אוקסנה צ'וסוויטינה ממשיכה לעוף בגיל 40
"מחוץ לרדאר": כשהמתעמלת האוזבקית המעוטרת זכתה באליפות העולם הראשונה שלה, רוב היריבות שלה כיום עוד לא היו בתכנון. כשהיא בעשור החמישי לחייה, אוקסנה צ'וסוויטינה ממשיכה להדהים ומכוונת לאולימפיאדה שביעית. ואיך קשור לזה טום קרוז?
ב-1999, השנה בה נולדה המתעמלת הישראלית צוף פלדון, הפכה המתעמלת האוזבקית אוקסנה צ'וסוויטינה (40) לאמא. השבוע, באופן כמעט בלתי נתפש, צ'וסוויטינה ופלדון, שמבחינת הפרש הגילאים יכלו תיאורטית להיות אם ובת, התחרו זו לצד זו באליפות העולם בהתעמלות מכשירים.
בכדורגל ובכדורסל אנחנו נתקלים לעיתים רחוקות בכמה יחידי סגולה שמותחים את שארית הקריירה גם אל תוך העשור החמישי בחייהם. בענף כמו התעמלות הדבר נחשב למטורף פי כמה.
אנסטסיה ליוקין האמריקאית, שזכתה בזהב האולימפי בקרב-רב ב-2008, הודיעה על פרישה כשהייתה בת 23, סימונה אמאנאר הרומנייה, שעמדה בראש הפודיום בסידני 2000, תלתה את נעליה מיד לאחר האולימפיאדה כשהיא בת 21 בלבד וקרלי פטרסון, האלופה האולימפית מאתונה, סיימה את חלקה בספורט כבר בגיל 18.
משמעות הנתונים הללו פשוטה: אורך הקריירה של מתעמלת הוא קצר במיוחד. לא מעט ספורטאיות בענף מגיעות לשיאן עוד בטרם החליפו קידומת ל-20, ובאמצע שנות העשרים שלהן כבר נמצאות בפרק אחר לגמרי של חייהן. סימון ביילס האמריקאית בת ה-18, לדוגמה, נחשבת כבר בשלב זה בעיני פרשנים רבים כאחת המתעמלות הגדולות שידע הענף.
צ'וסוויטינה קוראת תיגר על כל הנחות הבסיס הללו, ולא רק ממשיכה להתחרות בגיל 40, אלא גם מפגינה לא פחות תעוזה מהמתעמלות הצעירות ממנה בשני עשורים. באליפות העולם האחרונה, שהייתה אכזבה גדולה עבורה (מקום 51 בקרב-רב ומקום 30 במכשיר הקפיצות, הנחשב לחזק שלה), היא ביצעה את תרגיל הקפיצות בדרגת קושי גבוהה יותר מכל יתר 190 המתעמלות. היא אמנם נחתה על ישבנה באחד הניסיונות וזכתה לציון נמוך, אך רק לראות אותה מתהפכת פעמיים וחצי באוויר בדרך, יוצר תחושת אי נעימות אצל מי שבגיל צעיר ממנה כבר מתעצל לצאת לרוץ בבוקר.
צ'וסוויטינה היא אכן תופעת טבע חריגה שקשה להסביר. היא עצמה מסרבת לגלות את סוד הקסם שלה, ובפעם האחרונה שנשאלה על כך ענתה בקצרה: "אולי אגלה אחרי ריו", אגב את אותה תשובה בהבדל של לוקיישן בלבד, היא ניפקה כשנשאלה בנושא לפני אולימפיאדת לונדון.
כשהקשו עליה בכל זאת בנושא באחד מהראיונות, היא השתמשה בחוש ההומור הבריא שלה: "יש לי תמונה של טום קרוז על הקיר שלי. אני ממש אוהבת אותו. בכל יום אני מסתכלת עליו וחושבת שאני צריכה להיראות צעירה בשבילו. יום אחד עוד אפגוש אותו ואסור יהיה לי להיראות מבוגרת מדי"
למרות התוצאה המאכזבת מבחינתה באליפות העולם, צ'וסוויטינה יכולה להתנחם בכך שהשיגה את הכרטיס לתחרות המבחן הקדם-אולימפית, שם יחולקו הכרטיסים האחרונים לאולימפיאדת ריו. אם צ'וסוויטינה תעמוד בקריטריון האולימפי, היא תהפוך לספורטאית הראשונה בהיסטוריה של ענף ההתעמלות (נשים וגברים) המתחרה בשבע אולימפיאדות.
התחרתה כדי להציל את חיי בנה
כיאה למי שקריירת הבוגרים שלה נמתחת כבר על פני 24 שנים, סיפורה של צ'וסוויטינה הוא פתלתל ועמוס בעליות ומורדות. בימי ברית המועצות היא נחשבה למתעמלת מוכשרת ביותר, וכשהייתה בת 16 השתתפה לראשונה באליפות העולם ב-1991, ממנה חזרה עם שתי מדליות זהב בתרגיל הקרקע ובתחרות הקבוצתית, ועם מדליית כסף בקפיצות. מאז היא הוסיפה למאזנה עוד שמונה מדליות ב-14 אליפויות העולם בהן השתתפה.
בגיל 17 השתתפה צ'וסוויטינה באולימפיאדת ברצלונה 1992 ויחד עם נבחרת חבר העמים (ברית המועצות המפורקת שהתחרתה בברצלונה כנבחרת אחת) זכתה במדליית זהב בתחרות הקבוצתית. ב-1993 זכתה צ'וסוויטינה, במדי נבחרת אוזבקיסטן, במדליית ארד באליפות העולם במכשיר הקפיצות, אך מאז ועד לפעם הבאה שתעמוד על הפודיום באליפות העולם יחלפו שמונה שנים.
המעבר מייצוגה של ברית המועצות הגדולה, שנחשבה למעצמת התעמלות והשקיעה משאבים רבים בענף, לאוזבקיסטן, לא היה פשוט. התנאים במתקן האימונים בטשקנט היו עלובים וצ'וסוויטינה מצאה את עצמה מתאמנת על מכשירים מסוכנים מבחינה בטיחותית, מה שרק מעצים את הנס הספורטיבי שלה והעובדה שהצליחה להישמר מפציעות חמורות.
למרות התנאים הקשים, צ'וסוויטינה הצליחה בסופו של דבר לחזור לפסגה העולמית, וב-2003, כשהיא כבר אמא לילד בן 4, הוכתרה לראשונה בחייה כאלופת העולם בקפיצות. אלא שבזמן שהקריירה המקצועית שלה חוותה נסיקה מעלה, חייה האישיים של צ'וסוויטינה עברו טלטלה קשה. כשהיה בן 3 אלישר, בנה של צ'וסוויטינה ובעלה, המתאבק האוזבקי באחודיר קורבאנוב, אובחן כסובל מלוקמיה (סרטן הדם).
בהיעדר מומחי אונקולוגיה באוזבקיסטן, אלישר הקטן לא יכול היה לקבל טיפול רפואי ראוי. צ'וסוויטינה עברה יחד איתו לקלן שבגרמניה, שם התחרתה עבור מועדון מקומי ובכסף שהרוויחה מימנה לבנה טיפול רפואי הולם. "אם לא אתחרה, בני לא יחיה, זה המצב", היא אמרה אז, "רק בזכות הכסף שהרווחתי פה, יכולתי לממן לבני את הניתוח לו היה זקוק".
המעבר לגרמניה הוכיח את עצמו ואלישר החלים לגמרי. צ'וסוויטינה הייתה כל כך אסירת תודה למדינה בה ניצלו חיי בנה, שב-2005 הודיעה כי היא מתכוונת לייצג אותה במשחקים האולימפיים בבייג'ינג שסומנו אז כשירת הברבור הספורטיבית שלה.
האולימפיאדה בסין היוותה הצלחה מסחררת עבור צ'וסוויטינה. בגיל 33 היא זכתה במדליה האולימפית האישית הראשונה שלה כשסיימה שנייה בגמר הקפיצות. רעבה להישג נוסף, צ'וסוויטינה החזירה את תוכניות הפרישה למגירה והחליטה להמשיך לאולימפיאדה אחת אחרונה.
ארבע שנים מאוחר יותר, בלונדון, היא אמנם לא הגיעה לפודיום, אך רשמה הישג מכובד ביותר כשסיימה במקום החמישי בגמר הקפיצות. גם זה לא הספיק לה כדי לחתום את הקריירה. כשהיא כבר בת 37, צ'וסוויטינה שוב התחרטה והחליטה לנסות את מזלה גם באולימפיאדת ריו. "ככה זה נשים, אנחנו אומרות דבר אחד ואז משנות את דעתנו", היא הסבירה בחיוך.
אולימפיאדת ריו תעניק לצ'וסוויטינה לא רק את האפשרות לשבור את שיא ההופעות, אלא גם תהווה עבורה הזדמנות להתחרות פעם נוספת תחת הדגל של מולדתה, אוזבקיסטן, אותה חזרה לייצג ב-2013.
האם אולימפיאדת ריו תהיה סוף פסוק עבורה או שמא היא שוב תעשה את הבלתי הייאמן ותעוט על טוקיו 2020, אז תהיה כבר בת 45? אחרי שהדהימה כבר כל כך הרבה פעמים ומתחה את הקריירה הרבה מעבר למה שתוכנן, נראה שהפעם צ'וסוויטינה מעדיפה להימנע מהצהרות מוקדמות. "גיל זה רק מספר", היא אומרת, "ברגע שאני עולה להתחרות אני מרגישה כמו דג במים".
לפנייה לכתב/ת 
