הסינים באים: מה יקרה לכלכלה הישראלית?

השבוע דיווח "כלכליסט" כי קונצרן הענק הסיני שנגחאי ז'וצ'ואן רכש את חברת הטכנולוגיה הרפואית הישראלית שח"ל תמורת 130 מיליון דולר. מדובר בתאגיד סיני פרטי המחזיק בחברות ציבוריות רבות בסין, בעיקר בתחום הטכנולוגיה הרפואית, אשר מחזיק גם בכ-2,500 בתי חולים בסין.

נפילת המניות: "לא הבועה היחידה בסין"

הדרמה בסין: יצואני ישראל צריכים לדאוג?

את היכולת הטכנולוגית המיוחדת שפיתח שח"ל מעוניין כעת התאגיד הסיני להעביר למדינתו, ולשווקה למיליארד תושביה. זהו אינו המקרה הראשון בתקופה האחרונה בו תאגיד סיני רוכש טכנולוגיה חדשנית של חברת רפואה ישראלית. רק בדצמבר האחרון רכשה חברת סאנפאוור הסינית את נטלי, חברת ישראלית קטנה יותר משח"ל, לפי שווי של 70 מיליון דולר.

(צילום: רויטרס)

חששות מגניבת פטנטים ישראליים

להשקעות הסיניות בטכנולוגיה ישראלית יש יתרונות רבים לכלכלה הישראלית. הן מאפשרות פיתוח של מוצרים מרמת הרעיון לרמת הגימור והשיווק. הן מייצרות מקומות עבודה בישראל, ובמקרים מסוימים גם מעשירות את קופת המדינה. אך יש כאלה שחוששים מהתופעה. לסינים יצא שם של גנבי טכנולוגיה ורעיונות, אשר אינם חשים את עצמם מחויבים לזכויות יוצרים וחוקי פטנטים.

למדינת הסטארט-אפ אין, לכאורה, משאב יקר יותר מאשר רעיונות חדשניים בתחום הטכנולוגי, ויש החוששים כי המעורבות ההולכת וגוברת של חברות סיניות בענף ההיי-טק ובהשכלה הגבוהה, יביא לכך שמיטב הרעיונות שמייצר המוח היהודי ינוצלו לתועלת כלכלית של הכיס הסיני.

*ב-2011 נמכרה מכתשים אגן לכמצ'ינה הסינית תמורת 1.44 מיליארד דולר

החשש מגנבה של ידע הוא רק קצה הקרחון של החששות הישראליים מהעלייה הדרמטית בנוכחות הסינית בכלכלה המקומית. מאז שרכשה כימצ'יינה 60% מענקית הדשנים ישראלית כמכתשים-אגן ב-2011, ניכרת מעורבות רבה של חברות סיניות בכל ענפי הכלכלה הישראליים - מטכנולוגיה ורפואה, דרך התעשייה ומזון ועד לתחומים מפוקחים ורגישים כמו פיננסים ותשתיות לאומיות. החשש מהסינים, בהתאם, נע מחרדה לגורלם של פטנטים ישראליים לדאגה למקומות עבודה ולאינטרסים גיאו פוליטיים.

יש הטוענים שהחברה הישראלית אינה עושה די כדי להעריך את הסיכוי והסיכון שיש בכניסתן של אותן חברות לישראל. עם זאת, ניתן לראות בחששות הללו פוביה לא רציונלית - מדובר אחרי הכל בחברות פרטיות לרוב, שמונעות ממניעים עסקיים טהורים.

המקרה שהזניק את הדיון במעורבות הסינית בכלכלה לכותרות היה החלטתה של חברת ברייט פוד לרכוש את חלקה של קרן אייפקס בתנובה. במאי האחרון הושלמה העסקה שבה רכשה ברייט פוד 56% ממניות תנובה לפי שווי חברה של 8.6 מיליארד שקל. הרכישה עוררה התנגדות ציבורית גדולה, בעיקר בגלל מרכזיותה של תנובה באספקת המזון לחברה הישראלית. 

צפו: ביקור במטה ברייט פוד הסינית:

הדברים הגיעו לידי כך שוועדת הכלכלה של הכנסת קיימה דיון בנושא וקראה לעצור את המכירה. אפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, התייחס לעסקה ואמר כי: "ישראל צריכה להיזהר ממצב שבו גורם זר ישלוט בנכס אסטרטגי כמו תנובה, חברת המזון הגדולה בישראל שמספקת יותר מ‭60%-‬ מהתוצרת הטרייה של החלב".

התעניינות בשוק הישראלי וקשרים דיפלומטיים חמים עם איראן

לחברות סיניות, אם כן, יש כבר דריסת רגל משמעותית בשוק המזון הישראלי, בהשכלה הגבוהה ובענף הביטוח שמרכז את רוב החסכונות של הציבור הישראלי. כעת הן מתקדמות לתחום של תשתיות לאומיות, כאשר הן מנצלות את מאמצי ממשלות ישראל להילחם ביוקר המחיה.

במארס האחרון זכתה חברת שנחאי אינטרנשיונל פורט גרופ במכרז להפעלת הנמל הנוסף במפרץ חיפה, ובנוסף עושות חברות בנייה סיניות מאמצים רבים להיכנס לענף הבנייה בישראל. שר האוצר ויו"ר קבינט הדיור לשעבר, יאיר לפיד, ניהל מגעים ממושכים עם חברות סיניות שונות בניסיון להביאן לישראל. קבלנים ישראלים התנגדו נחרצות לניסיונות אלו וטענו כי בואם של הסינים יגזור אבטלה על כל פועלי הבניין שהם מעסיקים.

במקביל עושה ממשלה מאמצים להביא עובדים סיניים לעבוד בחברות ישראליות. ניסיונות אלו לא צלחו עד כה, בשל דרישתה של הממשלה הסינית שאזרחיה יעבדו רק בתוך הקו הירוק.

החשש המרכזי מהמעורבות ההולכת וגוברת של חברות סיניות בכלכלה הישראלית היא מוטת השליטה שהן צוברות על אינטרסים חיוניים של הציבור. בניגוד לחברות אמריקאיות, שמאחוריהם עומדת ממשלה שלה היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה עם ישראל והזדהות עם האינטרסים שלה, עמדתה של סין בנושאים החשובים לישראל אינה חד משמעית. סין מקיימת יחסים דיפלומטיים מלאים עם ישראל, אך מקיימת יחסים לא פחות חמים עם איראן ואויבות אחרות של ישראל.

החברות הסיניות המושקעות בישראל הן אמנם פרטיות, ברובן, אך פועלות באישור ובעידוד ממשלת סין. האם קיים חשש שהן ינצלו ביום מן הימים את מידת ההשפעה שצברו על חיי היום יום בישראל על מנת לשרת אינטרסים הסותרים את האינטרס הישראלי? וגם, האם למשק קטן כמו ישראל ישנה בכלל היכולת להתנגד לכניסה של כוח כלכלי עוצמתי כמו ההון שנצבר בסין בדור האחרון?

לא נראה כי ישנו גורם בממשלת ישראל שמעוניין להידרש לסוגיה. על אף הביקורת ציבורית, בממשלה ממשיכים להתייחס לקשרים הכלכליים עם סין אך ורק במובן של הזדמנות לגוון את קשרי המסחר של ישראל ולפזר סיכונים, בעידן שבו לא ברור היכן יתרחש המשבר הכלכלי הבא.

המכון למחקרי ביטחון לאומי הקדיש גיליון שלם לנושא באפריל האחרון שבו קרא לממשלה לקיים בחינה מעמיקה של הנושא. "בחינה זו דרוש שתחל מיד ובמסגרת מנגנון קבוע שיוקם לצורך זה, ותעשה תוך התייחסות למכלול ההיבטים המדיניים, האסטרטגיים, הכלכליים והטכנולוגיים, הכרוכים בפעילותה של סין בישראל ובאזור", נכתב בגיליון.

"הדבר גם אינו צריך לעורר חשש שמא עצם הבחינה יעורר את מורת רוחה של סין. בחינה מעין זו נהוגה במדינות שונות בעולם המקיימות עם סין קשרים כלכליים - ואף סין עצמה מגבילה השקעות זרות מסוימות בתחומה - והיא צפויה להקל על היחסים הכלכליים בינה לישראל. היא תאפשר לקבוע מדדים ברורים לאישור פעילותן של חברות סיניות (ואחרות) בארץ, לאתר את המקרים הבעייתיים, ולמנוע ויכוח ציבורי לגבי פעילותן של כל יתר החברות. לבסוף, הדבר גם ימנע פגיעה ביחסי ישראל-סין. המגזר העסקי בישראל פועל מהר ממערכות השלטון, והתאגידים הסינים לומדים את לקחי העבר ומשפרים את דרכי פעולתם. התוצאה היא שכל עוד לא נקבעים כללים ברורים לגבי פעילותם של גורמים סינים בישראל, ייעשו מהלכים וייקבעו עובדות אשר כל החלטה עתידית לשנותם עלולה לגבות מחיר גבוה ולפגוע קשות ביחסי ישראל וסין".