. פעם עשו את זה ליהודים. בלטמן וה-BDS עושים את זה לישראל.

יש משהו מדהים בעובדה שפרופסור להיסטוריה באוניברסיטה העברית, שעוסק בחקר השואה, לא למד שום דבר מההיסטוריה. האנטישמיות הייתה שילוב של דמוניזציה ושלילת זכויות היהודים כפרטים. האנטישמיות החדשה, האנטי-ציונות, היא שילוב של דמוניזציה ושלילת זכויות היהודים כקולקטיב. הדמוניזציה הנאצית התבססה, בין השאר, על "השקר הגדול", שלפיו היהודים הם הסכנה הגדולה ביותר לאנושות. הדמוניזציה האנטי-ציונית, בשורה של התבטאויות מצד חבריו לאסכולה של בלטמן, הופכת את ישראל לסכנה הגדולה ביותר לאנושות. אבל בלטמן מתקשה להבין.

תום פרידמן כתב, כבר ב-2002, כאשר התחילו בקמפוסים בארה"ב הקריאות לחרם, ש"ביקורת על ישראל היא דבר לגיטימי. אבל ביקורת שמכוונת רק כלפי ישראל, ומתעלמת מתופעות אחרות, היא אנטישמיות". מאז הפך קמפיין החרם להרבה יותר ארסי. התמיכה של בלטמן בקמפיין רק מתחזקת. לפני הבחירות פרסם בלטמן מאמר תמיכה ברשימה הערבית המשותפת. זו הרשימה שתומכת ב-BDS. זו הרשימה ששוללת את זכות היהודים להגדרה עצמית במדינה ריבונית. זו הרשימה שמסייעת לעלילת האפרטהייד. זו הרשימה שיש בה גורמים שקרובים יותר לחמאס מאשר לרשות הפלסטינית. זו הרשימה שאיתה מזדהה בלטמן.

יורשה לי להודות שאני נגד ה-BDS דווקא משום שאני בעד פיוס, שלום ופשרה. אני תומך בכל יוזמת שלום. ה-BDS מתנגד לכל יוזמת שלום. יש גורמים בציבור הפלסטיני שמוכנים לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. אני תומך בהם. ה-BDS נאבק בהם. זו הסיבה שכל שוחר שלום בעולם צריך להתנגד ל-BDS. אבל בלטמן מתעקש להעניק לו תעודת כשרות. הוא לא מחזק את הסיכוי לשלום ולפשרה. הוא מחזק את הפנטזיה על חיסול ישראל. הוא מחזק את החמאס ואת הסרבנות. ה-BDS וכל מה שהוא מייצג בעולם החופשי הוא ההונאה הגדולה ביותר של העשור האחרון. הבלטמנים הם מגש הכסף של ההונאה האדירה הזאת. אין ספק שתופעה כמו בלטמן, פרופסור להיסטוריה ולחקר השואה, שמתייצב לא רק נגדי, אלא גם נגד פינקלשטיין, חומסקי ופרידמן, מעוררת הרהורים נוגים.