תורת המשחקים באש
פרופ’ ישראל אומן, חתן פרס נובל לכלכלה, מרבה לעוץ עצות בעניינים אסטרטגיים מנקודת ראותו של מומחה לתורת המשחקים. כל אימת שהוא עושה זאת, מודגם ההבדל בין חוכמת המדען לחוכמת המדינאי. מתמטיקאי בעל מוניטין, המשעבד את הידע שצבר למען השקפותיו הפוליטיות, מתגלה כמנותק מהחיים בממשותם. ההתמחות מצמצמת את חוגת המבט.
בראיון עימו שהתפרסם בסוף השבוע בעיתון "גלובס" מציע אומן לתכנן מנגנון אוטומטי שיפציץ מטרות אסטרטגיות נבחרות ברצועת עזה כתגובה לירי משם. משעה שייקבעו הפרמטרים להפעלתו של המנגנון, לא יהיה אפשר להשבית את פעולתו.
הרעיון מושתת על ההנחה הבסיסית בתורת המשחקים כי השחקנים הם תבוניים. אם השחקן התבוני יודע שישלם מחיר בלתי־נסבל על מעשהו, וביודעו שגובהו של המחיר נקבע מראש ואינו בר־מיקוח, סביר להניח שיימנע מלעשותו. המטרות, מציע אומן, יהיו כאלה שהפלסטינים יתקשו להפיק תועלת תעמולתית מהפגיעה בהן, ולכן לא יופצצו בתי ספר ובתי חולים אלא רק אתרים דוגמת תחנות כוח. באופן כזה, סבור המתמטיקאי, יימסר ההדק לידי הפלסטינים, שיאולצו להחליט אם רצונם לירות בראשם.
באותו ראיון מספר אומן שאינו קורא עיתונים ואינו צופה בטלוויזיה. אלמלא התנזר מהכרת העובדות המוצגות באמצעי התקשורת, היה יודע כי כדי למנוע מתושבי עזה חשמל ומים אין צורך להפציץ דבר. אספקתם נתונה בידינו. אם איננו מחשיכים את הרצועה כליל, או מצמיאים ומרעיבים את תושביה עד מוות, הרי זה מסיבות הומניטריות ופוליטיות, ואין נוסחה מתמטית שיכולה לחלץ אותנו מהדילמות הכרוכות בכך. מנהיגי חמאס, הג'יהאד ושאר קנאי האיסלאם המקננים ברצועה אינם נענים לכללי תורת המשחקים. ההתמקחות האלימה איתם כרוכה בניחושים ורמזים. הפקדת ההכרעות בידי מנגנון אל־חזור מתאימה לסרטי אימה ולא למציאות.
אפשר להעניק לאומן הנחה בגין התבצרותו בדיסציפלינה המדעית שבה התמחה. עם זאת, מוזר בעיניי שחתן פרס נובל לכלכלה אינו מזהה את ההשלכות הפוליטיות הנובעות ממחקריו של עמית ישראלי שאף הוא זכה בפרס הזה. האם ישראל אומן לא מכיר את מחקריו של פרופ’ דניאל כהנמן, המלמדים על משקלו של הפן הלא־תבוני בהחלטותיו של האדם? אומן הוא מתמטיקאי וכהנמן הוא פסיכולוג. בכל הנוגע לחיזוי התנהגותם של יחידים וחברות, גדול תוקפה של הפסיכולוגיה הניסויית מתוקפה של המתמטיקה המופשטת.
עוד יותר מפליאה היא התעלמותו של אומן ממניעיו שלו – מניעים שאינם מתיישבים בשום אופן עם ניסיונו להחיל נוסחאות מתמטיות על התנהגות פוליטית. הפרדוקס הזה מתבטא בכותרת המשנה של הראיון: "אם אנחנו לא יודעים למה אנחנו נמצאים בישראל, לא נחזיק פה מעמד". הוא אינו מרחיב בתשובה על ה"למה" ורק מזכיר את הציונות, אבל מה פירושה של "ידיעה" בהקשר האידיאולוגי? אני, למשל, איני "יודע" מדוע רצוני לחיות כאן בתוך עמי, אבל אני יודע, פחות או יותר, מה אני מרגיש ויודע שרגשות הן עובדות פוליטיות המפעילות גם את אויביי.
ואם, כפי שברור בוודאי גם לאיש המדעים המדויקים, אין שום סיבה תבונית לדבקותנו בארצנו, למה נתבע מבני העם האחר, יריבינו הפלסטינים, להיות תבוניים? ואם נחקור את הגיונם בכלים הצוננים של תורת המשחקים, האם לא ניאלץ להגיע למסקנה המרה שטרור, או התקוממות עממית, או אינתיפאדה שלישית, הם אמצעים סבירים להשתחרר מהכיבוש הישראלי? ומה שנכון לגבי שליטי עזה, נכון שבעתיים לגבי יהודה ושומרון שאיש אינו שולט בהם. √
