ספק סביר

"כפולים" היא עוד סדרה שאלמלא האפיל הבינלאומי שלה, ספק אם הייתה באה לעולם. כיוון שזהו אחד האפיקים הבודדים שמהם ניתן להפיק רווח, התעשייה הישראלית כמעט משועבדת לפורמטים שניתן לשווק ברחבי הגלובוס. ו"כפולים" יועדה להיות מעין "הומלנד" הבאה: מותחן ריגול קצבי ופרנואידי שניתן יהיה לעבד לגרסה אמריקאית, צרפתית וכו' או למכור אותה כמו שהיא, כפי שאכן כבר קרה לה. מחד, כך הופכת הטלוויזיה המקומית למעבדה והצופים לשפני ניסוי עבור זרים. מאידך, מזל שארז טל לא מתעסק בדרמות.

נקודת המוצא של "כפולים" מתכתבת עם פרשת חיסול מבחוח, כשבמקום המפכ"ל של משטרת דובאי ישנו איש ביטחון רוסי, המציג חמישה דרכונים של אזרחים ואזרחיות ישראלים, שלדבריו אחראים לחטיפת שר ההגנה האיראני בשליחות המוסד. אלא שמהר מאוד מתברר שהמוסד אינו קשור לפעולה הנועזת. ארבעה מתוך החמישה נראים נורמטיביים לחלוטין. נדמה שהם נשלפו משגרת חייהם המשעממת אל לב ליבה של פרשה ביטחונית חמורה, אולם החזות הנאיבית שלהם נסדקת בשל שורת נסיבות חשודות. החמישי, שון טילסון (אנחל בונני), עושה רושם מפוקפק מלכתחילה — מפוקפק כמו ליהוקו של בונני לתפקיד.

סדרות מסוגה של "כפולים" נמדדות בעיקר ברמת האמינות של התסריט, בקצב שבו העלילה מתקדמת, באיכות המשחק של כוכביה וביכולתה ליצור קליימקסים שיעוררו ציפייה לפרק הבא. לפי שני הפרקים הראשונים, המילה שתסכם את הישגיה של "כפולים" בכל הפרמטרים הללו היא "סבירה". לא מבריקה, מחשמלת ומלהיבה במיוחד אבל גם לא מביכה או מקושקשת. סדרה מהנה, מופרכת במידה, שניתן ללעוס בסיום יום עבודה מבלי להסתכן בצרבת. מי שמצפה ליותר מהפריים טיים של ערוץ 2 "חי באילוז'", כפי שאומרת דמותה החביבה של מגי אזרזר.

היוצא מהכלל היחיד הוא ישי גולן, שחקן שכמו נולד עבור תפקידים כאלה, שבהם הוא נדרש לתעתע בצופים ולגרום להם להטיל ספק בזהותו. תווי פניו משדרים מצוקה והלם תמידיים, כאילו אין לו מושג איך הגיע לכאן ומה רוצים מחייו. מנגד, מי שראה אותו בתוכנית שעסקה באוכל רחוב מסביב לעולם, לא ראה זיוף כה משכנע של תייר בריטי נלהב. מי יודע, אם הוא שחקן כל כך טוב, אולי הוא בעצם בכלל לא שחקן.