לא מקופחים, אליטה
החוק מגן על מיעוטים בכל מיני דרכים. זה תפקידו. העדפה מתקנת היא כלי יעיל לצמצום פערים, והמטרה בסופו של דבר היא שחברה מתוקנת לא תזדקק לו. לצערנו, במדינת ישראל ישנן אוכלוסיות רבות מדי שנאלצות לקבל עזרה מהמחוקק כדי לסגור את הפערים ולזכות להיות שווים.
הידיעה שלפיה משרד המשפטים בוחן את האפשרות להכיר בדתיים־הלאומיים כקבוצת מיעוט על מנת לספק להם מיזמי בנייה בבלעדיות היא לא פחות משערורייה. זה בדיוק המקום המושחת והמסואב, שהופך רעיון טוב שתפקידו לצמצם פערים לכלי שרת פסול כדי לדאוג למקורבים.
הציונות־הדתית איננה קבוצת מיעוט. בדיוק להפך. מדובר באליטה מתהווה. כטבען של אליטות, לא מדובר ברוב הציבור אלא בפלח יחסית צר עם מאפיינים חברתיים מסוימים. קבוצה שהשפעתה בכל התחומים – כלכלית, תרבותית וחברתית – מכריעה.
המילה אליטה איננה מילה גסה, ואין בעיה להכיר בכך שטוב שאליטות מתחלפות. השאלה היא לא מי האליטה אלא מה היא עושה עם הכוח שלה. פעם אלה היו הקיבוצניקים, מחר אולי יהיו אלה ילדי השכונות. אלא שעם כוח גדול באה אחריות גדולה, מספרת הקלישאה, ובמעמד הזה יש משהו מחייב.
מאכזב לגלות כי מנהיגיה של האוכלוסייה הסרוגה מתנהלים כאילו הם עדיין בשטעטל. במקום מדיניות הם מציעים קומבינה, במקום אידיאולוגיה – חיזור על הפתחים. המגזריות היא נר לרגליהם. הרי כוחות השוק ממילא מובילים להקמת שכונות בעלות צביון דתי בכל הארץ – כשיש ביקוש נוצר גם היצע. אבל ברגע שמנסים לעקם את החוקים תחת מטריית המסכנות של אפליה וקיפוח, לא רק שעושים עוול מוסרי אמיתי וגוזלים ממי שבאמת מגיעות לו הטבות בדיור את כבשת הרש, אלא גם מלבים שנאה וסלידה מחברה שבבסיסה היא חיובית, יצרנית ותורמת.
בימים שבהם צמרת הממשלה, שירותי הביטחון, התקשורת והכלכלה מלאה בחובשי כיפה שמתווים מדיניות, מקבלים החלטות גורליות ומשנים סדרי עולם – הגיע הזמן להתנהג בהתאם. לא קומבינות, לא כוח, לא בכיינות ולא שחיתות הם הדרך – כך מתנהג אספסוף, לא מי שנמצא בצמרת.
מי שיפעל בצורה מגזרית וישרת אך ורק את הציבור שלו, תוך עצימת עיניים מההמון, לא יוכל לעולם להנהיג כראוי. גם נציגי מגזרים קטנים בהרבה עדיין פוקחים עיניים ומנסים לסייע לכל האוכלוסייה. הדוגמה הטובה ביותר לכך הוא שר הבריאות ליצמן – חרדי ממפלגה מגזרית מאוד. דווקא הוא כשליח ציבור הוכיח שהוא השר של כולם, שדואג לכל שכבות האוכלוסייה וטובת הכלל לנגד עיניו.
חשוב להזכיר שהציבור הדתי־לאומי הוא ציבור מעורב, מתנדב, תורם ומשפיע. ההחלטה האסטרטגית של שליחי הציבור שלו היא החולה הרעה, לא מי שהם מייצגים כמובן. אליטה טובה היא אליטה משרתת, שמכירה בפריבילגיות שלה ומבינה שייעודה הוא לתרום ולהיטיב. מתברר שהדרך להתנחל בלבבות לא עוברת דרך קומבינות במשרד המשפטים, ואולי הגיע הזמן לשנות תקליט. √
