"ארץ נהדרת": המציאות עולה על הסאטירה

קשה להגיד ש"ארץ נהדרת" היתה בשיאה אמש (ב'), בספיישל החירום שהרימה בזריזות לאור המצב הבוער בישראל. אפילו רחוק מזה. לא שאי אפשר להבין אותה: רבות כבר דובר על חוסר יכולתה של הנבחרת המנצחת של קשת להתמודד – במונחי זריזות מחשבה, מהירות תגובה ועוקצנות, עם שלל ממיסטים ומצחיקני רשת שיורים פאנצ'ים אל חלל הפייסבוק בקצב שנשלחות כאן התראות מבהילות לסלולר.

אנשי המדיום הטלוויזיוני, לעומת זאת, נאלצים למצוא זוויות חדשות וכלים לתקוף את הנושא, ובאיחור משמעותי. בישראל כמו בישראל, בזמן שהפקת מערכון אחד - התרחשו בערך עוד חמישה אירועים שפשוט זועקים לטיפול סאטירי מסור. ולראיה – בזמן שאנשי "ארץ" עמלו על הספיישל הלא ממש חגיגי הזה, הצטרף לאוסף האירועים האיומים גם מקרה הלינץ' בבאר שבע. קיציס ושות' יכלו להגיב בלא יותר משקופית "עיטור הלינץ'" שנוספה למערכון קיים, ועלתה ברשת כבר אתמול בבוקר. באינטרנט כמו באינטרנט, אתם יודעים.

לא שלא היו תוכניות קומיות מוצלחות ומדויקות בזמני חירום, שהגיבו מהר והצליחו למתוח ביקורת חריפה, בעודן מפיגות את המתח באמצעות הומור נונסנסי שמאיר את צדדיה האבסורדים של הסיטואציה הישראלית. "זהו זה" עשתה זאת נהדר בזמן מלחמת המפרץ, ואפילו אנשי "ארץ נהדרת" עצמם עושים זאת בהצטיינות מדי שנתיים, בפריצות לשידור בזמן חדשות ערב הבחירות.

אולי זו האווירה הבאמת מייאשת. זו שמבטיחה כי ההגדרה "גל טרור" היא לא יותר ממכבסת מילים לאינתיפאדה - מצב קיים, שנרצה או לא, נצטרך להתרגל אליו. אולי זו המציאות הישראלית, שעושה עבודה מצוינת בלהגחיך את עצמה. ממש כפי שהבהיר המערכון הראשון בתוכנית, בו הוצגו כוכבים כמו אורן חזן, איילת שקד, ישראל כץ וראש הממשלה עצמו, בעודם מפגינים נגד ממשלתם שלהם, שאחראית באופן ישיר למצב.

כן, זה קרה במציאות, וכל ניסיון של תוכנית סאטירה להציג באור אבסורדי את הסיטואציה לא יעשה צדק עם המקור. אפילו השורה המוצלחת "ביטחון זה כמו יוגורט גרנולה", שמבדילה בין תחושת הביטחון שמבטיח נתניהו כל מערכת בחירות לבין ביטחון דה פקטו, הרגישה עגומה יותר ממצחיקה.

כן, זה קרה

היו שם גם כמה רגעים טובים – בייחוד אלו שעירבו את יובל סמו ואת הרכש הכבר-לא-כל כך-חדש אודי כגן (שזכה בשורה הנפלאה "עוד שנייה אחמד יהפוך לנתן גושן"). רגעים כמו ה"מונצ'קו פמוטים" או פירוק המונח "גל טרור" ("כולה גל, שנייה מוריד את הראש והוא עובר מעליך"), מסוגלים בימי שגרה לעשות עבודת לעג מצוינת. אבל בשבוע בו מחבל מנוטרל באמצעות נונצ'קו או מפגע תוקף באמצעות מברג – נו, איך נגיד את זה? פטנט אפוד קרש החיתוך לא נשמע כמו רעיון מופרך כל כך. גם נוכחותו המבורכת של אסי כהן לא עזרה כאן, בעיקר כי התמצתה במערכון נישתי ולא באמת מצחיק על תוכנית בוקר ביזארית שסביר כי רוב הצופים כלל לא מודעים לקיומה.

אפשר לסלוח ל"נבחרת החדשות האמיתית" על הסאטירה שלא נשכה והמערכונים הלא מבושלים מספיק. בכל זאת, בקומדיה כמו בספורט – קשה לצפות ממנה לצאת לרגע מפגרה בכושר של אמצע עונה. נכון, היא ראויה לשבח על שניסתה לספק את המצופה ממנה, בייחוד כשכבר מוסכם על כל כי בכוחה להיות המרגיע והמבדר הלאומי, בכל עת שישראל זקוקה לה.

אבל בהיעדר יכולת אמיתית להצחיק בזמנים כאלה (ובהתחשב בעובדה שגם כך הם נחשבים לתכנית של "סמולנים" שאין לה כל השפעה ממשית על תהליך המחשבה של הבוחר הישראלי), מן הראוי היה שאנשי ארץ ישחיזו את סכיני הסאטירה ויתחילו לשחוט פרות קדושות. איכשהו גם זה לא קרה במשדר אמש.

המערכון בו מוצגת מירי רגב כמפקדת של "חיל הנטרול", למשל, יותר משהציב מראה מול ישראל המעוותת מודל 2015, בעיקר הוסיף לשרת התרבות תומכים ואוהדים. לעזאזל, אפילו השורה המדויקת על "זה שמקלל כמו גבר את המחבל אחרי שהוא מוודא שהוא לא יכול לזוז", נדמית כמעט ארכאית. "מקלל כמו גבר"? כנראה התכוונתם מרבה בבעיטות אל ראשו של ה"מחבל" המנוטרל, מרסק עליו כיסאות ואחר כך חוגג ניצחון בשידור מול מצלמות ערוץ 2. צודקים, זה באמת פחות מצחיק כשאומרים את זה ככה.