שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אגרה בלי חוק? רשות המס תחזיר 40 מיליון ש'
    בית המשפט קיבל תביעה ייצוגית שבה נטען שהתשלום על מערכת שע"מ של הרשות מהווה אגרה לכל דבר. אלא שכדי לגבות אגרה צריך חוק
    רשות המסים חויבה להחזיר כ-40 מיליון שקל לרואי חשבון, יועצי מס ועורכי דין שהשתמשו במערכת שלה לשירות עיבודים ממוכנים (שע"מ). אחרי הליך ארוך קיבל בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב תביעה ייצוגית שבה נטען שדמי השימוש החודשיים והתשלום עבור השאילתות שהיא גובה הם בגדר אגרה. חיוב באגרה נדרש שייעשה מטעם חוק, אולם חוק כזה לא קיים.

     

    פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

     

    רוצים להתעדכן בחדשות הכלכלה והצרכנות? הצטרפו לעמוד הפייסבוק שלנו

     

    התובע, עופר מנירב, רואה חשבון במקצועו ומי ששימש כראש לשכת רואי החשבון בעבר, הגיש את הבקשה לייצוגית ב-2007 בטענה שהרשות גובה תשלומים שלא כדין ממייצגים של נישומים, בעבור התחברות למערכת שע"מ, המאפשרת גישה ישירה לנתוני שלהם.

     

    הרשות גבתה בעבור השימוש שלושה סוגי תשלומים: עבור החיבור למערכת, עבור דמי שימוש חודשיים קבועים (בלי קשר למידת השימוש), ועבור השאילתות בהתאם לשימוש בפועל.

     

    מנירב ציין כי הרשות, שמעוניינת לחסוך בכוח אדם, מעודדת את המייצגים להשתמש במערכת במקום לפנות למשרדיה, באמצעות מגוון הטבות. אלא שלטענתו, התשלומים הנגבים הם למעשה אגרה שהרשות אינה רשאית לגבות אלא אם החוק מסמיך אותה לעשות זאת. מאחר שאין חוק כזה, עליה להשיב את הסכומים שגבתה בגין החיבור והשימוש במערכת.

     

    בתחילה דחה בית המשפט לעניינים מנהליים את הבקשה וקבע שהתשלומים הם בגדר "מחיר" ולא אגרה, ולכן רשות המסים רשאית לגבות אותם. מנירב ערער לעליון, שביקש להחזיר את התיק לדיון מחודש בבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב, מכיוון שהוא נוטה לחשוב שלפחות חלק מהתשלומים שדורשת הרשות מהווים אגרה.

     

    מדובר באגרה

    הפעם סיווגה השופטת יהודית שיצר את שלל החיובים עבור השירות כאגרה ובכך קיבלה את עמדת התובע. כך, לדעתה, דמי השימוש החודשיים הם קבועים ומחייבים את המייצג גם אם לא השתמש במערכת באותו החודש, ולכן זו בהחלט אגרה מטעם הרשות.

     

    לגבי השאילתות היא קבעה שאמנם התשלום עבורן הוא תמורה ישירה על הפקת המידע, אולם קשה להשוות את המחיר שלו למחיר של מוצר אחר בשוק החופשי, כך שהכף נוטה לסיווג תשלום זה כאגרה. כמו כן היא הוסיפה שהתשלום עבור השאילתות הוא בגדר כפייה, שכן הדרך היחידה בה הנישום יכול לקבל את המידע היא דרך מערכת שע"מ.

     

    לדעת השופטת שיצר, משבחרה הרשות לפעול באמצעות המערכת הממוחשבת, היא רשאית לגלגל את ההוצאות על כתפי הציבור רק בהתאם לחוק. אמנם המערכת יוצרת תועלת למייצגים, הסבירה, אך אין חולק שהיא גם מביאה תועלת למדינה, אחרת מדוע היא מעניקה תמריצים לשימוש בה.

     

    כדוגמה היא נתנה מערכת דומה בבתי המשפט שעולה לעורכי הדין בתשלום חד פעמי בלבד על התקנתה. לבסוף היא סיכמה שאם לא נגבית אגרה עבור שירות קבלת הקהל, אז הרשות גם לא אמורה לגבות אגרה על שירות מקוון. משכך, פסקה, רשות המסים תשיב למייצגים את הסכומים שגבתה שלא כדין, בסך של 39,260,219 שקל. האופן שבו יושבו הכספים וכן סוגיית הגמול לתובע הייצוגי ושכר טרחת עו"ד ידונו בנפרד בהמשך.

     

    • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
    • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
    • ב"כ התובע: עו"ד סביר רבין
    • ב"כ הנתבעת: עו"ד שגית כחלון, עו"ד אדם טהרני
    • עו"ד רו"ח יוסף שקד עוסק בדיני מסים
    • הכותב לא ייצג בתיק

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים