בתי הכנסת היפים בעולם

ידוע שההלכה, ופסקי הלכה של רבנים, הם אלה שמכתיבים כמעט כל אספקט של החיים היהודיים. אבל דווקא בכל הנוגע לבית הכנסת, שאמור להיות המרכז של הפעילות היהודית בקהילה, אין פסקי הלכה שמכתיבים איך הוא צריך להיראות ומהם החוקים הארכיטקטוניים שעל פיהם יש לבנות אותו. ההנחיות היחידות מדברות על הקמת בימה במרכז, וארון קודש שיפנה לכיוון ארץ ישראל. "שולחן ערוך" מציע 12 חלונות שיהיו בחלקם לכיוון ירושלים והשמיים ישתקפו דרכם, כדי שהמתפללים יוכלו לכוון את ליבם כשהם מסתכלים לשמיים. אבל מלבד הנחיות אלה, בית הכנסת יכול להיות עגול או משולש סימטרי או א־סימטרי, ככל העולה על רוחו של הארכיטקט. הוא גם יכול להיות עשוי מעץ, אבן, ברזל או חמר, וכל עוד יש במקום עשרה גברים למניין — אפשר לקיים תפילה כהלכתה.

ולמרות הדרישות הצנועות כל כך, קמו עם השנים ברחבי העולם מבנים מרשימים ביותר, במקומות שבהם חיו קהילות יהודיות משגשגות, שדאגו להפגין את נוכחותן במרכז יהודי מרשים הן בארכיטקטורה החיצונית שלו והן בקישוטים, בנברשות ובריהוט שבתוכו.

הנה כמה דוגמאות של מבנים בני מאות שנים שנחשבים גם היום לכמה מבתי הכנסת היפים ביותר בעולם, ומהווים כיום — גם כשהקהילה היהודית בסביבה מידלדלת — מוזיאונים לתרבות היהודית שפרחה שם פעם.

בית הכנסת גרנד־קורל בסנט־פטרסבורג ב רוסיה

בית הכנסת הירושלמי בפארג. צ'כיה

הגרנד־קורל הוא בית הכנסת השני בגודלו באירופה, שהוקם אחרי שהצאר אלכסנדר ה־2 ביטל חלק מההגבלות של מגורי יהודים בעיר, ואיפשר ליהודים ששירתו בצבא, לאקדמאים, לסוחרים בכירים ולטכנאים להתגורר בסנט־פטרסבורג ובערים גדולות אחרות. שמונה שנים נמשכה בניית בית הכנסת ששירת את הקהילה כולה בבירה של רוסיה הצארית. הארכיטקט הרוסי הידוע ו. סטאסוב פיקח על העיצוב ששאב את השראתו מ"בית הכנסת החדש" בברלין, עם מוטיבים של ערבסקות מוריות ואלמנטים ביזנטיים.

ב־1999 תרמה משפחתו של אדמונד ספרא 5 מיליון דולר לשיפוץ בית הכנסת, וכיום הוא נחשב לאחת מפניני הארכיטקטורה של העיר.

בית הכנסת הגדול בבודפשט ב הונגריה

בית הכנסת ברחוב דוהאני שבבודפשט הוא הגדול ביותר באירופה והשני בגודלו בעולם, ויכול להכיל עד 3,000 מתפללים. הוא נבנה בין השנים 1854־1859 במרכזה של שכונת מגורים (שבאחת הדירות שבה נולד תיאודור הרצל).

בית הכנסת החדש, ברלין. גרמניה

המבנה עתיר בסמלים יהודיים, בעיקר מגני דוד המופיעים הן בחיתוכי האבן והן בחלונות הוויטראז'. על גג בית הכנסת מופיעים לוחות הברית, ועליהם חקוקים עשרת הדיברות. ובחזית המבנה הפונה אל הרחוב הראשי קבוע הפסוק: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות, כ"ה, ח'), עם עליית הנאציזם גברה האנטישמיות בהונגריה, ובמהלך מלחה"ע ה־2 שימש בית הכנסת אורוות סוסים ומרכז תקשורת רדיו של הצבא הגרמני.

הקהילה היהודית בהונגריה קטנה באופן משמעותי עם השנים, בגלל הגירה ועלייה לישראל, כמו גם בגלל תהליך התבוללות, אבל בית הכנסת הגדול של בודפשט נותר עדיין אחת האטרקציות התיירותיות הבולטות בעיר ומהווה חלק מקומפלקס שבו גם מוזיאון לתולדות יהודי העיר, בית קברות יהודי, ואתר הנצחה ל־564,500 יהודי הונגריה שנספו בשואה.

בית הכנסת החדש. ברלין ב גרמניה

בית הכנסת "החדש" של ברלין נבנה בין השנים 1859־1866 כמרכז חיי הדת והתרבות של הקהילה היהודית של ברלין. בגלל האלמנטים הערביים שבעיצוב, והדמיון שלו לארמון אלהמברה בגרנדה שבספרד, הוא נחשב מבחינה ארכיטקטונית לאחד המבנים החשובים ביותר בברלין במחצית השנייה של המאה ה־19.

בית הכנסת אלדרידג’. ניו-יורק. ארה"ב

המבנה המקורי — על כיפת הזהב שלו, והאולם המרכזי שיכול היה להכיל 3,000 איש - הועלה באש במהלך ליל הבדולח ב־1938, אף שלא נשרף כליל. נזק רב נגרם לו גם בגלל ההפצצות של בנות הברית בתקופת מלחמת העולם, והוא נהרס סופית ב־1958. רק אחרי נפילת חומת ברלין החלו עבודות השיקום של בית הכנסת, ובמאי 1995 הוא חזר לתפקד כמרכז תרבות יהודי, אף שלא חזר עוד להוד ולהדר של המאה ה־19.

בית הכנסת של סופיה ב בולגריה

בית הכנסת בבירת בולגריה הוא השלישי בגודלו באירופה, מתנשא לגובה של 31 מ' ויכול להכיל, באולם התפילה המרכזי, 1,300 מתפללים. הוא נפתח לקהילה הספרדית של בולגריה בטקס חגיגי בספטמבר 1909, בנוכחות הצאר פרדיננד הראשון של בולגריה, אחרי תשע שנות עבודה. גם כאן אפשר להבחין בהשפעה מורית־ערבית על העיצוב הארכיטקטוני, ששאב את השראתו מבית הכנסת הגדול בווינה שבאוסטריה. עיצוב הפנים מצטיין בעמודי שיש קאררה רבים, פסיפסים בסגנון ונציאני ובנברשת במרכז האולם, שמשקלה 1.7 טונות והיא נחשבת לגדולה ביותר בכל אזור הבלקן. הנברשת מצופה זהב, שעל פי האגדה הגיע מארץ ישראל של ימי התנ"ך. כיום פועל במקום מוזיאון הפורס את ההיסטוריה של הקהילות היהודיות של בולגריה לפני השואה ואחריה.

בית הכנסת אלדרידג'. ניו־יורק ב ארה"ב

בית הכנסת של סופיה. בולגריה

זהו בית הכנסת הראשון שנבנה בארה"ב על ידי יהודים ממזרח אירופה. האחים פיטר ופרנסיס ויליאם הרטר עיצבו את המבנה, וכשהוא נפתח בלואר־איסט־סייד של ניו־יורק ב־1887, התקשורת לא הפסיקה להלל ולשבח את יפי המקום, התקרה הגבוהה, חלונות הזכוכית עם קישוטי ויטראז'ים של שושנים אדומות, עיצובי הנחושת המרהיבים וציורי הקירות שנעשו בעבודת יד.

במשך 50 שנה שימש המקום נקודת מפגש למהגרים החדשים שהגיעו לעולם החדש. שם הם קיבלו ארוחה חמה, מידע על עבודות מזדמנות, חיפוש דירה למגורים וכל צורך אחר שהתעורר בקהילה. אבל עם הזמן הידלדלה הקהילה, והמקום ננטש עד סוף המאה ה־20. ב־1996 הוכרז בית הכנסת ברחוב אלדרידג' כאתר היסטורי, ובדצמבר 2007, אחרי 20 שנות שיפוצים בעלות של כ־20 מיליון דולר, הוא נפתח שוב לציבור.

בית הכנסת הירושלמי בפראג ב צ'כיה

בסוף המאה ה־19, במהלך בנייתו מחדש של הרובע היהודי בפראג (יוזפוב), רכשה "האגודה לבניית בית הכנסת החדש" מבנה ישן ברחוב ירוזלמסקה (ירושלים) כדי להקים במקומו את בית הכנסת שישמש את הקהילה. ב־1905 החלו העבודות, ובחג שמחת תורה ב־1906 נחנך בית הכנסת, שעוצב בסגנון האר־נובו עם אלמנטים מאוריים. הכניסה מקורה בקשת איסלאמית גדולה, עם חלון גדול שמרכזו מגן דוד, ומעל לקשת מופיע הפסוק "זה השער לה'. צדיקים יבואו בו" (תהילים קי"ח, 20). באולם המרכזי יש שבע קשתות על עמודים התומכים במבנה ובעזרת הנשים, חלונות ויטראז' ונברשות נחושת רבות.

במהלך מלחה"ע ה־2 שימש בית הכנסת כמחסן, והודות לכך לא ניזוק יותר מדי. ב־2003 התגלתה במקום מגילת קלף שנחתמה על ידי כל המשתתפים בתהליך הבנייה, ובה נכתב ש"הלוואי שבית הכנסת יישמר מאות בשנים, ויעיד, גם בעתיד הרחוק, על יראת השמיים של מייסדיו... בעזרת השם!... 16 בספטמבר, 1906". בית הכנסת הזה משמש עד היום את הקהילה היהודית בפראג, ומציג תערוכה קבועה הסוקרת את ההיסטוריה של יהדות צ'כיה בשנים שאחרי מלחמת העולם.

בית הכנסת בסובוטיקה ב סרביה

בית הכנסת בסובוטיקה נבנה בשנת 1902 במה שהיה אז חלק מהאימפריה האוסטרו־הונגרית. על העיצוב היה אחראי האדריכל ההונגרי מרסל קומור ודשו יאקאב, והוא נחשב כיום לאחת הדוגמאות היפות ביותר ששרדו מארכיטקטורת האר־נובו הדתית, על מבנה הבטון והפלדה שלו, שמעורב בקישוטים מהתרבות ההונגרית העממית. הכיפה המרכזית הגדולה שלו מוקפת מארבע פינות בכיפות קטנות יותר, ועיצוב הפנים עשיר בקישוטי קיר מוזהבים, ציורי קיר וחלונות זכוכית עם עבודות ויטראז'.

בזמן בניית בית הכנסת חיה בסובוטיקה קהילה יהודית משגשגת של כ־3,000 איש, שנכחדה כמעט לחלוטין בתקופת מלחמת העולם השנייה. אבל למרות שלא נותרו די מתפללים במקום, המבנה עצמו נותר עומד על תלו ושמר על מקומו החשוב בהיסטוריה של העיר. גם כשכבר לא נותרה קהילה יהודית במקום, שימש המבנה כבית לתיאטרון הלאומי של סובוטיקה.

בית הכנסת בפירנצה ב איטליה

מאז נהרסה השכונה היהודית בפירנצה ב־1848 ביקשו אנשי הקהילה לבנות לעצמם בית כנסת מרכזי שישרת את כל יהודי העיר. אבל רק 30 שנה אחר כך התוכניות החלו להתממש, אחרי שנשיא הקהילה, דוד לוי, הוריש את אחוזתו ורכושו כדי לבנות בעיר בית כנסת "שיהיה נפלא וראוי ליופייה של פירנצה". בית הכנסת נבנה בסגנון שהיה פופולרי במיוחד בשנים האלה, שילוב של ארכיטקטורה מאורית וביזנטית. גג בית הכנסת מובנה מכיפה מרכזית בגוני תכלת־ירקרק, המבטאים את האלמנטים של הנוף הפיורנטיני. הכיפה בנויה על גבי "תוף על" פנדנטיבה - הכולל 16 חלונות, דרכם מואר בית הכנסת מלמעלה, ואור נוסף מגיע מחלונות גדולים בצידו המזרחי של בית הכנסת. בחלקו המזרחי של הגג בנויה חצי כיפה נוספת, המסמלת את כיוון התפילה. משני צידי המבנה עולים שני צריחים, בתוכם המדרגות העולות לעזרת הנשים ובראשם כיפות דמויות בצל.

בית הכנסת ניצב במרכזו של גן ציבורי ובו צמחים אקזוטיים, ושער כניסה מפואר בסגנון מאורי שהשרה אווירה של פאר אוריינטלי. בגן מוצבים לוחות זיכרון ובהם לוח הכולל את שמות יהודי פירנצה שנספו בשואה, מצבת זיכרון לחללים היהודים מפירנצה שנהרגו במלחמת העולם הראשונה בשירות בצבא איטליה, ולוח זיכרון לשלושה מבני פירנצה שנפלו בישראל כלוחמים במלחמת השחרור. אריה אבישר, שעשה רבות לשיקום הקהילה לאחר מלחמת העולם השנייה, זכה ללוח זיכרון משלו.

ההיסטוריה של הקהילה היהודית בפירנצה מונצחת בתערוכה במוזיאון הנמצא בקומה הראשונה של בית הכנסת. התערוכה מחולקת לשניים: חלק אחד מציג את ההיסטוריה של יהודי פירנצה, והשני מציג פריטים שונים ששימשו לטקסי קדושה וחגים.