החורף מגיע

בכל זאת היה השבוע רגע אחד פואטי, משעשע. התברר שחמאס העתיק למטרות תעמולה שיר של אייל גולן. נו טוב, גם להם יש עניין עם 72 בתולות. כן, סוף־סוף התחברנו למזרח התיכון. הולך ונשזר כאן קשר דם שלא על מנת להתיר. ניצחון לכל אלה בשני הצדדים, שקוראים לתל־אביב "התנחלות שיח' מוניס", ש"למדו לדבר בשפת האויב". תמונת ראי: תסתכלו עליהם ותראו אותנו. לא מקרי שמתרבים המקרים שבהם צעירים יהודים, נחשו מאיזה מוצא, מותקפים בידי יהודים בשל טעות בזיהוי. מעולם לא היה קטן יותר המרחק בין רצועת ורחוב עזה. שני עמים האוחזים זה את זה בצוואר: לא יכול איתך, לא יכול בלעדיך. בצלאל סמוטריץ', ח"כ שמושם לפעמים ללעג דווקא בשל כנותו, אמר השבוע דברים כהווייתם: "הרשות הפלסטינית היא נטל. חמאס הוא נכס".

הדם שוטף את הרחובות. הפחד ממלא את הלב. השנאה מעוורת את העיניים. טהורה, מיידית, מזוקקת, מושכת, אין בה פשרות ואין הסתייגויות, ז-ה ק-ו-ר-ה ע-כ-ש-י-ו. מוות הוא סם חיים, ואמצעי התקשורת הם הדילר. התיעוד המיידי, לופ אינסופי של דקירה וחיסול וחיסול ודקירה, אנשים שעד לפני רגע נשמו הופכים דמויות בפלייסטיישן, "דה־הומניזציה" כפשוטה, כל אדם הוא או קורבן, או גיבור ומקור השראה לאירוע הבא. הפאניקה שמביאה כבר לפגיעה בחפים מפשע, הדרישה לשאת נשק שנותנת אותותיה, דני נוימן מדווח על "ערבים מנוולים", כשמנגד נפתחת עוד סוכת אבלים באל־ג'זירה. הדם שוטף הכל.

כל המחיצות נפלו. אין יותר הבדל בין הרשת "הווירטואלית" לעולם "האמיתי". הטרור נוטף מהרחוב אל הפייסבוק, מקבוצת הווטסאפ חזרה לרחוב, האחד מזין את השני, עוד, עוד, עוד. הרשת היא האמת. והאמת היא שהשוליים כבשו את המרכז. "לשנוא ערבים זה לא גזענות, זה ערכים", כתבה החיילת עדן לוי, וזכתה לעשרות אלפי לייקים בשעות ספורות. היא צודקת. שנאת ערבים היא ערכים, היא התשתית, הקרקע שעליה חבוקים בצוותא־חדא ובסדר חשיבותם יואב "הצל" אליאסי, בנימין "קלפיות" נתניהו ויאיר "זועביז" לפיד. פייסבוק משקפת נאמנה את רצון הרוב וחופש הביטוי בעת הזאת. "אהבת חינם וסובלנות, אלה ערכים!", פירסם נתנאל אזולאי כתגובה ללוי, בטרם נחסם בעקבות פעולה משולבת של גולשים. ואף הם צודקים. העם קובע.

ובלוף אחרון שכדאי למחוק: "דו קיום". אף אחד לא מתכוון ברצינות לקיום משותף. אלא רצון משותף בחד־קיום, אני ולא אתה, כי אלוהים בכבודו נתן לי. תקווה כבר־לא־כמוסה שיבוא לאזורנו חורף ערבי־יהודי, ישטוף את הרחובות, ויפתח את הגבולות לרווחה, אל עבר שנת 1948. איך אמר עוד ח"כ ישר, ינון מגל? אפשר לספור לא רק אינתיפאדות, אלא גם נכבות.