בשעת בוקר מוקדמת בשבת האחרונה ערך כוח משולב של צבא עיראק וצבא ארה"ב, שסייע בעיקר מהאוויר, תקיפה על שיירה של פעילי דאעש בגבול סוריה־עיראק. בתקיפה – כך על פי כמה מקורות, אך ללא אישור של מפקדת דאעש – נהרגו 15 טרוריסטים, בהם גם אבו־עלי אל־ענברי, מפקד דאעש בסוריה, סגנו של המנהיג אבו־בכר אל־בגדדי, וראש המועצה לביטחון ולמודיעין, הגוף המבצעי האחראי על הפעילויות החשאיות ביותר של דאעש.
בתקיפה הזאת, העיראקים והאמריקאים לא רק סגרו חשבון פרטי ארוך עם דאעש, אלא גם את החשבון של רוסיה ופוטין. מדוע? מפני שעל פי כל הערכות המודיעין הייתה זו המועצה שבראשה ניצב אל־ענברי, שהובילה את פיצוץ מטוס הנוסעים הרוסי בסיני ב־31 באוקטובר, שבו נהרגו 224 בני אדם, רובם אזרחים רוסים.
חקירת התרסקות המטוס הרוסי נמשכת (ר' מסגרת) – אך בינתיים היא העלתה לראש סדר העדיפויות של המאבק בטרור הבינלאומי את ארגון אנסר בית אל־מקדס, המכונה "מחוז סיני", שעל פי עדויות רבות ביצע את הפיגוע הקשה הזה והפך במהירות מארגון קטן הפועל בעיקר נגד השלטון המצרי, לזרוע מבצעית מרכזית של דאעש במזרח התיכון, על גבולה הדרומי של מדינת ישראל.
הקשר בין מפקדת דאעש לאל־מקדס מתנהל באמצעים שונים. גורמי מודיעין במערב עושים בשנה האחרונה ניסיון מוגבר לפקח ולנטר את האפליקציה הפופולרית לצ'טים ולתמונות טלגראם, שמנגנון ההצפנה שלה נחשב לקשה מאוד לחדירה, גם לארגוני מודיעין. בגלל רמתו הגבוהה של מנגנון זה, גורמים שונים בג'יהאד העולמי משתמשים בו כדי לתקשר. אותם גורמי מודיעין גילו לאחרונה, כי טלגראם משמשת צינור תקשורת והעברת כספים בין גורמי מימון ולוגיסטיקה של דאעש בסוריה ובעיראק ובין פעילי אל־מקדס.
על פי נתונים שנאספו על ידי חברת המודיעין הישראלית טרוג'נס, העברות הכספים בוצעו באמצעות ארגונים לא־ממשלתיים למטרות הומניטריות לכאורה, הפועלים מטורקיה, תוך שימוש בשירותיה של חברה בינלאומית ידועה ולגיטימית, הפועלת באופן חוקי לחלוטין. פעילי דאעש הפגינו מומחיות רבה בהעברת כספים ובשליטה בהם. כך, למשל, התבר שהם ידעו שגופי מודיעין בעולם עוקבים אחר העברות של יותר מ־500 דולר, ולכן פיצלו את ההעברות שלהם לסכומים קטנים יותר.
באמצעות הקשרים הללו ונתיבים נוספים, העביר דאעש בשנה וחצי האחרונות כספים רבים למימון פעילות הטרור של אל־מקדס. חלקם היו כספי כופר שקיבל דאעש תמורת בני ערובה מערביים שחטף וחלקם הגיע ממכירת נפט, בעיקר משדות הנמצאים בעיראק.
עם קשר להתרסקות מטוס הנוסעים הרוסי או בלעדיו – ארגון אנסר בית אל־מקדס הוא אחד מאתגרי הטרור המאיימים והמסקרנים שעימם מתמודדת כיום הקהילה הביטחונית הישראלית והבינלאומית. ובמקרה הזה האתגר — וגם האיום — נמצאים רק קילומטרים ספורים מהמלונות של אילת.
המטרה: מצרים
את השם אנסר בית אל־מקדס שמע המודיעין הישראלי בפעם הראשונה לפני 15 שנה בעזה.
חיים תומר, לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד, נזכר: "בתחילת שנות האלפיים שמענו שיש תאים סלפיים קיצוניים בעזה, המכנים את עצמם כך. אז היה זה ארגון מקומי שמשך אליו פעילים לשעבר בארגונים אחרים, שנפלטו מהם או שסלדו מהמדיניות המתונה מדי של חמאס, לטעמם, אחרי הסכמים שונים שנחתמו עם ישראל".
אנסר בית אל־מקדס הורכב בשלב הראשון מערב רב של רסיסי ארגונים ואנשים, ולא הסתמן כהצלחה גדולה. השליטה הביטחונית של ישראל והדומיננטיות של חמאס לא איפשרו לארגון לשגשג באמת והוא לא הותיר חותם רציני. אבל ב־2002 צץ שמו שוב בהתארגנויות של בדואים בצפון סיני, ואחר כך בסיני כולה. "לרגע התבלבלנו", אומר גורם בכיר בחטיבת המחקר של אמ"ן. "לא ידענו אם אלה אותם אנשים שהכרנו מעזה, או שזהו רק שימוש באותו השם".
אבל מבדיקה שערכו אז בישראל עלה כי גורמים של הג'יהאד העולמי, בעיקר מצריים, לוביים וסעודיים, הגיעו לסיני כדי לנצל את ההצלחה הבינלאומית של אל־קאעידה, אחרי פיגועי ה־11 בספטמבר וגל הפיגועים ששטף את העולם אחריהם, ולהקים שם ארגון טרור. הפעילים הללו התבססו על תשתית מקומית של בדואים ופעילים סונים סלפים שנמלטו מעזה.
את המפקדות שלהם קבעו הפעילים, שמנו באותה תקופה רק כמאה איש, על רכס ג'בל יעלק, שהוא הרכס הגבוה ביותר בצפון סיני, וברכס ג'בל הילאל. אלה אזורים שבהם אין נוכחות מצרית ותנאי השטח בהם קשים ביותר. מטרתו של הארגון באותם ימים הייתה מקומית – לפגוע בצבא המצרי ובאינטרסים מצריים ברחבי סיני, ובהמשך להשתלט על שטחים בחצי האי ולהמשיך לפגוע בתיירים.
באותה תקופה התגברה מאוד תופעת ההברחות של אמצעי לחימה וסחורות נוספות דרך סיני לישראל. הבדואים היו מרכיב מרכזי בתעשייה הזו. אנשי אנסר בית אל־מקדס רכשו בעזרתם כמות גדולה של אמצעי לחימה. באותה תקופה ניזון הארגון ממימון מקומי, והפעילים הג'יהדיסטים נהגו לערוך "סיבובי שנור" – כך כינו אותם אז בשב"כ – כלומר סיורים בין השבטים הבדואיים האוהדים יחסית, בבקשה לתרומה למען ארגונים איסלאמיים שונים (שלא כולם בהכרח קיימים). בשל חששם מעינו הפקוחה של המודיעין המצרי, הם לא התרימו בשם הארגון עצמו. עם זאת, "הבדואים שתרמו ידעו בדיוק לאן הולך הכסף", אומר איש שב"כ שעסק בנושא באותה תקופה.
סיוע של חמאס
על פי מקורות מודיעין מערביים, ארגון חמאס בעזה מסייע לאל־מקדס בכסף, בנשק, בציוד צבאי ובאימונים.
על פי מקורות אלה, חמאס נוהג יחס שונה מאוד, קוטבי למעשה, כלפי הארגונים הסלפיים הפועלים ברצועת עזה, לעומת יחסו לארגון הפועל בסיני. עם הראשונים הוא מצוי בעימות קשה, מפעיל נגדם לעיתים כוח ומרסן את פעילותם נגד ישראל. לעומת זאת, עם הארגון בסיני נוצרו קשרים ענפים, המרוכזים בידי הזרוע הצבאית של חמאס, גדודי עז א־דין אל־קסאם.
האינטרס של חמאס לעמוד בקשר עם אל־מקדס נובע בעיקר מהעימות החריף בין השלטון המצרי הנוכחי לתנועת האחים המוסלמים, והוא התגבר מאוד אחרי הפלתו של הנשיא מורסי. חמאס (שמורסי הואשם בקיום קשרים בלתי חוקיים עימו) מבקש לפגוע בשלטון המצרי, אך בלי להיות מעורב ישירות בלחימה. מעבר לכך – כפי שחשף השבוע אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות" – חמאס משלם כסף לאל־מקדס כדי שישמור על מחסני הנשק שלו, תוך כדי המעבר שלהם דרך סיני, בואכה ציר פילדלפי ורצועת עזה.
בשנתיים האחרונות סייע חמאס משמעותית לאל־מקדס לשדרג את היכולות הצבאיות והמבצעיות שלו. אם לפני שנתיים תיעדו סרטי הווידיאו של אל־מקדס בעיקר איכרים לבושים בגלביות וחמושים בנשק קל, הרי שכיום הם מתעדים פעילות עם אמצעי קשר חדישים, נשקים מתקדמים ויכולות הסוואה ולחימה בשטח בנוי. כיום מפעיל אל־מקדס רקטות משלל סוגים, בהם פג'ר, ויש להניח שגם מערכות הגנה אווירית להתרעה מפני הפצצות עומק של הצבא המצרי (ישראל התירה למצרים להפעיל מטוסי קרב ומסוקי קרב בסיני נגד הארגון), טילים מתקדמים נגד טנקים, טילי כתף נגד מטוסים, כמויות אדירות של חומרי נפץ, מרגמות בקטרים שונים, אמצעי קשר מתקדמים, חלק מהם מוצפנים, וטלפונים לווייניים.
אבל חמאס מושיט יד לאל־מקדס לא רק בנשק. כך למשל עצר המכס הישראלי לאחרונה משלוח של בדים, שהיו אמורים להגיע לעזה, לטענת המכס — כדי לשמש לתפירת מדים מנומרים שחלקם היו אמורים לעבור לסיני. עוד נודע כי אחרי ההתקפות הקשות של אל־מקדס ב־29 בינואר השנה על מוצבים מצריים, יצאו חלק מפצועי אל־מקדס לטיפול רפואי בעזה, באישור חמאס.
על פי "דר שפיגל", שב ועולה בחקירות שמם של כמה פעילים מרכזיים בארגון זה; הבולט שבהם הוא עבד אל־עלה מוחמד סעיד קישטה, גורם מרכזי בשיפור היכולות של אל־מקדס בשנתיים האחרונות, ששימש בעבר איש מבצעים בזרוע הצבאית של חמאס. אחר כך עזב קישטה לסיני, דרך אחת המנהרות שמתחת לציר פילדלפי, והפך לבכיר בתחום ההדרכה של אל־מקדס בכל הנוגע בהפעלת טילים נגד טנקים ומטעני חבלה מתקדמים. האיש נחשב לאחד ממומחי הנ"ט הבכירים באזור. מאז שהתחיל בעבודתו בארגון, ניכרת עלייה משמעותית ביותר בשימוש שאל־מקדס עושה בטילים נגד טנקים ובשיפור שלהם. עד לפני שנתיים הם השתמשו בעיקר באר־פי־ג'י, ומאז עברו לטילים מתקדמים יותר, כמו הקורנט.
קישטה מסייע לארגון לשפר מאוד את יכולות החבלה שלו בפיתוח ובהרכבה של פצצות מתקדמות, לרבות מטענים חודרי שריון טנקים ומטענים לפיצוץ דרכים ובונקרים משוריינים של הצבא המצרי.
שיתוף הפעולה של ארגון אנסר בית אל־מקדס עם חמאס, לצד קשרים בין בדואים בצפון סיני לבני שבטים בנגב וצירי הברחה וטרור, חייבו את קהילת המודיעין הישראלית לבצע שינוי ארגוני.
בשב"כ הוקמה יחידה מיוחדת, יוצאת דופן, הפועלת ממרחב הדרום של הארגון ומטפלת, בעזרת כוח אדם מתוגבר ומומחים רבים, באזור המשותף המסוכן החדש של צפון סיני, דרום הנגב ודרום רצועת עזה.
הדבר אינו מובן מאליו, שכן חצי האי סיני ועזה אינם נמצאים בשטח ישראל, ועל פי האמנה הפנימית של המודיעין הישראלי היו אמורים להימצא באחריות המוסד. עם זאת, זהות הפעילים והקשרים חוצי הגבולות הקיימים בין הבדואים חייבו גישה שונה. בקהילת המודיעין אומרים שהיחידה החדשה בשב"כ פועלת עד כה בהצלחה רבה.
פיגועים ורציחות
ב־7 באוקטובר 2004 ביצע אל־מקדס את ההתקפה הגדולה ביותר שלו עד אז. חוליות משותפות לפלסטינים, למצרים ולבדואים פוצצו באופן מתוזמן ומשולב שלוש מכוניות תופת באתרי תיירות בסיני שבהם מבלים ישראלים. בהתקפות נהרגו 34 בני אדם, מתוכם 12 ישראלים, ו־171 נפצעו.
השלטונות המצריים הגיבו באגרסיביות. הם הוציאו להורג את מבצעי הפיגועים שלא נהרגו ועצרו 2,400 חשודים, חלקם הגדול בדואים, שהוחזקו בתת־תנאים ולעיתים עברו עינויים קשים בחקירות. בנוסף לכך, השלטון המצרי הפעיל שורה של סנקציות קשות כלפי האוכלוסייה הבדואית בסיני, שנתפסה על ידו כאחראית לפיגועים, למבוכה הרבה מול ישראל (המטה ללוחמה בטרור הזהיר שוב ושוב מפני הסכנה, והמצרים התכחשו לה) ולפגיעה הקשה בתיירות.
המעצרים, החקירות, ההוצאות להורג והגזירות הכלכליות פעלו בטווח הקצר. אך כמו שמתברר פעמים רבות בלוחמה בטרור – הם רק החמירו את המצב בטווח הארוך. העצורים הפכו קיצוניים יותר בבתי הכלא, שם באו במגע עם גורמי ג'יהאד סוניים סלפיים אחרים. במקביל, פעילי הג'יהאד העולמי הגיעו שוב לחצי האי כדי לגייס תמיכה.
השלב הבא בהתארגנות המואצת של אל־מקדס הגיע שנה מאוחר יותר, ב־2005, עם נסיגת ישראל מרצועת עזה. הנסיגה הביאה להתעצמות גדולה בהברחות של אנשים, סחורות, מזון, נשק ודלק מתחת לציר פילדלפי. הבדואים של סיני עשו הון מההברחות (על פי נתונים שהוגשו לאמ"ן מחקר, כ־230 מיליון דולר בחודש).
באמצע 2005 פתח הצבא המצרי בשורת התקפות על רכס ההרים ג'בל הילאל בסיני, שבו שכנו בסיסי הארגון. הצבא המצרי ספג אבידות כבדות ולא השיג את כל מטרותיו. לאחר מכן, בסביבות 2006, החלו אנשי הארגון לנסות לחדור יותר לאזורים מיושבים בצפון סיני – רפיח, אל־עריש בואכה קונטרה ותעלת סואץ. הפעילות הזו נוצרה במקביל ליצירתם של תאים של הארגון בצידו השני של ההר, על הציר שבין שארם א־שייח' לאילת, שכל מטרתם פגיעה בתיירות בסיני.
אחת הבעיות בפעילות הצבא המצרי הייתה "הפרוטוקול הביטחוני" של הסכמי השלום עם ישראל, שעל פיו אסור לו להציב כוחות צבא בחצי האי סיני. ב־31 השנים האחרונות ביקשה מצרים שוב ושוב מישראל להתיר לה להכניס כוחות מיוחדים לפשיטות שם ולהגדיל משמעותית את כוחות הצבא הסדיר המוצבים בחצי האי. ישראל הסכימה לעיתים, אבל לא בנפש חפצה.
"מובן שיש לישראל אינטרס מובהק שמצרים תילחם בטרור בסיני", אומר אל"מ (מיל') רונן כהן, לשעבר ראש זירת טרור וסגן ראש חטיבת המחקר באמ"ן. היום כהן הוא מבעליה של חברת Inspiration, העוסקת בניהול פרויקטים ביטחוניים ובמתן שירותי מודיעין, איסוף, עיבוד וניתוח מידע במדינות המזרח התיכון והמפרץ הפרסי. "מצד שני, היה לנו חשוב מאוד כל השנים לשמר את הסכם השלום כמות שהוא ולא ליצור תקדים של הכנסת כוחות מצריים לסיני לאורך זמן".
בעקבות הדילמה הישראלית, כוחות מצריים נכנסו לסיני לפשיטות עומק אגרסיביות נגד אנשי אנסר בית אל־מקדס, אבל נאלצו לסגת כדי לכבד את ההסכם עם ישראל. ארגון הטרור ניצל את המגבלה הזו ושיקם את עצמו בכל פעם מחדש.
יוצאים אל העולם
חילופי המהלומות של אל־מקדס עם השלטון המצרי נמשכו, אך בשנת 2010 עבר הארגון מהמישור המקומי לפעילות במישור הבינלאומי וחבר לאל־קאעידה, תוך יצירת קשרים ישירים עם מנהיגי הארגון, כנראה בגבול אפגניסטן־פקיסטן.
"החיבור עם אל־קאעידה", אומר רונן כהן, "הכתיב לארגון את 'אסטרטגיית השלבים', בדרך להקמת הח'ליפות האיסלאמית במרחב הערבי. בין השלבים מתקיים תהליך ארוך והדרגתי, כאשר כל שלב תלוי בהצלחת השלב הקודם. בכל מקרה, ההתחברות לאל־קאעידה מצאה את ביטויה בהתגברות משמעותית של הפיגועים".
"צריך להודות שחלק מהבעיה של המצרים", אומר גורם ביטחוני, "נובעת גם מכך שאנחנו דרשנו מהם, ובצדק מבחינתנו, שיעשו יותר נגד המנהרות שמתחת לציר פילדלפי. בשנים האחרונות ניכר מאמץ כזה, והמצרים הצליחו להשמיד כמעט 80 אחוז מהמנהרות. מצד שני, זה מסיט כוח מהמאמץ העיקרי שלהם, מבחינתם, שהוא המאבק בג'יהאדיסטים של סיני".
חיים תומר מסביר: "פעילות אל־מקדס משקפת תהליך שהואץ מאז ראשית האביב הערבי, שבו גורמים איסלאמיסטיים טריטוריאליים חוברים לישות טרור גלובלית. מראשית העשור התחילו להגיע ידיעות מפוזרות על קשרים שנוצרים בין הארגון בסיני ובין גורמים של הג'יהאד העולמי. בשלב ההוא היה מדובר עדיין רק באל־קאעידה, בעיקר בעיראק. היו חילופי מסרים, העברת ידע וכן יציאה של לוחמים מסיני לאימונים בעיראק ובאפגניסטן".
מורסי וא־סיסי
ביוני 2012 עלה לשלטון במצרים הנשיא מוחמד מורסי, איש האחים המוסלמים. בתקופתו שוחררו פעילים איסלאמיסטים רבים מהכלא. עם הפלתו של מורסי ועלייתו לשלטון של א־סיסי, נמלטו פעילים איסלאמיסטים רבים לסיני וכיום הם מהווים את התשתית הארגונית המרכזית שעליה נשען הארגון. חלק גדול מהפעילים האלה הפכו לטרוריסטים של אנסר בית אל־מקדס והעצימו מאוד את כוחו של הארגון.
כך התגבשה בסיני קבוצה מיומנת ביותר של פעילים: חלקם הגדול מאומן על ידי חמאס, קצינים מצרים תומכי האחים המוסלמים שפרשו או הופרשו מהצבא בגלל הטיהורים שערך שם א־סיסי, לצד גורמי אל־קאעידה שהגיעו מחוץ לחצי האי, ג'יהאדיסטים ששוחררו מהכלא המצרי ובדואים מקומיים המתעבים את השלטון בקהיר. בכמה הזדמנויות לאחר הדחתו של הנשיא מורסי פנה איימן א־זוואהירי, מנהיג אל־קאעידה, ישירות לפעילי הג'יהאד העולמי בסיני ודחק בהם לפגוע במטרות ישראליות ומערביות.
בשלוש השנים האחרונות ביצע הארגון פעולות רבות, לעיתים בתדירות שבועית, נגד מתקני שלטון מצריים. הפיגועים קיבלו אף מאפיינים של אל־קאעידה. כך, למשל, בנובמבר 2012 הוצאו להורג בעריפה ארבעה בדואים בטענה שהיו "מרגלים של המוסד הישראלי".
ב־5 בספטמבר 2013 ביצע הארגון ניסיון כושל להתנקש בחייו של שר הפנים המצרי. ב־25 בינואר 2014 רשם הארגון הישג סמלי חשוב – הפלת מסוק אפאצ'י צבאי מצרי בטיל קרקע־אוויר. הטוויטר של הארגון שיבח את הפעולה והבטיח עוד רבות כמוה, גם נגד "התיירות הכופרת" בסיני.
מי המפקד?
מי עומד כיום בראש הארגון? שאלה טובה. כמה אנשים זוהו ככאלה, בין השאר שניים שנעצרו על ידי השלטון המצרי ואחר, שאדי אל־מניעי, שפעם נטען כי נהרג בהפצצה מצרית ופעם אחרת סופר שהוא מסתתר בעזה, בחסות חמאס. אין אישור לידיעות על אודות אל־מניעי, ואף בתוך קהילת המודיעין הישראלית יש מחלוקת סביב ההיתכנות שחמאס מעניק לו מקלט ומפקדה שממנה הוא יכול לפקד על הארגון שלו.
זמן קצר לאחר הפלת המסוק המצרי בינואר 2014, הפיץ הארגון קטע אודיו קצר בשם "סייעו לאללה והוא יסייע לכם", שעליו חתום השייח' אבו אוסמה אל־מסרי, שהציג את עצמו כמפקד הארגון. גורמי ביון במערב אינם מכירים את שמו ממרשם התושבים של שום מדינה ומדובר ככל הנראה בשם בדוי. בקלטת ההיא קורא אל־מסרי לפעולה נגד ארה"ב ו"המערב הצלבני" וכן לצאת לג'יהאד נגד מצרים. הוא קורא לאנשי הצבא במצרים לפרוש מתפקידם, שכן הם עושים זאת בשירות ארה"ב ונגד האיסלאם.
אותו אל־מסרי פירסם לפני כחודש הודעה בקולו כי הארגון שבפיקודו נוטל אחריות על הפלת המטוס הרוסי. גורמי מודיעין במערב אינם יודעים לקבוע בוודאות מיהו מפקד הארגון, והדבר נעשה ככל הנראה בכוונה תחילה, כדי שלא יהפוך למטרה וחיסולו לא ייחשב הישג לכוחות הביטחון המצריים.
במשך השנים אל־מקדס פעל גם ישירות נגד ישראל; ב־18 באוגוסט 2011 בוצע פיגוע משולב נגד אוטובוס ליד אילת; הארגון פירסם סרטון והקדיש את הסרט לאסירים הפלסטינים. את שלבי הפעולה, תכנונה וביצועה הציגו דובר מטעם הארגון, שפניו טושטשו, ופעיל המכונה אבו־מסעב שהשתתף בתקיפה. בעקבות הפעולה הקשה נטען שישראל ירתה לשטח מצרים, מה שעורר גל מחאה חריף ואף הוביל לפינוי שגרירות ישראל בקהיר.
ביולי 2012 פירסם הארגון סרטון שבו נטל אחריות על סדרת פיצוצים בצינורות שהובילו גז טבעי ממצרים לישראל. על רקע צילומי ההכנות לפיגועים ותיעוד הפיצוצים עצמם, הושמעו דברי מנהיג אל־קאעידה א־זוואהירי, כשהוא מעודד את הג'יהאדיסטים בסיני ובמצרים לפגוע בצינור הגז, באופן שממנו השתמע שאנסר בית אל־מקדס פעלו בהשראתו ובהכוונתו. ב־21 בספטמבר 2012 נהרגו שלושה חמושים וחייל ישראלי בחילופי אש באזור הררי בגבולה הדרומי של ישראל.
בין 2012 ל־2014 ירה הארגון כמה פעמים רקטות לכיוון יישובים ישראליים ובעיקר לכיוון אילת, אבל לא תמיד לקח אחריות בשמו.
על פי הערכות עדכניות, הארגון מונה כיום בין 500 לאלף איש, מתוכם 200־100 פעילים שיצאו להתאמן ולהשתתף בלחימה בסוריה ובעיראק, התחברו שם עם יסודות הג'יהאד העולמי וזכו לאימון קרבי.
נשבעים לדאעש
ב־10 בנובמבר 2014, לאחר שפרץ סכסוך גלוי ובוטה בין דאעש ואל־קאעידה, הודיע גורם בשם אנסר בית אל־מקדס כי הארגון נשבע אמונים לדאעש ולעומד בראשו.
"אין מדובר בהצהרה סמלית בלבד, אלא בחלק מהשסע בתוך התנועות הג'יהאדיסטיות", מסביר רונן כהן, המספר שארגון ג'בהת א־נוסרה בסוריה הסתכסך מרות עם אל־בגדדי, על רקע ההכרזה שלו על הקמת ח'ליפות איסלאמית, הנוגדת את תפיסת השלבים של אל־קאעידה. הכרזת הח'ליפות של אנסר בית אל־מקדס היא אפוא הפניית גב לאל־קאעידה והזדהות מוחלטת עם אל־בגדדי.
ואכן – ארגון ג'בהת א־נוסרה לא איחר להגיב והאשים את אל־מקדס בשחיתות. פעיל מצרי בג'בהת א־נוסרה, אבו עוביידה אל־מצרי, רמז לכך שאנסר בית אל־מקדס קיבל תשלום עבור שינוי הנאמנות. וכך כתב בחשבון הטוויטר שלו: "בחסדי אללה, נכשלה תוכניתם של אנשי המדינה האיסלאמית לקנות שבועות נאמנות בפקיסטן, בסומליה ובקווקז. הם הצליחו בלוב ובסיני".
"הכרזת העצמאות הזאת היא בעיקר אתגר לשלטון של א־סיסי", מסביר כהן, "שכן לא מדובר רק בארגון טרור המתנגד לשלטון, אלא בארגון המכריז, במדינה ריבונית וחזקה כמו מצרים, בניגוד לסוריה ולעיראק החלשות, על הקמת מדינה חדשה, עצמאית ונפרדת".
לאורך תקופה ניווט את הקשרים בין דאעש ואל־מקדס אבו מוסלם אל־טורקמני (ששמו האמיתי הוא פאדל אחמד עבדאללה אל־הייאלי), שמוצאו בחבל טורקמן שבצפון עיראק. אל־טורקמני היה קולונל בכוחות המיוחדים של משמר הרפובליקה של סדאם חוסיין, ולאחר הפלישה האמריקאית ופירוק הצבא העיראקי היה בין מייסדי דאעש. אחרי חיסולו ב־18 באוגוסט השנה בתקיפה של כטב"ם אמריקאי, ירש אותו אל־ענברי בתפקיד. גם הוא, כמו קודמו בתפקיד, היה מסור לסדאם חוסיין והגיע לדרגת תת־אלוף בצבא העיראקי. הוא מונה מטעם אל־בגדדי להיות מושל חבל סוריה ותפס את הפיקוד על המועצה. כאמור – גם הוא חוסל בתקיפה בשבת, על פי ידיעות שטרם אומתו. אם הדברים נכונים, הרי מדובר בהישג משמעותי לכוחות הקואליציה.
לפי "דר שפיגל", הגיעו למודיעין במערב במארס ובאפריל השנה ידיעות על קשר בין גורמים בכירים בדאעש בעיראק ובין אנשי יחידות הפצצות של אל־מקדס ובהם, סביר להניח, גם אותו קישטה. מפענוח השדרים הללו עלה שאנשי המחקר והפיתוח של דאעש בעיראק משוכנעים שהצליחו לפתח נוסחה להרכבת חומר נפץ בעל אפקטיביות נמוכה יחסית, אבל כזה שלא ניתן לגלותו באמצעים רגילים.
באותם שדרים הם דנו גם באפשרות להבריח פצצות או חומר נפץ לאזורים שנמצאים בפיקוח, על ידי השתלת חומר הנפץ בתוך האדם, באמצעות ניתוח או באמצעות בליעה. גורמי מודיעין מעריכים שאם אכן עמד אל־מקדס מאחורי פיצוץ מטוס הנוסעים הרוסי בעזרת מטען שהועלה אליו, הרי שקישטה הוא דמות המפתח בייצור אמצעי החבלה לפיגוע זה.
מהפח אל הפחית: גילויים חדשים
המצרים אמנם הכחישו השבוע שנפילת מטוס הנוסעים הרוסי בשמי סיני קשורה בפעילות טרור – אולם מחומר מודיעיני עדכני, שהגיע מגורמי מודיעין במערב ל"דר שפיגל", עולה כי בימים האחרונים שלפני הפלת המטוס הרוסי בשמי סיני עלה נפח התקשורת הכתובה והמדוברת בין פעילים בכירים באל־מקדס לבין עצמם. כמו כן עלה מאוד גם נפח התקשורת בין אותם פעילים לגורמים המזוהים עם המועצה לביטחון ולמודיעין של דאעש.
לתקשורת הזו (שיחות, צ'טים, מיילים) אין כנראה הקלטות או תיעוד של מה שנאמר בה – אבל מהרישום של קיומה נראה בבירור שהנפח שלה עלה באופן עקבי, עד להתרסקות המטוס. זמן קצר מאוד אחרי ההתרסקות, אותה תקשורת נפסקה כמעט לחלוטין. הממצאים האלה הם הוכחה, אמנם נסיבתית בלבד כרגע, שמישהו באל־מקדס לפחות ידע על העתיד לקרות, אם לא מעבר לכך.
שבועיים אחרי נפילת המטוס פירסמו גורמים בשם אל־מקדס תצלום של פחית שגרמה לטענתם לנפילת המטוס. שי ארבל, מנכ"ל חברת המודיעין טרוג'נס, העוסקת בין השאר באיסוף מידע על דאעש וסניפיו, אומר כי מניתוח צילומי הפחית וחומרים נוספים שהתקבלו, "קיימת הסתברות משמעותית" שהטענה נכונה וכי זו אכן הסיבה לפיצוץ המטוס באוויר.
ארבל לא היה מוכן להיכנס לפרטי המידע, אך אמר כי על פי החקירות של החברה, "הפחית, אשר הכילה משקה קל המיוצר במצרים, הכילה מספיק חומר נפץ כדי לפוצץ מטוס, אבל אינו בהכרח מהסוג שחיישני נמל התעופה עשויים לזהות".
קיימת גם אפשרות סבירה שהמחבלים השתמשו במנגנון פיצוץ פרימיטיבי למדי — לא במתג אלקטרוני מופעל בשלט רחוק, לחץ ברומטרי או טיימר, אלא משהו כמו קונדום מלא בחומצה שאיכלה את הגומי בהדרגה והפעילה את מנגנון הפיצוץ זמן מה לאחר שהמטוס המריא. מנגנון כזה לא היה מתגלה אלא בחיפוש קפדני.
כיוון מרכזי בחקירת האירועים הוא כי אל־מקדס הצליח לגייס עובד או עובדים מקומיים בנמל התעופה בשארם א־שייח'. השלטונות המצריים עצרו שני עובדים והם נמצאים כרגע בחקירה. הדבר עשוי להשתלב בעניין הפחית, אם יתברר כי אותם עובדים "סייעו" לה לעבור חלק ממגנוני הבקרה והשיקוף בדרך, ההשלכות על מערך התעופה הבינלאומי יהיו מרחיקות לכת.
חיים תומר, לשעבר ראש אגף המודיעין במוסד, אומר: "האינסטינקט שלי אומר שהפיצוץ במטוס הרוסי היה פיגוע. ואם אכן יתברר שאל־מקדס עמד מאחוריו, מדובר באירוע בעל משמעות אסטרטגית רחבה ביותר. הוא מוכיח שלמנהיג דאעש אל־בגדדי יש יכולת לפעול גם דרך ארגוני חסות לא רק בעיראק, אלא גם בסוריה, בלבנון, באפריקה ועכשיו בסיני. אם זה נכון, הוא הצליח, בזמן קצר מאוד במונחים של תכנון פעולה והוצאתה לפועל, להביא לנקמה ברוסים על המלחמה שהם מנהלים בסוריה. אם זה כך, היכולת שלו ושל הארגון שלו גדולה בהרבה מכפי שסברנו".
