שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מי יובס ראשון - הימין או השמאל?
    הימין והשמאל מתכתשים ובינתיים שאריות האחדות שעוד היו כאן גוססות לנו בין הידיים. קמפיין "השתולים" של "אם תרצו" נגד "שוברים שתיקה" שמעורר סערה, ראש הממשלה ובוז'י הרצוג בדו-קרב וירטואלי וערוץ 20 ביקר את הנשיא ריבלין וספג אש מכל עבר. ד"ר לייטמן עם הפתרון שיכול להשביע את כולם

    בשיתוף קבלה לעם

     

    הקרע הפוליטי והחברתי שאנחנו עדים לו היום במדינה, הוא רק פרומו לאסונות שעתידים להגיע. אם בעבר מחנות הימין והשמאל, עבדו יחד למען חזון משותף של הקמת מדינה לעם היהודי, למרות הקיטוב האידאולוגי ביניהם, היום נדמה כי המטרה של שני הצדדים היא רק להשיג עוד שליטה ועוד כוח.

     

    לעמוד של ד"ר לייטמן

     

    מידע מגמתי מודלף נגד אישים בתזמון הנכון, קמפיין הסתה שעלול להבעיר את המדינה, והתקשורת, חוגגת. מחככת ידיה בהנאה וממשיכה לשסות את הציבור הישראלי זה בזה. עד כדי מלחמת אחים. הסכסוך המתמיד בין "כנופיות" מהימין ומהשמאל הולך ומקצין משעה לשעה. לעתים עולה חשש גדול שבמקודם או במאוחר העוינות המפלגת, תגלוש גם למעשים הרסניים (1).

     

    מי אמר שהפתרון הוא מדיני?

    טעות לחשוב כי יש פתרון מדיני הולם לקרע הגדול בין גושי הימין והשמאל. בקו התפר העדין בין שתי הדעות המנוגדות נדרשת גישה אחרת (2).

     

    אחת הדרכים לאזן וליצור את שכבת החיבור מעל לשני הכוחות המנוגדים, היא דרכה של חכמת החיבור – חכמת הקבלה. לתפיסתה, הניגודים העזים, חילוקי הדעות הנוקבים והוויכוחים הבוערים יכולים להיות הזדמנות למצוא רמת קשר חדשה בינינו. אנחנו לא צריכים להסכים זה עם זה. אבל אם ננסה לצד חוסר ההסכמות לחולל שינוי מהותי בתכונות שלנו כבני אדם, נוכל להיטיב את היחס שלנו לעצמנו ולזולת.

    טעות לחשוב כי יש פתרון מדיני הולם לקרע הגדול בין גושי הימין והשמאל (צילום: עידו ארז) (צילום: עידו ארז)
    טעות לחשוב כי יש פתרון מדיני הולם לקרע הגדול בין גושי הימין והשמאל(צילום: עידו ארז)

    אין כאן אשמים. לא מפלגות הממשלה שהצבענו בעדן, וגם לא אוסף השבטים שהתקבץ כאן מאינספור גלויות ומנסה להיבנות היום, כעם. שלום המדינה תלוי בכולנו. בכל אזרח ואזרחית. כמו בעל ואישה אשר מדי פעם רבים, ולעתים מגיעים לסף גירושין, כך גושי הימין והשמאל לא יפסיקו להיאבק זה בזה. הפערים בתפיסות גדולים, ואין צורך או רצון לטשטש אותם. יחד עם זאת, רק כאשר ניצור בחברה אווירה ציבורית ש"תעלה" אותנו מהמצב אליו התדרדרנו, נוכל להתקדם לעבודה הדדית ולבנות יחד מצע ערכי משותף.

     

    לא ימין ולא שמאל - הרמוניה מעל הכול

    למסור שטחים או להתנחל בהם? לשמר את צביונה המסורתי של החברה או להביא להפרדה מלאה בין דת ומדינה? לקדש ערכים יהודיים לאומיים או לתת מקום לכל לאום? שוק חופשי או מדינת רווחה?

     

    כדי להגיע להרמוניה אין צורך לבטל את דעתו של אחד הצדדים במחלוקת! כל הטבע הסובב אותנו בנוי על הרמוניה בין ניגודים, והוא מתנהל בהצלחה רבה. פלוס ומינוס, אור וחושך, יום ולילה, ימין ושמאל. לכאורה, שני הכוחות המנוגדים נאבקים זה בזה, אמנם בפועל הם מאזנים ומשלימים זה את זה. וכל פעם ברמה גבוהה יותר. זהו סוד האבולוציה, סוד ההתפתחות וההתחדשות.

    כדי להגיע להרמוניה אין צורך לבטל את דעתו של אחד הצדדים במחלוקת! (צילום: מוטי קמחי) (צילום: מוטי קמחי)
    כדי להגיע להרמוניה אין צורך לבטל את דעתו של אחד הצדדים במחלוקת!(צילום: מוטי קמחי)

    כך פועלים ברמת הדומם, האטומים, המולקולות והיסודות הכימיים. כך פועלת בצמחים הפוטוסינתזה, וכך פועלים התאים בעולם החי. כך פועל גם הלב שלנו, כשהוא מתכווץ ומתרחב, כך פועלת מערכת הנשימה בשאיפה ובנשיפה, וכן הלאה (3).

     

    חוק החיים: איזון

    ברמה האנושית נוסף למשחק כוח משמעותי חדש שנקרא "אגו". בין שאר התופעות, מוליד האגו שנאה. שנאה, שאותה הטבע לא "יודע" איך לאזן. היחיד שבכוחו לעורר את הכוח החיובי שבטבע, ולאזן בעזרתו את הכוח השלילי, הוא האדם. אתה, את ואני.

     

    בכל הרמות בטבע החוק הזה מתקיים מאליו, בצורה אינסטינקטיבית, ואילו עלינו, בני האדם, להגיע אליו מתוך הבנה, הכרה ומודעות. בכך שאנחנו מאזנים את "השנאה" הזו, אנו נחשבים ל"נזר הבריאה", ובאמצעותה אנחנו מתקדמים ובכך גם מקדמים את כל חלקי הבריאה הנוספים (4).

     

    "חוק האיזון" גורס, שלמרות שלכאורה נראה ש"אני נגדך ואתה נגדי", המטרה שלנו בחיים איננה להשמיד או למחוק זה את קיומו של זה, אלא לתעל את הניגודים הללו למצב שבו נתפתח יחד אל איזון מתקדם, מורכב ומשובח יותר. זה יכול להתאפשר, כאשר אנחנו בונים מעל לניגודים הללו שכבת חיבור שחזקה מהם.

     

    אם מסתכלים על הדברים מנקודת מבט כזו, הרי שהמצב הנוכחי שבו אנו מוגדרים כ"עם קשה עורף", צריך לשמח אותנו. כי ככל שהניגוד קוטבי יותר, כך כשבונים מעליו "שכבת חיבור" אפשר לטפס גבוה יותר (5).

     

    להביט אל אופק משותף

    המגע בין הימין והשמאל לא יתקיים במציאות שבה כל אחד מהצדדים ממשיך לעמוד על שלו. נכון לעכשיו, הצדדים אינם מוותרים על עמדתם העיקשת, וכדי שיתחיל להתנהל "תהליך בונה" בין השניים ולא רק שיח חרשים חסר תכלית, על כל צד להשתחרר במידה מסוימת מכבלי הדעה המוצקה שלו, ולפחות להקשיב לדעה של הצד האחר.

    ולא, אין המטרה להגיע לפשרה. אלא, נקודת המוצא היא שאם לשני הצדדים יהיה "אופק משותף", וחזון מוסכם על גורל האומה (6), יוכל להיווצר לראשונה קיום משותף מעל לעמדה של ימין או שמאל. כמו בני זוג שמביאים לעולם תינוק חדש.

     

    ההדדיות שתיווצר איננה פשרה בין הימין והשמאל. אם נעשה צעד קטן לעבר גורל משותף, נוכל ללמוד איך להלחים את הכוחות המנוגדים לתרכובת חדשה. הקונפליקט ולהבות השנאה יישארו מאחורינו ונוכל לבנות מעל הניגודים רמה חדשה של קשר (7).

     

    הרגשת החיבור העתידי שתיווצר בינינו תהיה חזקה יותר מהצורך להחזיק בדעה ה"צודקת". חשוב להבין, כי אין כאן הצעה למחוק איזושהי דעה או עמדה. להיפך, השיח המשותף יקרב בינינו, והתוצאה תעשיר את כלל החברה ותחזק את יסודות עם ישראל. להתפתחות שכזו אפשר להגיע רק על ידי שימוש ביסודות של חכמת החיבור, חכמת הקבלה. בעזרתה אנחנו יכולים לגלות את הכוח החיובי שבטבע, אותו כוח שמסוגל לאזן את הכוח הרע שבינינו (8).

     

    חוק חינוך חובה

    כדי לבנות כאן אקלים חדש של הכלה הדדית בין הצדדים, אנו נדרשים למהלך לאומי חינוכי-חברתי. מהלכים פוליטיים לא יובילו לפתרון. "ממשלת אחדות" או פתרונות דומים לה, לא יצליחו לרפא את הנזק שאנו גורמים למרקם היחסים בינינו. רק מהלך לאומי חוצה גבולות יוכל לשים קץ לפלגנות בינינו בתחומי החיים השונים (9).

     

    מהלך חשוב שכזה יעניק לנו כלים חדשים לאיזון הרגשות והדחפים השליליים שמתעוררים בנו בכל הזדמנות בה אנו פוגשים אדם מה"שבט האחר" שלא חושב כמונו. בסופו נלמד יחד להבין מהו טבעם של כוחות הימין והשמאל בטבע, וכיצד ניתן לעשות בהם שימוש מושכל כדי לפתח חיים משותפים.

     

    חיבור כערך עליון

    בנקודת הזמן הזו, חשוב להפיץ את הרעיון הזה הלאה. להעלות את המודעות ואת הנושא לשיח הציבורי, כדי לנסות ולהפעיל לחץ על קובעי המדיניות. מהלך חינוכי שכזה חשוב כדי לפתח בנו רגישות לאחר. בעזרת המתודה המפותחת של חכמת החיבור, בעזרת אמצעים כמו: מעגלי שיח, סדנאות, פעילויות משותפות והדרכות שונות, נוכל ללמוד את חוקי הטבע ואת כללי החיבור בחברה.

     

    חכמת הקשר, שכה חסרה בעידן הנוכחי, ניתנה דווקא לנו - עם עקשן וקשה עורף - כדי שבחיבור בינינו נבנה כאן חברת מופת כדוגמה לעולם כולו. כל עוד נברח ממימוש תפקידנו, העולם ימשיך להפגין כלפינו רוע ואנטישמיות. רק כאשר נציב בפנינו את החיבור כערך עליון, יתפשט חום מלכד בקשר הטוב בינינו ויעלה אותנו גבוה מעל ללהבות השנאה, אל הרגשה חדשה שעוד לא חווינו. שיהיה לנו בהצלחה (11).

     

    לקריאת הכתבה בשפה הרוסית, הקליקו כאן

     

    ד"ר מיכאל לייטמן (PhD) עומד בראש ארגון "קבלה לעם" העולמי. מדי יום מעניק ד"ר לייטמן שיעורי קבלה המשודרים בערוץ 66 , ובימי ראשון בשעה 20:00 עונה על שאלות המאזינים ברדיו 103FM .

     

    מראי מקום:

    1. "רוב העם איבד את צורתו הרוחנית העתיקה, ומיעוטו אף שקוע ברדיפה אחרי כל הבלי החיים, בזיופי מפלגות ושקרים מקובלים, בתגרות וקטטות ושנאות חינם, וצורתו הרוחנית אף היא לבוש חיצוני היא ולא אור פנימי" (הלל צייטלין, "ספרן של יחידים").

     

    "והנה הסימן העיקרי למחלת השעה – ההתפוררות הפנימית האיומה, ריבות המפלגות, שנאת אחים, האוכלת בנו בכל פה, מעשי ההרס והחורבן הפנימי של המפלגות הקיצוניות" (חיים נחמן ביאליק).

     

    2. "כך דרכה של המחשבה המדעית, כשהיא נתקעת לקרן זוויות של סתירות בין המציאות החדשה לבין התיאוריה שהסבירה את המציאות הישנה. רק פריצת גדר רעיונית מאפשרת מדע חדש וחיים חדשים" (בוטקובסקי מ., ללא מרי, עיתון "דבר", גיליון 4507, 9 במאי 1940).

     

    "אסור לנו להחמיץ את השעה: יש לנו לשבת מחדש על ספסל הלימודים, לחקור מחדש את הרעיון הסוציאליסטי לאור העובדות והסתירות שהופיעו בימינו, ובלי לחוש כלל לפריצת גדר רעיונית. כי אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "בקורת למרקסיזם").

     

    3. "אין לך דבר שלא יעבור תחת חוק הברזל של התפתחות הדרגתי, המסובב ובא מכוח התרוצצות של שני כוחות זה בזה: א. כוח פוזיטיבי, דהיינו כוח בונה, ב. וכוח נגטיבי, דהיינו כוח שולל ומהרס. ועל ידי מלחמתם הקשה והתמידי זה בזה, נמצאים יוצרים ומשלימים את כלל המציאות בכללו, וכל פרט של המציאות בפרטיותו. והכוח השולל, המתגלה בכל מצב מדיני בסופו, הוא המגביה אותו למצב יותר טוב ממנו. וכן הולכים המצבים בזה אחר זה, עד שהוא מגיע על שלמותו הסופי" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "ביקורת למרקסיזם").

     

    "השגת המסקנות המוצלחות, עומדות בייחוד על ריבוי המחלוקת והפירוד, היוצא והמתגלה בין הדעות. שכפי ריבוי הניגוד והסתירה, וגדלות כוח הביקורת - כן מתרבה הדעת והתבונה. והעניינים נעשים מוכשרים להתברר ולהתלבן ביותר. וכל כישלונה והתנוונותה של התבונה, אינה באה רק ממיעוט הביקורת ומיעוט המחלוקת שבענייניה. אם תתבטל המחלוקת והביקורת - תתבטל כל התקדמות בדעות והשכלות, ויתייבש מקור הדעת מהעולם" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "החירות").

     

    4. עיקר הַחִיּוּת והתיקון והקיום של כל הבריאה, הוא על ידי שבני אדם שמשונים בדעותיהם, נכללים יחד באהבה ואחדות ושלום" ("ליקוטי הלכות", ברכות הראיה וברכות פרטיות, הלכה ד').

     

    5. "עיקר השלום הוא לחבר שני הפכים, על כן אל יבהילוך רעיונך אם אתה רואה איש אחד שהוא בהיפוך גמור מדעתך, וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק בשלום עמו, וכן כשאתה רואה שני אנשים שהם שני הפכים ממש, אל תאמר שאי אפשר לעשות שלום ביניהם, כי אדרבא, זהו עיקר שלמות השלום, להשתדל שיהיה שלום בין שני הפכים" ("ליקוטי עצות", ערך "שלום").

     

    6. "בושה להודות, שאחת הסגולות היקרות שאיבדנו במשך גלותנו, והחשובה מכל - היא אבדת הכרת הלאומיות. האהבה הלאומית היא היסוד של כל אומה. היא אינה מתקיימת ואינה מתבטלת זולת בסיבתה. ולכן היא צריכה להיות הדאגה הראשונה בדרך תחיית האומה" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "היחיד והאומה").

     

    "לב העם הוא היסוד אשר עליו תיבנה הארץ. לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוח" (אחד העם, מאמר "לא זאת הדרך!").

     

    7. "לא לניטרליות אנו נתבעים כי אם לליכוד, לליכוד של ערבות משותפת, של אחריות הדדית, של השפעת גומלין. נתבעים אנו לא לטשטוש התחומים שבין האגודות, החוגים והמפלגות אלא לשיתוף הכרה במציאות המשותפת ולשיתוף עמידה במבחן האחריות המשותפת. פירוד הלבבות הוא חולי שלקו בו העמים בזמננו, והבא לרפואתו בדרך איחוי שבאונס אינו אלא טועה. חסרה אחדות שבמבנה האורגני. לפי שעה אין תרופה לכך אלא זו שיהיו אנשים מחוגי הדעות השונות נזקקים זה לזה בלב טהור וטורחים יחד לגלות את היסוד המשותף" (מרטין בובר, "חינוך ובחינת עולם").

     

    8. "חכמת האמת מלמדת אותנו את האחדות העולמית, את הצד של השיווי שיש למצוא בהוויה כולה עד למעלה למעלה, לדימוי הצורה ליוצרה, ואיך ללכת בדרך אורה זו בלי מכשול" (הראי"ה קוק, "אורות הקודש ב'").

     

    9. "הרעות הגדולות המתרחשות בין אדם לאדם, מאיש לרעהו נובעות מן העדר ידיעה. אילו היה לאדם ידיעה המתייחסת לצורה האנושית, היה נבלם כל הנזק שנגרם לעצמו ולזולתו. כי בידיעת האמת מסתלקות האיבה והשנאה, ומתבטלת פגיעתם של בני אדם זה בזה" (הרמב"ם, "מורה נבוכים").

     

    "רק דרך החינוך אפשר לשנות את העולם לטוב יותר" (יאנוש קורצ'אק).

     

    "צריכים לסדר לעצמנו חינוך מיוחד, בדרך תעמולה רחבה, להכניס בכל אחד מאיתנו רגשי אהבה לאומית, הן בנוגע מפרט לפרט, והן מהפרטים אל הכלל, ולחזור ולגלות את האהבה הלאומית שהייתה נטועה בקרבנו מאז היותנו על אדמתנו בתור אומה בין האומות. ועבודה זו קודמת לכל אחרת" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", מאמר "היחיד והאומה").

     

    10. "גורל העם היהודי שונה מגורלו של כל עם ועם, לא רק מאז יציאתו של העם היהודי בגולה, אלא גם בשבתו בארץ. זה היה עם קטן בעל רוח גדולה, עם גאון שהאמין בייעוד החלוצי שלו בעולם, באנושות, ייעוד שטופח על ידי נביאי ישראל. עם זה הביא לעולם אמיתיות ותביעות מוסריות גדולות, נצחיות. עם זה התנבא על אחדות הבורא והבריאה, על יקר האדם הנברא בצלם אלוהים, על צדק חברתי, על שלום בינלאומי, על 'ואהבת לרעך כמוך'. עם זה חזה לראשונה את חזון אחרית הימים, חזון חברה אנושית חדשה" (דוד בן-גוריון).

     

    "הקשר שאיחד את היהודים במשך אלפי שנים ושמאחד אותם היום הוא, מעל הכול, האידאל הדמוקרטי של צדק חברתי, בצירוף האידאל של עזרה הדדית וסובלנות בין כל בני האדם עלי אדמות" (אלברט איינשטיין).

     

    "העם היותר אציל צריך לקבל על עצמו להראות דוגמה לכל העולם" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").

     

    "היהדות צריכה לתת דבר חדש לגויים, ולזה המה מחכים משיבת ישראל לארץ" (הרב יהודה אשלג - "בעל הסולם", "כתבי הדור האחרון").

     

    "תכלית ישראל היא לאחד את העולם כולו למשפחה אחת" (הראי"ה קוק, "תלחש לי סוד ההויה").

     

    11. "'ואהבת לרעך כמוך' (ויקרא י"ט, י"ח) הוא הצו העליון של היהדות. בשלוש מלים אלה התגבשה התורה האנושית הנצחית של היהדות, וכל ספרות המוסר שבעולם לא יכלה לומר יותר. מדינת ישראל תהיה ראויה לשמה, רק אם יהיה משטרה החברתי והמשקי, המדיני והמשפטי, מיוסד על שלוש מלים נצחיות אלו" (דוד בן גוריון, "מהפכת הרוח").

     

    "הלא בהכרח תעודת ישראל בהיות עם ה', לשכלל צורת המין האנושי, לשמור צביונו ולהעלותו. ובהיות תעודתנו תעודה קיימת ועומדת המתלווה לתעודת הטבע הכללי, שחוקו הוא לשכלל כל הנמצאים, הלא עלינו לשמור אותה עבור חיי כללנו, ובעבור כללות המין האנושי והתפתחותו המוסרית שגורלו תלוי בגורל מציאותנו. ובלי ספק שהתעלות התפתחותו תלויה גם כן בהתעלות כלל עמנו על פי כוחנו הלאומי הכללי" (הראי"ה קוק, "תעודת ישראל ולאומיותו").

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים