חופת השמחה והכאב
בשבוע שעבר היא לבשה בגדי אבל וישבה שבעה, אתמול היא לבשה שמלת כלה ונישאה לבחיר ליבה • אלפים נענו להזמנתם של שרה־תחיה ליטמן ואריאל ביגל והגיעו לשמוח איתם, זוכרים את מי שהיו אמורים לרקוד שם לצידה: אביה יעקב ואחיה נתנאל שנרצחו בדרך לשבת החתן • הזוג הטרי: "דווקא מתוך הכאב נפיץ אור"
החתונה שהתקיימה אתמול בירושלים הייתה צריכה להתקיים כבר לפני שבוע וחצי. שרה־תחיה ליטמן הייתה אמורה לצעוד לחופה עם אמה ואביה, כשלצידם אחיה ואחיותיה.
אלא שלפני שבועיים בדיוק תקף מחבל פלסטיני ביריות את רכבה של משפחת ליטמן שעשתה את דרכה לבית משפחתו של החתן, אריאל ביגל, ורצח את האב יעקב ואת הבן נתנאל. במקום חתונה ישבה המשפחה שבעה, ובמקום שאביה יוביל אותה לחופתה — מי שצעד אתמול עם הכלה היה סבה, מיכאל ריגלר.
בני הזוג דחו את החתונה לתום ימי השבעה. נחושים לבחור בחיים, הם החליטו לקיים את החופה ואף להזמין את כל הציבור להגיע ולשמוח איתם. "עד לפני שבועיים אף אחד לא הכיר אותי ואת אריאל והתעניין בנו, ואז ברגע אחד ביום שישי, בשיא ההכנות, אבא ואחי נרצחו על ידי מחבל אכזר", אמרה אתמול שרה־תחיה. "אין רגע שאני לא מתגעגעת לחיוך של נתנאל, לענווה ולצניעות של אבא, וזה ילווה אותי תמיד. אבל דווקא מתוך הכאב, בחודש הגבורה לפני חנוכה, נפיץ ביחד עם כל עם ישראל אור עצום של שמחה, נתינה ואהבה שעם ישראל הרעיף עלינו. והעיקר לא לפחד כלל".
אל החתונה הגיעו גם אישי ציבור רבים, ובהם הרבנים הראשיים, אלוף פיקוד מרכז ורעיית ראש הממשלה, שרה נתניהו. היא איחלה לזוג הצעיר "שהשמחה תמיד תנצח". בין הרוקדים היו גם חובשים של מד"א, בהם גם הצוות שטיפל במשפחה בפיגוע. בשעה 22:30, כשהחתונה נפתחה לציבור הרחב, צבאו על הפתחים אלפי אנשים. האולם כבר היה צר מלהכיל, והם פתחו בריקודים ברחבה החיצונית, כשדגלי ישראל בידיהם.
דודהּ של שרה־תחיה, אהרון ריגלר, אמר כי מדובר בחתונה "שמחה ומאושרת". לדבריו, ישנו כאב גדול על חסרונם של יעקב ונתנאל, אך הוא גם מעצים את השמחה על הקמת המשפחה החדשה. "הידיעה והתחושה שהם יסתכלו מלמעלה וישתתפו בשמחתה נותנות כוח לזכור את האובדן ולשמוח עם כולם".
איש לא הצליח לעצור את הדמעות כשהזוג ניצב מתחת לחופה, ומנחה החופה הזכיר את זכרם של האב והאח שלא זכו להיות במקום. "המתנה הגדולה הזו היא התרופה לשבר ולמכה מול הקמים עלינו לכלותנו", אמר מנחה החופה, "יעקב ונתנאל צופים עלינו משמיים, שמחים ומאושרים, כי עם ישראל חי, ומצווים עלינו את השמחה מתוך הכאב והייסורים". במהלך החופה קיים הזוג את המנהג הדתי שלפיו מניחים מעט אפר על ראש החתן לפני שבירת הכוס, סמל לכך שהשמחה אינה שלמה לאחר חורבן בית המקדש. האפר בחתונה זו עורבב עם עפר מאדמת עתניאל, שספגה את דם האב והאח. החתן והכלה, והקהל הגדול, לא יכלו לעצור את הבכי כשהרגע קיבל את המשמעות האישית והמצמררת.
