מה עושים אחרי ועידת פריז?
החתימה על הסכם פריז תחייב את מדינת ישראל לשינוי כיוון משמעותי. היישום של התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה צפוי לעבור מהמורות רבות בדרך, אבל הוא מחייב גם תוספות רבות במגזרי התחבורה, התעשייה והחקלאות והשקעה בחינוך ובהסברה שיובילו לשינוי הרגלים של האזרחים
ועידת האקלים הבינלאומית בפריז ננעלה בקול תרועה רמה עם גיבוש הסכם משותף ל-195 המדינות שהשתתפו בוועידה להפחתת פליטות גזי חממה ולמיתון ההתחממות של כדור הארץ. ההסכם הציב כיעד את הגבלת העלייה בטמפרטורת העולם עד סוף המאה (שנת 2100) ביחס לתקופה שלפני המהפכה התעשייתית (סוף המאה ה-19) ב-2 מעלות, במקום עליה של 4.5 מעלות בתרחיש של עסקים כרגיל וללא פעולה.
המשמעות בפועל היא הפחתה של כ-50% מהפליטות עד שנת 2050 יחסית לשנת 2010, והשוואת הפליטות בשנת 2100 לאלו בשנת 2010. בכדי לעשות כן יש לעבור משימוש בדלקים מאובניים ובעיקר פחם ונפט לשימוש באנרגית מתחדשות כגון אנרגית רוח ושמש, ולהשקיע מיליארדי דולרים בטכנולוגיות קלינטק שיאפשרו לבצע את השינויים הנדרשים בתחום האנרגיה ולהתמודד עם ההשלכות הקיימות של ההתחממות הגלובלית. לבסוף, ההסכם המוצע צריך לקבל את האישור של כלל המדינות המשתתפות ולהיכנס לתוקף בשנת 2020, כאשר עד אז ידונו המדינות באפשרות להציב יעדים ארוכי טווח ומרחיקי לכת יותר, שיאפשרו אפילו עלייה מתונה יותר בטמפרטורה העולמית של 1.5 מעלות.
ההסכם שגובש בפריז בהחלט מביא עימו בשורה ותקווה, אך מעבר לקשיים הרבים הצפויים בדרך ליישום שלו והמאבקים הרבים שעוד לפנינו, צריך לזכור שההתחממות הגלובלית היא למעשה הסימפטום ולא המחלה. הגידול המתמיד באוכלוסיית כדור הארץ לצד העלייה ברמת ואיכות החיים של כלל תושבי כדור הארץ, מובילים לעלייה בצריכה של כלל משאבי הטבע, שחלקם הגדול מוגבל וסופי, ופוגעים באפשרות של חלק מהמשאבים להתחדש. אמנם הייצור והצריכה של אנרגיה מלווים כל פעולה ותהליך שאנו מבצעים ופולטים גזי חממה ומזהמים נוספים, אבל זמינותם של משאבים רבים, החל במים שפירים דרך מתכות שונות ועד נוטריינטים החיוניים לקיום החיים של צמחים ובעלי חיים, כדוגמת תרכובות זרחן, חנקן וגופרית, נמצאת כבר היום במחסור והם הולכים ומתכלים.
תרבות הצריכה והשפע מובילה לשינויים גלובליים בסביבה הטבעית ובכדי להיאבק בכל אלה דרוש סדר עולמי חדש, סדר חברתי-כלכלי-סביבתי, או במילים פשוטות מהפכה אמיתית. מהפכה, המתאפיינת לרוב בשינוי טכנולוגי שמוביל לשינוי חברתי-תרבותי נרחב וגלובלי לאורך זמן, לא יכולה להיות מבוססת רק על שינוי במשאבים פיזיים של חומר ואנרגיה, אלא חייבת להוביל לשינוי אידיאולוגי ושינוי בתפיסות, בערכים ובאמות המידה. כלומר מעבר לטכנולוגיה שתייעל תהליכים או תחליף מקור אנרגיה אחד במשנהו דרושה טכנולוגיה שתשנה את התפיסה שלנו לגבי חומר ואנרגיה. בהקשר זה חשוב לציין שלמרות שטיבה של טכנולוגיה להביט קדימה, ושאנו חושבים שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, הפעם דרושה טכנולוגיה שתאפשר לחדש ימים כקדם.
גם במרחב המקומי, החתימה על הסכם פריז תחייב את מדינת ישראל לשינוי כיוון משמעותי, ולא רק למעבר ממשק מוטה פחם למשק מוטה גז טבעי ואנרגיות מתחדשות. היישום של התוכנית הלאומית להפחתת פליטות גזי חממה צפוי לעבור מהמורות רבות בדרך, אבל הוא מחייב גם תוספות רבות במגזרי התחבורה, התעשייה והחקלאות והשקעה בחינוך ובהסברה שיובילו לשינוי הרגלים של האזרחים.
השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, חזר וציין לאורך כל ימי הוועידה בפריז שישראל תוכל לשמש אור לגויים ולפתח טכנולוגיות חדישות וייחודיות בתחום האנרגיה, התחבורה והמים שיאפשרו לכל העולם לעמוד ביעדי ההפחתה שהוצבו.
יחד עם זאת, השר גבאי התעלם מכך שמדינת ישראל מפגרת יחסית למרבית העולם המפותח ביישום של טכנולוגיות סביבתיות בתחום התחבורה הציבורית והפרטית, בתחום האנרגיה, בתחום הפסולת והמיחזור ועוד. למעשה, מרבית הפיתוחים המקומיים מיושמים מעבר לים ולא מקבלים רוח גבית בארץ, וטוב היה אם השר גבאי היה פועל להפיכת מדינת ישראל למרחב ניסוי והדגמה של טכנולוגיות קלינטק ודלקים חלופיים.
ובפן האישי. כיצד הסכם פריז ישפיע על כל אחת ואחד מאיתנו? ימים יגידו. אבל אתם לא צריכים לחכות לפעולה לאומית או בינלאומית או להמתין עד לשנת 2100. כל אחד מאיתנו יכול וצריך לעשות משהו אחרת, כי כמאמר השיר המפורסם לחג החנוכה, כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון
לפנייה לכתב/ת 
