10 ההחתמות והמעברים האמוציונאליים בכדורסל הישראלי

בעשרות השנים בהן משוחק בישראל משחק הכדורסל נוצרו לא מעט יריבויות בין הקבוצות השונות. המפורסמת ביותר היא כמובן זו בין מכבי להפועל תל אביב, אך גם הפועל ירושלים, חולון והחיפאיות ידעו לספק לאורך השנים את הסחורה.

לרגע יום הכיפורים, קיבצנו את 10 ההחתמות והמעברים האמוציונאליים של שחקנים בתוך הכדורסל הישראלי, כאלה שגרמו לרעידת אדמה אצל קהל האוהדים בפרט ובכדורסל הישראלי בכלל.

10. עמוס פרישמן עוזב את אוסישקין (1989)

קיץ 1989 תמיד ייחשב עבור עמוס פרישמן, אחד מגדולי שחקניה של הפועל ת"א, לאחד המשמעותיים בחיים. פרישמן החליט לעזוב את אוסישקין לטובתה של הפועל חולון. "אנשים לא יודעים, אבל בקיץ ההוא החוזה שלי הסתיים", אמר פרישמן בראיון ל-ynet ספורט לפני חמש שנים. "אף אחד לא התייחס לבקשות שלי להאריך את החוזה, וכשסיכמתי עם חולון כבר היה מאוחר מדי לחזור".

המשחק הראשון של פרישמן מול הפועל

ב-3 באוקטובר 1989 פרישמן הגיע לאוסישקין. המקומיים עוד הוליכו 69:74 חצי דקה לסיום, אלא שאז הם איבדו את הראש. ריצת 0:7 מדהימה של הסגולים שכללה אסיסט של פרישמן לניב בוגין שקלע את סל הניצחון - 74:76 סידרו לאורחת ניצחון ענק. "קפצתי כמו משוגע משמחה, למרות שלא ממש רציתי שזה יהיה ככה".

9. מיקי ברקוביץ' פורש דווקא במדי הפועל ת"א (1994)

איך יכול להיות שגדול שחקני מכבי ת"א סיים את הקריירה המפוארת שלו דווקא אצל היריבה השנואה מעבר לכביש? את הצהובים הוא עזב ב-1988, המשיך לשלוש ל-5 שנים במכבי ראשל"צ, שיחק עונה בהפועל ירושלים, והרצון שלו היה לבצע עונת פרישה בגיל 40 בחזרה ביד אליהו.

הבעיה הייתה שבמכבי חשבו אחרת. כך מצא את עצמו ברקוביץ' ללא קבוצה ממש עד יום העברות האחרון. בסופו של דבר דווקא הפועל ת"א הייתה זו שהסכימה לקלוט את מ-י-ק-י, אך אחרי חצי עונה בה לא מצא את מקומו במועדון החליט לתלות את הנעליים. עמוק בפנים גם הוא יודע שהיה עדיף לפרוש בצורה אחרת.

בטן מלאה על מכבי. ברקוביץ' לאחר המעבר לאדום ב-1995

8. גיא פניני עוזב את מלחה וחוזר ליד אליהו (2008)

קפטן מכבי ת"א הנוכחי ביסס את מעמדו כאחד הישראלים הטובים בליגה דווקא בי-ם וזכה עם הקבוצה בשני גביעי מדינה רצופים (2007 ו-2008). פניני הפך לחביב האוהדים במלחה. משחק הלחימה, הטריקים הקטנים והמחויבות התאימו כמו כפפה ליד עבור הקהל במלחה.

למרות הכל, בפנים הוא עדיין הרגיש מכביסט, ובקיץ 2008 חתם על חוזה בקבוצת נעוריו. ע"פ חוזהו בירושלים הוא לא יכול היה לשחק באף קבוצה בארץ שנה לאחר סיום ההתקשרות בין הצדדים ולכן נאלץ למצוא לעצמו קבוצה בחו"ל. בתחילה התקשה למצוא אחת כזו ובמכבי ניסו להחזירו כבר באותה עונה (2008/9). בסופו של דבר בדיון באיגוד הכדורסל הוא תחילה הואשם בכך שחתם על חוזה כפול, אך בפועל התברר במהרה שלא היו דברים בגו ונקבע כי פניני חייב לשחק בחו"ל לפני שהוא שב ללבוש את מדיה של מכבי ת"א.

פעם אליל האוהדים בירושלים. גיא פניני(צילום: טל שחר)

אחרי עונה אותה הוא יעדיף לשכוח, בה בילה בסרביה וקפריסין, שב הפורוורד לצהובים, ועל כך הקהל הירושלמי לא סולח לו עד היום ובכל הזדמנות, בעיקר במשחקי הבית, מקניט את הקפטן של מכבי ת"א שגם לא נשאר חייב.

7. קרל ווינפרי: המעבר שלא היה (1982)

ווינפרי הגיע לגליל עליון בשנת 1980 די במקרה. בגליל חיפשו רכז וירטואוז ושלחו את שחקן הקבוצה בזמנו, בוב פדהרסט, לארה"ב בכדי למצוא אחד כזה. פדהרסט עלה על מונית ושאל את הנהג האם הוא מכיר רכז טוב? במקרה אותו נהג מונית היה...קרל ווינפרי.

אחרי שלוש שנים נהדרות בהן עזר לגליל לתקוע יתד בליגה הראשונה במכבי ת"א החלו לחזר אחריו. בתקופה ההיא מרכז הפועל היה במיטבו והוחלט לחוקק חוק שעבר גם במסדרונות האיגוד שאסר על זרים ששיחקו בישראל לעבור ישירות לקבוצה אחרת בארץ, ועליהם לעבור תקופת צינון של שנתיים במדינה אחרת. למכבי ת"א לא הייתה ברירה ו-ווינפרי עזב עם תום חוזהו את הגליל. החוק דרך אגב שרד לא מעט שנים ובוטל רק בשנות ה-90.

6. האווי לאסוף ז"ל: המעבר שהרעיד את ת"א (1987)

ב-27 באפריל 1987 אוהדי מכבי והפועל תל אביב לא האמינו. לראשונה אחרי שנים רבות עבר שחקן מהצהוב של מכבי לאדום של הפועל, האווי לאסוף שמו. המתאזרח האמריקאי אומנם היה רק שחקן ספסל במכבי, אבל בכל זאת מעבר כזה לא היה מקובל אז.

גם הוא חצה את הכביש ועבר להפועל. לאסוף(צילום: יוסי רוט)

אחרי הפסד למכבי בגמר הפלייאוף של עונת 1987/88 לאסוף המשיך לשנתיים נוספות אצל האדומים עבר לרמת השרון, חדרה וירושלים. עם פרישתו שב לארה"ב ונפטר ממחלת הסרטן לפני כשנתיים. סימן ההיכר שלו תמיד יהיה השפם המפורסם אותו לא הוריד.

5. ראדיסב צ'ורצ'יץ': כמה טיפ לתת לשליח? (1999)

בהפועל י-ם חשקו מאוד בשירותיו של הסנטר הסרבי שכיכב באמצע שנות ה-90 במכבי ת"א. אחרי תקופה בטורקיה נחת במלחה ב-1997, רזה ב-30 ק"ג, ובעיקר שחקן טוב בהרבה. יחד איתו י-ם דרסה את הליגה והיוותה אלטרנטיבה.

בשנה השנייה שלו בבירה פגש את הצהובים בסדרת הגמר. ערב המשחק הראשון נצפה בביתו של מנהל מכבי דאז, מוני פנאן ז"ל, כאשר השניים מחסלים מגשי פיצה, והועלו ספקולציות על כך שכבר אז סוכם שישוב למכבי. מאז תיזכר פרשה זו כ"פרשת הפיצה". עובדתית שנתיים לאחר מכן צ'ורה אכן שב לקדנציה שנייה במכבי ת"א וזכה עם המועדון בשתי אליפויות וכן בגביע הסופרוליג.

נתן עונה גדולה בירושלים, עד לגמר ההוא. משם הדרך לצהוב נסללה(צילום: לינו גונזלס)

4. עופר אשד: הנקמה מוגשת קרה (1968)

מספרים שבשנות ה-60 הסלבס הגדולים היו רמטכ"לים וכוכבי ספורט. זה בדיוק מה שהיה עופר אשד במדינת ישראל באותם שנים. הימים אז היו אחרים, אין שחרורים, אין מענקים, גם הכדורסל היה חצי מקצועני.

בקיץ 1968 אשד כבר סיכם במכבי ת"א, אבל בחולון לא נתנו לו ללכת. הסופרסטאר סירב להיכנס להסגר והמשיך עוד שש שנים באולם הפחים, ירד עם הקבוצה, העלה אותה חזרה ורק אחרי 16 עונות

כשהוא כבר בשלהי הקריירה, קיבל את השחרור המיוחל. זו גם הייתה השעה לנקום.

במחזור הסיום של עונת 1976/77 בליגה השנייה הגיע אשד לפחים יחד עם בית"ר ת"א, למשחק שהכריע אז את גורל העלייה בין קבוצתו הנוכחית לאקסית המיתולוגית. פרחים לא חולקו, גם האוהדים העדיפו לשכוח מאליל הילדות. אשד דווקא זכר. זכר טוב מאוד איך החתימה ההיא במכבי ת"א התמסמסה לה.

חולון, לאחר חמש עונות בליגה הארצית ועם מאמן צעיר על הקווים העונה לשם פיני גרשון, הגיעה פייבוריטית. אז מה. אשד קלע 19 נקודות, בית"ר ת"א ניצחה 55:63 וחגגה חזרה לליגה הבכירה.

3. ישראל אלימלך: כמעט וקיפח את חייו (1992)

שנה אחרי שאשד ובית"ר ת"א הרסו להפועל חולון את חלום העלייה, שלף גרשון מהנוער ארבעה ילדים: ישראל אלימלך, ניב בוגין, אבי מאור ועופר יעקבי שקרעו את הליגה הארצית לחתיכות. אלימלך היה זה שתפס פיקוד והפך למנהיג.

במשך 14 שנים היה אלימלך סגול בנשמה ועל הפרקט, בקיץ 1992 נפל דבר. הקבוצה נקלעה לחובות כלכליים, החוב למלך של חולון הלך ותפח. חולון עמדה לדין משמעתי, אלימלך תבע שחרור, התביעות ההדדיות לא פסקו, אלימלך נשבע שלאולם הפחים הוא יחזור בעונה הבאה רק כיריב. "גמרתי עם חולון, אין לי ברירה", הצהיר.

בגיל 32, הרכז עבר דווקא להפועל גבעתיים. האוהדים הרגישו נבגדים. ערב החזרה שלו לפחים ייזכר כאחד הערבים השחורים של אוהדי הקבוצה. הקהל המקומי כמעט וגרם לאלימלך לסיים את אותו ערב בבי"ח. לבנה שנזרקה מהיציע חלפה סנטימטרים מפניו של המלך במיל'. הרוחות התלהטו, חולון ניצחה, האוהדים חגגו ורק השחקן רצה שהכל כבר יסתיים והוא יחזור הביתה בשלום. הוא חזר. בשלום. ולאולם הפחים כעבור שלוש עונות.

למרות הכל סמל חולוני. אלימלך(צילום: עוז מועלם)

2. לבן מרסר: "העדפתי את הצבע הירוק על פני האדום או הצהוב" (1988)

ב-1980 נחת בישראל סנטר אמריקאי עם רגל אחת קצרה יותר מהשנייה, קראו לו לבן מרסר. ב-8 עונותיו באדום של הפועל ת"א היה פעם אחר פעם קרוב להפתיע את מכבי ת"א ולזכות על חשבונה בתארים, אך בסופו של דבר זה לא קרה.

ב-1988 הפתיע את כולם כשחצה את הכביש לצהוב של היריבה העירונית. מוסר התשלומים גרם לו ל"העדיף את הצבע הירוק על פני האדום או הצהוב", כפי שטען בראיון שנתן ל-ynet ספורט לפני שמונה שנים. עד היום חלק מאוהדי הפועל תל אביב טוענים כי מעברו בושל במהלך סדרת גמר הפלייאוף של עונת 1987/8.

הכסף עשה את ההבדל. מרסר

אם נסתכל על הדברים מבחינה מקצועית אין ספק שמדובר במעבר הגדול ביותר של שחקן במעמד כמו זה של מרסר מהפועל למכבי. למרות שזכה עם הצהובים ב-5 אליפויות ו-4 גביעים, יש לו כתם שחור בקריירה מכיוון שהיה חלק מהסגל של הקבוצה שהפסיד את תואר האליפות גליל העליון בעונת 1992/3.

1. עדי גורדון: שובר לבבות סדרתי (1989 ו-1995)

באמצע שנות ה-90 נחום מנבר (עוד לפני מכירת הנשק לאיראן והישיבה בכלא) היה האיש שרק רצית לשחק אצלו, לאו דווקא בגלל קבוצת הכדורסל שבנה בהפועל חולון. בקיץ 1994 הוא ניסה לשבור את השוק הישראלי ולקחת למכבי ת"א את האליפות. אם גרשון, שפר והדובדבנים מהגליל יכולים, למה הוא לא.

אחרי שלוש שנים בהפועל ירושלים, עדי גורדון צורף לתומר שטיינהאור ודורון שפע בקבוצת הגלאקטיקוס בפחים. בתקשורת סיפרו כי החוזה של גורדון עמד על סכום דמיוני דאז, 600 אלף דולר, כש-500 אלף הופקדו לחשבונו עוד בטרם החלה העונה.

האהבה עברה לעיר הבירה. עדי גורדון(צילום: יוסי רוט)

השידוך התפרק אחרי עונה כי עם כל הכבוד לחשבון הבנק, הייתה לגורדון אהבה והיא תנצח. הרכז הצליח גם לשכנע את אותו מנבר להעביר את תמיכתו לבירה. מילא הסמל עוזב, אבל גם הדוד העשיר. אוהדי חולון לקחו את זה קשה. קשה מאוד.

שנה לאחר הנטישה הדרמטית, חזר גורדון לאולם הפחים, הפעם עם המדים האדומים. עוד לפני השריקה, חזיז נזרק לחדר ההלבשה הירושלמי. אוהדים שהיו בפחים באותו ערב נשבעו שנשמעו גם איומים על חייו. חולון ניצחה 71:74 במשחק הפרידה ממייקל קרטר והנקמה הושלמה. הפעם של האוהדים. גורדון לא לקח את זה קשה, כמה חודשים אחר כך הוא כבר הניף את התואר הראשון בתולדות ירושלים - עם סל ניצחון מעל הראש של תום צ'יימברס ומכבי בגמר גביע המדינה.

פרידות קשות היו מנת חלקו של גורדון גם בתחילת הקריירה. בגיל 18 הוא הגיע למכבי חיפה והפך לכוכב. אחרי ארבע שנים נטש לטובת... הפועל חיפה שחשבה אז בגדול ורצתה לנגוס במכבי ת"א. לשם כך צורף גורדון לחבורה שכללה את חיים זלוטיקמן האגדי, גיא גודס, פיני חוזז ורונלד יוסטון.

באותה תקופה חיפה הייתה עיר של כדורסל כשמשחקי הדרבי ברוממה היו מלאים ב-3,000 אוהדים משני המחנות שסיפקו אווירה נהדרת. במחזור הרביעי גורדון פגש את האקסית ועד היום האוהדים הירוקים נשבעים שהם זוכרים את הקללות שנזרקו לעברו באותו המשחק. זה לא הפריע לרכז לקלוע 18 נקודות ולנצח 72:74. גורדון אף נבחר לשחקן העונה, אך מיד עם סיומה עזב את האדומים ולא שב לכרמל.