התלבטות חיינו: להיות אני או מה שמצפים ממני

מתי מתחיל השלב שבו אנו מבינים שהאחריות להמשך חיינו היא בידינו בלבד? רבים שוכחים שהכוח והשליטה על חייהם לא אמורים להיות בידי אנשים אחרים - אנו יכולים להקשיב להמלצות ולהדרכה, אך, בסופו של דבר, נייצר עבור עצמנו את ההחלטה והדרך המתאימה לנו.

ניקח, למשל, המלצה לבחירת מקצוע/ מקום עבודה מאנשים שקרובים אלינו - בשורה התחתונה אנחנו אמורים להקשיב לצרכים ולעצמנו ואז להחליט. המונח "להקשיב לעצמנו" הוא לא למחשבות שלנו, אלא למשהו שבתוכנו שהוא, למעשה, הילד הפנימי שלנו ורק שלנו. הילד הפנימי מהווה חלק "שקוף" ואנרגטי שמחד אינו שייך לגוף הפיזי, אולם מאידך מחובר חזק להוויה של החלק הרוחני שלנו ומכיל את מי "שאנחנו"

מרגע לידתנו.

אותו ילד פנימי הוא קול או אינטואיציה או תחושה שחוזרת על עצמה באישור או התנגדות למעשינו. השתקפות שלנו שנראית לעין וללב שלנו בלבד.

מרגע הגעתנו לעולם הזה, נוצרים בנו חללים שקופים שרק אנו מרגישים ומודעים להם, כמו התת מודע, מחשבותינו והילד הפנימי שלנו. בתקופת הילדות הילד מתנהל בתמימות עם הילד הפנימי שלו כשהמשחק הוא אחד מהדרכים בהן הילד לומד את העולם החיצוני שבו הוא חי.

במהלך התבגרותו הופך הילד להיות קשוב לסביבה ואת הילד הפנימי שלו מחביא מעיני הסביבה, כי הוא חש לעיתים בושה או ילדותיות. עם הזמן הילד, שכבר אינו ילד, מתרחק מהילד הפנימי וחווה אותו, אם בכלל, בחלומותיו. הריחוק מהילד הפנימי, מהאני העצמי שלנו, גורר אחריו חוסר מודעות לצרכים האמיתיים וההתפתחות בכיוונים שמתגלים בעתיד כשגויים ואף פוגעניים. התרת הקונפליקט של הילד הפנימי בין החיבור הרוחני לניתוק הפיזי זוהי הלמידה שאנחנו חווים כל חיינו.

הילד הפנימי שלנו, החלל אנרגטי, מורכב ממספר רבדים:

• מודעות עצמית - היכולת של אדם לקבל את עצמו כמו שהוא, הקשבה לרגשותיו, צרכיו, חלומותיו ומחשבותיו. אנו עסוקים בהגדרה של מימוש של מי שאנו בחיים הללו.
• הדברים שרכשנו מילדותנו לבגרותנו: התנהגויות, נקודות אופי וכדומה, כולל דברים ותכונות סמויים שאנו מעדיפים לא לשקף לסביבה מחוסר ביטחון וחוסר תעוזה.
• חלקים שקשורים לנשמה שלנו - צרכי הנשמה ויעודנו בחיים.
• היכולת להגשים את המאוויים והרצונות האישיים - הכרת הפוטנציאל האישי שלנו.
• הצורך באהבה ובקבלתה ללא תנאי - האהבה שמהווה מזון לנשמה.
• מודעות עצמית - למידה מכוונת להכרה ולמימוש עצמי.
  

לדבר עם הילד הפנימי

מודעות, בהגדרתה הרוחנית, היא החיבור בין האדם "הגלוי" עם התכונות והרצונות החיצוניים, לבין האדם "השקוף" שהוא הילד הפנימי, שהוא האדם השקוף של כל אחד מאיתנו, חלל אנרגטי שאיננו מודעים לקיומו. בקיומה של מודעות עצמית אנו מנהלים את חיינו בהקשבה לחולשותינו, מעשינו, ונמנעים מהתנהלות והתנהגוות שעלולות להרחיק אותנו ממטרותינו בחיים. ההקשבה מתבטאת באינטואיציה שעולה מתוכנו ומניעה אותנו לקיום או אי קיום מעשה מסויים. יש אחדות ושוויוניות בין המעשה לתודעה.

במצב רגיל האדם החיצוני לא קשוב לצד השקוף שבתוכו. במילים אחרות ללא תהליך של מודעות הוא לא יודע/ מסוגל/ רוצה להקשיב לצד השקוף. אולם לחלומות שלנו יש את היכולת להפגיש אותנו עם הילד ולהתחבר לתחושות הפנימיות שלנו ובעצם לעקוף את המנגנון החיצוני. בחלומות המחיצות לתת המודע נופלות ואז נוצר חיבור ליליד הפנימי.

מי מסתתר בתוכנו ואיך נתקשר איתו?(צילום: shutterstock)

בחלומות מתקיים שיח בין התודעה הרגילה לבין הילד הפנימי שבו משתקפים מצבים שהחולם מתמודד עמם במציאות היומיומית - חלקם בהצלחה וחלקם מצבים מורכבים יותר שדורשים מהחולם החלטה ועשייה חשובה לגבי המשך מעשיו במקרים מסוימים. הדו-שיח בחלום מתקיים על מנת לעזור בהחלטתו באמצעות הקשבה לילד הפנימי שתקדם אותו בדרך הנכונה בידועה רק לנשמה וזאת למנוע החלטה לא נכונה בעקבות פחד שמנהל אותו במציאות. בנוסף, הקשר לילד הפנימי יכול להתקיים גם באמצעות מדיטציות ותקשור ותרגום סמלי החלומות.

יכולת המודעות העצמית ניתנת ללמידה כשבמהלכה ייחשפו צדדים לא מוכרים וייהפכו לחשיבה והתנהגות שיועילו ויובילו אותנו לחשיבה חיובית שתבוא בעקבות אמונה עצמית וכתוצאה מכך נגיע להחלטות הנכונות עבורנו. התועלת תאפשר לנו גם להיות יותר יצירתיים, לקרוא, להשפיע ולנהל את סביבתנו בצורה נכונה.

בתהליך הלמידה שלנו מילד לבוגר אנו לומדים להגיע לעצמאות מחשבתית ולתרגם לסביבה את רצונותינו, כמו גם להיטמע בתוכה ולהביע את העצמנו בקרב הסובבים אותנו. הדינאמיקה בין הסביבה לרצונותינו לממש את עצמנו היא זו שמאפשרת לנו לצמוח ולהתממש באהבה ובכבוד.

במהלך חיינו נעמוד, לא אחת, בפני צומת שתפנה אותנו לשתי אפשרויות: 

אפשרות ראשונה: האם להגשים את הילד הפנימי שלנו – בהליכה בדרך זו אנו נצליח להניע את עצמנו באהבה

 ובשמחה שאנו מונעים מצרכי הנשמה שדוחפת לתהליך של צמיחה והגשמה.

אפשרות שניה: האם נעשה מה שמצופה מאתנו - הליכה בדרך זו אולי נצמיח חומריות אך לא נחוש שימחה אלא לחץ וחוסר אהבה לעצמנו. אפשרות שנראית נכונה למראית עין אולם היא מסיטה אותנו מהגשמה עצמית.

בכל תחנה בחיינו יש לנו הזדמנות לעשייה שתוביל לשינוי פנימי, לעשייה שבה המדריך הוא הילד הפנימי שלנו ולא ההיגיון או החברה. כשאנו עושים בדיוק את מה שהסביבה מצפה מאיתנו אנו מאבדים באופן הדרגתי את החיבור לעצמנו - לאני הפנימי שלנו ונהפכים לחומריים ורחוקים מעצמנו. אנו חייבים להיות מחויבים לילד הפנימי שלנו ולהיות מודעים לצרכי הנשמה שלנו והריחוק מהיעדים יכאיב לנו .

הליכה בדרך שהנשמה מכתיבה לנו תוביל לשינוי מתוכנן שמכוונן ליעדי הנשמה והילד הפנימי בניגוד לדרך שהחברה או ההיגיון מנחים אותנו. עשייה מתוך ידיעה ומודעות ומה שאני אוהב ורוצה לממש תביא לתוצאה של הצלחה והתפתחות לאורך כל הדרך.

דפנה ביסמוט , מטפלת הוליסטית ומאמנת לזוגיות