אירוע מכונן / על הניצחון הענק של מכבי ת"א
נפל דבר אחרי ה-0:2 על ויקטוריה פלזן. ליגת האלופות עדיין נראית רחוקה, אבל מיליונים בכל מקרה יזרמו לקופה של הצהובים. ערן זהבי? הוא מצליח להפתיע אותנו בכל פעם מחדש. רז שכניק חגג את ההישג הנפלא של הצהובים ולא שוכח את כל מספידי ג'ורדי קרויף
מרץ 2000. מכבי תל אביב, כדורסל, יוצאת לאיטליה למשחק השני בהצלבה נגד פאף בולוניה אחרי שהפסידה במשחק הראשון ביד אליהו. שפר, הנפלד, מקדונלד והאפמן משיגים את אחד הנצחונות הגדולים בהיסטוריה של מכבי, שעולה לפיינל פור האירופי ומתחילה עשור מוזהב.
ויקטוריה פלזן של אתמול (ד') בוודאי לא מקבילה בעולם הכדורגל לבולוניה הנהדרת של אז, אבל הבסיס דומה: בשני המקרים אף אחד לא נתן לצהובים סיכוי, גם לא הסטטיסטיקה. וכמו ההישג ההוא בבולוניה, גם הנצחון בצ'כיה יכול להפוך לאירוע מכונן בעתיד האירופי של מכבי ת"א, הפעם בכדורגל.
אחרי המפגש מול היברניאנס, קבוצה ברמה של פלייאוף תחתון בליגת העל, כתבתי כאן שמכבי ת"א צריכה נס כדי לעבור את פלזן. הצהובים נראו איום ונורא, גם כשהבקיעו חמישייה. אלא
שבדרך הבין המאמן סלבישה יוקאנוביץ' שקרלוס גארסיה כבר לא מתאים, אבי ריקן הגיע, גילי ורמוט השתלב וברק יצחקי חזר לדשא.
פתאום זה לא נראה כמו נס, אלא שימוש נכון בכלים - גם אם מעט מוגבלים - מול קבוצה לא רעה בכלל. מי שמנסה עכשיו להוריד מערכה של פלזן, שיחזור לקרוא את מה שהוא עצמו כתב לפני שבוע. הפזמון החוזר דיבר על קבוצה קשוחה, יעילה, מנוסה. מכבי ת"א הצליחה לעבור, סוף סוף, יריב טוב ממנה - ועוד במשחק חוץ. מישהו זוכר מתי חייכו בקריית שלום אחרי נצחון חוץ? סביר שלא. זה לא קרה בליגה או באירופה מאז 24 בינואר 2015 (באשדוד). אז דווקא במפגש מכריע בצ'כיה? מדהים, לא פחות.
זו גם הייתה הוכחה חשובה בצד המנטלי של המשחק. פלזן היא בדיוק מסוג היריבות הקשות לקבוצות הישראליות. לכאורה אפורות, לכאורה בלי שחקנים נוצצים, לכאורה אפשר לעבור אותן. אבל אז הן באות לישראל, משיגות את התוצאה הרצויה ומשאירות אותך עם הרגשה שהיית ממש קרוב, אבל לא באמת.
פתאום הגיעה מכבי של יוקאנוביץ' (מחמאות על כנות יוצאת דופן בתגובות שאחרי וגמישות בקבלת ההחלטות תוך כדי) ושיחקה בדרך פלזנית: שערים בדיוק בדקות הנכונות, כאלה שקשה לחזור מהן, ממינימום הזדמנויות והגנה טובה.
היה מרגש לעקוב באמצע השדרה השישית מניו יורק אחרי הדקות האחרונות. היה גם תענוג לקרוא את הציטוטים של אנשי פלזן אחרי המשחק. "הפסדנו בצורה זולה", "הם ניצלו שני מצבים בלבד", "לא סגרנו את זהבי". עברית בנוסח צ'כיה. וזה מביא אותנו לעוד בחור שצריך להיות מרוצה מהניצחון אתמול - אלי גוטמן. מכבי ת"א, בחיזוק מינימלי של זרים ועדיין בלי חיבור אופטימלי בין חלקיה, מצליחה לעבור יריב אירופי בינוני. גם הנבחרת יכולה.
הסיבוב הבא לא משאיר יותר מדי מקום לאשליות עבור מכבי ת"א. רוב האפשרויות קשות ובלי חיזוק בגזרת הזרים, ליגת האלופות עדיין נראית רחוקה. ובכל זאת, נפל דבר. סיבוב שלישי, ליגה אירופית בטוחה, מיליונים שזורמים. אירוע מכונן, כבר אמרנו.
אז ג'ורדי קרויף פתאום גדול? לא, ההכנה של הצהובים לא הייתה אידיאלית, גם המאמן שלו הודה בכך בחודש באחרון במספר הזדמנויות. אבל הזלזול שזרם מחלק גדול מהמקלדות ומהמיקרופונים של הפרשנים לעבר ההולנדי,
אחרי ההפסד לפלזן בבלומפילד, היה מוגזם ונגוע בטעם רע ובשמחה לאיד על "נפילתו של האירופי עם החליפות שמנסה ללמד אותנו כדורגל". סבלנות בבקשה. בסופו של דבר, קרויף עדיין נותן לכולם בעניבה.
ועדיין, כל זה לא היה נכתב בלי אחד, מספר 7, ערן זהבי, שמיהר לחדש את המשחק אחרי שהבקיע את הפנדל. די קשה להעשיר את אוצר השבחים שעוטפים את קפטן מכבי מאז חזר לישראל, בעיקר כי הוא מצליח להפתיע אותנו בכל מגרש ודקה מחדש. מישהו עוד חושב שהגדלת החוזה שלו במכבי לא מוצדקת? מישהו חושב שזהבי כבר לא רעב? זוכרים מי הנחית אותו כאן ב-2013? נכון, ג'ורדי קרויף.
לפנייה לכתב/ת 
