שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    עיבוד מחשב

    2.21 מ' של איכות: פורזינגיס כובש את ה-NBA

    אוהדי הניקס שרקו בוז כאשר הוא נבחר במקום הרביעי בדראפט, הצוות המקצועי לא היה בטוח שהוא מוכן פיזית לליגה, אבל הלטבי הענק לא התייחס להסחות הדעת והפך לסנסציה מיידית. הלייקרס כבר מתחרטים שלא בחרו בילד בן ה-20, רוקי החודש במזרח, שמזכיר את דירק נוביצקי הרבה יותר מאשר את שון ברדלי

    הניקס והדראפט הם לא חברים טובים. הנה כמה מהבחירות שלהם בעשור האחרון: צ'נינג פריי (מקום 8), ג'ורדן היל (8), רנאלדו בלקמן (20), מארדי קולינס (29). גם כמה מהשמות האחרים הם לא סטארים גדולים, או שהצליחו רק כשעזבו - כמו ווילסון צ'נדלר ודנילו גלינארי. על כל הצלחה יחסית כמו אימאן שאמפרט מגיעים שמות כמו אנדי ראוטינס וקוסטאס פפאניקולאו.

     

    ויש רשימה אחרת, זו של שחקנים ששמם נקרא אחרי הבחירה של הניקס והתבררו כפספוסים גדולים של ניו יורק. קחו לדוגמה את 2009, כשהניקס לקחו את היל במקום השמיני (והקהל עדיין היה עצבני כי מקום אחד לפני כן גולדן סטייט בחרה בסטפן קרי, שהאוהדים הביתיים בנו עליו), ובהמשך הגיעו כמה שחקנים נהדרים כמו דמאר דרוזן, ג'רו הולידיי, טיי לוסון וג'ף טיג. בקיצור, לא הולך.

     

    סטפן קרי. אוהדי הניקס בנו עליו (צילום: AP) (צילום: AP)
    סטפן קרי. אוהדי הניקס בנו עליו(צילום: AP)

     

    אחרי העונה האיומה האחרונה, הניקס מצאו את עצמם בגבהים חדשים מבחינת המיקום בדראפט. המקום הרביעי הנוצץ חיכה להם, אבל האוהדים שוב היו המומים.

    הם הרי הכירו היטב כמה כוכבים צעירים מהמכללות בדמות ווילי קולי-סטיין, ג'סטיס ווינסלו וטיוס ג'ונס שעדיין היו זמינים, אבל השם שנקרא היה קריסטפס פורזינגיס. זר, מוזר, לא מוכר, נשמע כמו פלופ קלאסי. רק מה? קרוב ל-20 משחקים בתוך העונה, כשהניקס עדיין נמצאים בתחתית המזרח, יש להם בשורה אחת - וזה הסנטר בן ה-20, אותו לטבי ששיחק בסביליה והתקבל בחשדנות, שמסתמן סוף סוף כבינגו דראפט.

     

    פורזינגיס הוכתר השבוע לרוקי החודש במזרח, החלטה קלה למדי לאור היכולת שהוא מפגין. הלטבי קיבל מיידית מקום בחמישייה, ומחזיר ב-13.8 נקודות ו-9.3 ריבאונדים למשחק. בניצחון על יוסטון הוא תרם 24 ו-14.

     

    קריסטפס פורזינגיס. בינגו (צילום: AFP) (צילום: AFP)
    קריסטפס פורזינגיס. בינגו(צילום: AFP)

     

    חייבים לזכור משהו - כאשר פורזינגיס נבחר, נשמעו קריאות בוז באולם מצד אוהדי הניקס העצבניים שלא הבינו את המהלך. הטלוויזיה הראתה צילומים של ילד אוהד הניקס בוכה אחרי הבחירה, ובמקום לקבל קצת שקט, פורזינגיס נאלץ להתייחס לכך ולומר: "אוהדים רבים לא היו מרוצים מהבחירה שלי. אני חייב לעשות הכל כדי להפוך את הבוז למחיאות כפיים. לפעמים הקהל בניו יורק קשוח, אבל אני מוכן לזה".

     

    נקודת הכניסה שלו לליגה הייתה עד כדי כך נמוכה, שלא רק שהוא היה צריך להוכיח לאוהדים החשדנים שהוא ראוי לשחק בקבוצה, אלא שגם היה חייב להבהיר לצוות המקצועי שהוא לא פרויקט לעתיד אלא שחקן מוכן. נשיא הקבוצה פיל ג'קסון הודה בעצמו: "אחרי שבחרנו בו המאמנים התלבטו אם מבחינת החוזק שלו הוא יהיה מסוגל לשחק יותר מחצי משחק. הוא מהווה הפתעה נעימה". אחרי אחד המשחקים העונה פורזינגיס סיפר: "כולם אמרו שאני צריך לחכות כמה שנים. בעתיד באמת אהיה טוב יותר, אבל ידעתי שאני מסוגל לשחק עכשיו".

     

    פיל ג'קסון. הצוות המקצועי התלבט (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    פיל ג'קסון. הצוות המקצועי התלבט(צילום: רויטרס)

     

    לעומת זאת, מומחי הדראפט בתקשורת האמריקאית אהבו את הבחירה. החשש של הקבוצה עצמה היה שהוא יהפוך לסוג של אנדראה ברניאני, אירופי גבוה שמאכזב בליגה (כזכור, היה הבחירה הראשונה בדראפט בעבר), לא מצליח להתמודד מבחינה פיזית (הנקודה המרכזית שהובילה לדאגה) והיה חלש מאוד כששיחק בניקס, אבל היו פרשנים רבים שטענו כי מדובר במהלך מצוין של ג'קסון במחשבה קדימה. הנשיא אמר מיד לאחר הבחירה שפורזינגיס מזכיר לו את פאו גאסול, והתעקש שהלטבי מתאים לדרך של המועדון.

     

    והוא לא מתאים רק לניקס. ביירון סקוט, מאמן הלייקרס (בחרו את דיאנג'לו ראסל במקום השני), הודה לאחרונה שהקבוצה טעתה בנוגע לפורזינגיס. הוא כבר מסומן כגניבה עצומה, אפילו שמדובר בבחירה גבוהה. חששו שהוא יהיה דומה לברניאני? ג'קסון בכלל חשב על פאו? כרגע, ב-NBA מתחילים להשוות אותו לדירק נוביצקי - רק בגרסה משודרגת - והגרמני של דאלאס החמיא ללטבי: "הוא הדבר האמיתי, השמיים הם הגבול עבורו". 

     

    דירק נוביצקי. מחמיא ללטבי (צילום: AP) (צילום: AP)
    דירק נוביצקי. מחמיא ללטבי(צילום: AP)

     

    אז מה, בעצם, הופך את פורזינגיס לכזה להיט? הגיוון. הלטבי הוא אטריה רצינית בגובה 2.21 מ', אבל משחק אחרת לגמרי מנפילים אחרים באותו הגובה שלעתים מתקשים בטכניקה ("אני לא שון ברדלי", הוא הרגיע). הוא מסוגל לשלוט בכדור, ויש לו הרבה מהלכים בהתקפה שהופכים אותו לאיום רציני. כמו נוביצקי, פורזינגיס קולע מצוין מבחוץ, אבל למרות החששות מהיכולת שלו להתמודד מול סנטרים חזקים, הוא מסוגל לייצר נקודות בצבע במספר דרכים שונות. מבחינת ההגנה יש לו יכולת חסימה נהדרת בגלל הגודל. הוא עוד ישתפר בכך כאשר ימלא את 2.21 המטרים בקילוגרמים נוספים של שרירים.

     

    זו בדיוק הנקודה שחוזרת על עצמה, גם בדברים שהוא אומר בעצמו. הוא עוד ישתפר. אפשר להביע ביקורת ככל שרוצים, אבל צריך לזכור שמדובר בילד בן 20 עם נתונים מדהימים. יש לו ניסיון מספרד, אבל הוא לא הגיע לטופ של אירופה לפני שעבר ל-NBA. בעונתו הראשונה בארה"ב הוא מפגין בגרות וחוסן נפשי, והבסיס המקצועי שלו כל כך מרשים, שכל שיפור שיחול מעתה ואילך יהפוך אותו ממש לסופרסטאר. הוא לא ילד אירופי רגיל שמקושש דקות וצריך לחדד המון אלמנטים. הוא ילד אירופי בלתי רגיל, שב-19 משחקים הספיק להפוך מסימן שאלה לחביב הקהל בניו יורק, עם כמה מהלכים שלא מפסיקים לדבר עליהם.

     

    פורזינגיס בפעולה. וזו רק ההתחלה (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    פורזינגיס בפעולה. וזו רק ההתחלה(צילום: רויטרס)

     

    כרמלו אנתוני מאוהב בו, האוהדים, כאמור, בטירוף (והתאהבו בו עוד יותר אחרי שירד על ברוקלין נטס), ג'קסון מחייך מתחת לשפם ומעל לזקן ודרק פישר מנסה להפיק את המיטב מתיבת האוצר שנפלה בידיו. אבל המחמאה הגדולה ביותר היא שבעונה כל כך מטורפת של סטפן קרי וגולדן סטייט, שתופסים את מרבית תשומת הלב, בארה"ב עדיין לא מפסיקים לדבר על קריסטפס פורזינגיס.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים