צבים במים וחול בנעליים
לפנות בוקר, כשכולם עוד נחרו באוהלים, כתבנו יצא לריצה מחוף בית ינאי ועד נחל אלכסנדר
בוקר, חוף בית ינאי. יותר נכון, עוד כמה שעות יהיה בוקר. אני פותח את יריעת האוהל, נותן לאשתי היקרה נורית נשיקה, עולה על בגדי ריצה ומצטייד במים. חם ולח, אז אם כבר להזיע לפחות שיהיה בריצה, לא?
החוף ריק מאדם (חוץ מאלה שמצויים עמוק בשנת הלילה שלהם, בתוך כמה עשרות אוהלים הפזורים על החול). אני עושה כמה צעדים לכיוון המים כדי לתת לשעון לקלוט לוויינים וקצת לחמם את השרירים. המים נזרקים בחוזקה לכיוון החול ושבים בחזרה לים. הסאונד האלוהי.
את הריצה אני פותח ברצועת החול שמוקדשת לאוהלים בחוף בית ינאי, אחד החופים המרהיבים בארץ. החלטתי לשלב בין החוף היפה לבין הנחל המקסים שזורם אליו - נחל אלכסנדר. הריצה עד לשפך הנחל קלילה אבל זוויתית משהו, בגלל השיפוע המובן מאליו בריצה על חול. כשמגיעים לשפך פונים מזרחה עם הגדה הדרומית שלו, בסמוך לתוואי של שביל ישראל. בשלב הזה צריך לדעת שיש ריצה של כמה מאות מטרים על דיונות חוליות. כשמגיעים לכביש שבו חוצים לגדה הצפונית כדאי להוריד נעליים ולרוקן אותן מהחול שהצטבר.
כשחוצים את הגדה לצד השני המסלול די פשוט וכדאי לעקוב אחרי הסימון של שביל ישראל. בשלב מסוים אני ממליץ מאוד לטפס לתצפית יפה מחירבת סמרה. אמנם מדובר בטיפוס קטנצ'יק בריצה המישורית עד כה, אבל זה בהחלט שווה את הנוף. בירידה מהתצפית נמשיך לאורך אחד המסלולים שפזורים על גדות הנחל. אפשר לבחור באיזה מסלול שתרצו. אני בחרתי באחד עם מעט יותר צל. המסלול ממשיך עד שמגיעים לתוואי הרכבת, משם פונים דרומה וחוצים מתחת לגשר כשהכיוון הכללי הוא מזרחה.
מעט אחרי אותו גשר ניכנס למסלול מסודר של נחל אלכסנדר. אחרי ריצה קצרה נגיע לגשר הצבים המפורסם מצידו הצפוני. כאן כבר כדאי להוציא את הטלפון מהשקית האטומה או מהפאוץ', לסדר את השיער לסלפי נחמד ולהתחיל לתקתק.
כשהגעתי לגשר הצבים יצאתי מנקודת הנחה שעם המזל שלי (ובוא נגיד שבפרס הגדול בלוטו אני כנראה לא אזכה אף פעם) לא יהיו בכלל צבים. אז זהו, שלא. ספרתי לפחות עשרה צבים בגדלים שונים. כאן אין ברירה אלא לעצור לכמה דקות וליהנות מהנוף ומהאווירה החביבה. עולם הריצה תמיד דן בסוגיה "האם כדאי לעצור בזמן ריצה". יש לא מעט כאלו שבטוחים שאסור לעצור אפילו לשנייה, ואחרים (ואני ביניהם) חושבים שאת השיא האולימפי כנראה כבר לא ננפץ אז אפשר לפחות ליהנות מריצה. עצרתי לאיזה רבע שעה בגשר הצבים, נהניתי מהאווירה הנחמדה, מהירוק מסביב ובעיקר מהצבים החמודים ששיכשכו להם במים.
לאחר מכן המשכתי את המסלול עוד כקילומטר, הסתובבתי ושבתי על עקבותיי. את הריצה סיימתי, איך לא, בטבילה ארוכה ונעימה בים. השמש זרחה במלוא עוצמתה והיה חם מאוד. הרגשתי כמו מחבת לוהט שהרגע הורידו מהאש לתוך הכיור ופתחו עליו את הברז. אחרי כמה דקות של הסתלבטות במים, אשתי האהובה הצטרפה בשמחה.
הגענו לחוף בית ינאי כדי לחגוג שנת נישואים ראשונה. שם, באותו בוקר על חוף הים כששנינו יושבים במים הרדודים, הגלים נזרקים אלינו בעדינות, השמש מסנוורת קלות והרוח הנעימה מצננת את המים על הגוף, הבטנו לעבר האופק וראיתי שלשנינו עוברת אותה המחשבה - עם כל הכבוד למלונות יוקרה וסוויטות איכותיות, אין כמו האוהל הקטן והצפוף שלנו על קו המים בזריחה.
להמלצות, תהיות או סתם שאלות
• דרגת קושי: 2 בסולם תלם
• קילומטרים: 12־16 ק"מ
• האתגר: לרוקן את החול מהנעליים ולהיזהר מהשמש
• צ'ופר: טבילה במים בסוף הריצה
