כולם נגד דאעש: האינטרס המשותף לחמאס ומצרים
המתקפה הקטלנית בסיני חידדה את הקשר בין א-סיסי לשלטון בעזה, שתמציתו: האויב של האויב שלי הוא חבר שלי. לכן פתאום העיתונות המצרים תוקפת פחות את חמאס ומעבר רפיח נפתח תדיר
בתקופה האחרונה מתפרסמים בתקשורת הערבית דיווחים על "התקרבות", "התחממות" או "ירח דבש" בין חמאס למצרים של עבד אל-פתאח א-סיסי, אחרי תקופה ארוכה של דם רע שמקורו ביחסים הקרובים בין ארגון האחים המוסלמים השנוא לבין תנועת הבת השולטת בעזה. המפתח לשיפור ביחסים נעוץ בזהות האינטרסים בין עזה וקהיר, שהתחדדה אתמול (ד') במאבק נגד האויב המשותף: המדינה האיסלאמית (דאעש).
ביום שלישי פרסמו אנשי הארגון במחוז חאלב בסוריה הודעה נדירה
ויוצאת דופן שכותרתה אמנם הייתה "מסר לאנשינו בירושלים", אבל הכוונה הייתה בעיקר לתנועת חמאס שרודפת לאחרונה את הפעילים הסלפים ברצועה, אלה שבין השאר מאתגרים את שלטונה באמצעות שיגור רקטות לעבר ישראל. האיום בסרטון - לחסל את שלטון חמאס ולאתגר את ריבונותו ברצועה - מראה שדאעש מבין את הפוטנציאל הגלום במצב ברצועת עזה.
בינתיים הגיעה מתקפת הטרור הקטלנית בחצי האי סיני, שבמסגרתה נהרגו עשרות אנשי ביטחון, והזכירה הן למצרים והן לחמאס ששלוחת דאעש באזור חיה, בועטת ומשתדרגת.
מעבר רפיח כמשל
כבר מאז ימיו הראשונים בשלטון הבהיר א-סיסי בריש גלי שלא יאפשר שמצרים תהווה בסיס לתקיפת שכנותיה. במלים אחרות, ישראל. אלא שמצרים נמצאת במלחמת חורמה נגד הטרור בסיני, ומאחר שברור לה שחלק ממנו ניזון מקשרים עם גורמים ברצועת עזה, יש הכרח למצוא שם כתובת שאפשר לדבר איתה, והכתובת היחידה היא חמאס.
רמת החיבה המצרית לארגון העזתי כאמור אינה גדולה והמצרים לא שוכחים את מעורבותו בטרור בסיני ואת קבלת הפצועים הג'יהאדיסטים לטיפול ברצועה. גם גורמי ביטחון ישראלים הזכירו השבוע את הסיוע של הזרוע הצבאית של חמאס לג'יהאדיסטים במסגרת המחלוקת שלה מול הזרוע המדינית של הארגון.
אולם מבחינת א-סיסי, אם השיח עם ההנהגה המדינית יצמצם את המעורבות העזתית במתרחש בסיני אפילו ב-20 אחוזים, כבר מדובר ברווח נקי. הלך הרוח הזה משתקף בשבועות האחרונים בעיתונות המצרית, המזוהה מאוד עם השלטון, שם נרשמות הרבה פחות ביקורת והסתה נגד חמאס. ניתן להניח שמדובר במדיניות מכוונת מלמעלה.
בהקשר הזה אפשר להזכיר את סוגיית מעבר רפיח – שמהווה את הקשר של העזתים עם העולם החיצון - שנפתח על ידי מצרים יותר ויותר בתקופה האחרונה. בקהיר מודעים לפרסומים על מגעים בין ישראל לחמאס דרך קטאר להפסקת אש ארוכת טווח, ולא רוצים להישאר מחוץ לתמונה. הם גם ערים ליוזמה של בעל הבית החדש בסעודיה, המלך סלמאן, שרוצה להקים קואליציה סונית רחבה עם מצרים ויריבותיה קטאר וטורקיהׂנגד איראן והציר השיעי. אחד הטיעונים של הסעודים, ניתן לשער, הוא שאסור לתת לחמאס לחזור לחיקה של איראן ששולחת את ידיה לכל האזור.
כך נוצר מצב שמצרים הולכת בתקופה האחרונה שוב ושוב לקראת חמאס בנושא של מעבר רפיח. לעיתים זה פשוט משרת את צרכיה הפנימיים (הכנסת חומרי בנייה לרצועה מספקת לאחרונה תעסוקה לאזרחים באל-עריש), ולעיתים המטרה היא עקיצה לקטארים, כשמצרים מצטיירת כמדינה היחידה שבאמת נחלצת לטובת. מתקפת הטרור הקטלנית אתמול אמנם צפויה להשפיע על קצב פתיחתו של מעבר רפיח, אך בראייה אסטרטגית פתיחתו משרתת לא מעט אינטרסים מצריים.
הזווית הישראלית
לכך ניתן להוסיף את הנמרצות המצרית בהקשר של קידום התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים. הסיוע של א-סיסי לרצועה ימנע מחמאס לפגוע בניסיון לחדש את המו"מ בין ממשלת נתניהו לבין הרשות – דבר שהמצרים מאוד מעוניינים בהתרחשותו. את ההתקרבות הפומבית והדיפלומטית בין ישראל למצרים על רקע מינוי השגריר החדש בתל אביב, והביקור בקהיר של מנכ"ל משרד החוץ דורי גולד, צריך לראות בהקשר של אותה נמרצות.
בחודש מרס קיבלה מצרים את ראשות הליגה הערבית לשנה הנוכחית וקידמה שני מהלכים חשובים: הראשון הוא הקמת הכוח ערבי משותף למלחמה בטרור, והשני הוא פירוק ועדת המעקב אחרי היוזמה הערבית, שכללה את קטאר, סודאן, אלג'יריה ולבנון, שלהן לא היה עניין בקידום התהליך המדיני. במקום זאת הוקמה ועדה אחרת שבה חברות מצרים, ירדן, מרוקו וסעודיה. מדובר בארבע מדינות שלכולן יש אינטרס לקדם את התהליך המדיני עם ישראל. המצרים רוצים לנצל את הזמן עד ספטמבר כדי לנסות להניע את התהליך לפני הפנייה האפשרית של הפלסטינים למועצת הביטחון של האו"ם.
ההיסטוריה הוכיחה שהמצרים לא מאמינים בצעדים חד צדדיים דוגמת אלה שהפלסטינים מתכננים לעשות בחודשים הקרובים. א-סיסי קרוב יותר לרעיונות הבינלאומיים של משא ומתן מאשר לתוכנית מוגדרת בזמן שבסופה אמורה להיות הכרזה חד צדדית על מדינה פלסטינית (למשל היוזמה הצרפתית).
לפנייה לכתב/ת 
