"עוד לא המציאו מילה שתגדיר את המשפחה לנו"
"דבר אחד בטוח — כולנו משפחה אחת גדולה", אומרים אסף רוזנהיים ואריק פטון, כשהם מתארים את התא המשפחתי המיוחד שהקימו. בתפריט: זוג גייז שהביאו לעולם תאומים מאם פונדקאית אמריקאית, ומגדלים עכשיו גם את בתה הגדולה של האם, שעשתה עלייה ועומדת להתגייס לצה"ל
אפילו התסריטאי עתיר הדמיון ביותר יתקשה להמציא משפחה כמו של אסף רוזנהיים ואריק פטון: זוג גייז שהביאו לעולם תאומים מאם פונדקאית, ועכשיו מגדלים גם את בתה הביולוגית, שעשתה עלייה. וזה עוד לא הכל. בסיפור הזה שזורים גם היריון בלתי מתוכנן, גירושים, בית יתומים בקולומביה, אימוץ, גיור כהלכה ומה לא. התבלבלתם? גם הם לא בדיוק מצליחים להגדיר את התא המשפחתי המיוחד שלהם.
"עוד לא המציאו מונח שיגדיר את הקשר המדויק שביני לבין התאומים ואת המשפחה שלנו", אומרת אלכס, בתה של האם הפונדקאית, כשהתאומים, עוז ועמליה, בני הארבע, מחובקים בזרועותיה. "כיום, כשאני מסתכל על המשפחה שלנו", מצטרף אסף לשיחה, "מצחיק אותי להיזכר שבגיל הנעורים, כשגיליתי את הזהות המינית שלי, פחדתי שאהיה אדם בודד. אין חלומות בלתי אפשריים. עובדה". בשבוע האחרון בכלל שמח בבית של רוזנהיים ופטון ברעננה: גם האם הפונדקאית, מארי, קפצה לארץ לבקר את בתה הביולוגית ואת התאומים שגדלו בבטנה.
"ההמשכיות הטרידה אותי"
אסף רוזנהיים־פטון, 37, דתי לשעבר, נולד בניו־יורק ("אמי אמריקאית, אבי שהה שם לרגל עבודה") וגדל מגיל שנה בשכונת רמות בירושלים. הוריו התגרשו, וכל אחד מהם נישא בשנית וזיכה אותו באחיות ובאחים למחצה. "כיוון שאבא שלי הוא בן יחיד, ואני בן יחיד להוריי, רציתי שיהיה עוד רוזנהיים", הוא אומר. "נושא ההמשכיות הטריד אותי מאוד והרגשתי שהזהות המינית שלי גזלה ממני משהו. לפני עשרים שנה לא ראיתי דוגמאות לזוגות חד־מיניים שהקימו משפחה. ידעתי שלא אוותר על החלום הזה, אבל לא היה לי מושג איך הוא יוכל לקרות".
בתום שירותו הצבאי כחובש המריא אסף לניו־יורק, למד מנהל עסקים והצטרף לחברת השקעות בנדל"ן. לפני תשע שנים הכיר את אריק פטון. "נפגשנו במועדון, בדיסקוטק", הוא מספר. "אריק לא התעניין בי ואני לא ויתרתי עליו. אני חושב שעל אהבה צריך להילחם".
אז מה עשית?
"התנהגתי כמו ישראלי עם קצת חוצפה. צילצלתי אליו שוב ושוב, אמרתי לו שאני מאמין שיכול להיות בינינו משהו טוב, ביקשתי שייתן לי הזדמנות לבדוק את הקשר. בסוף הוא נכנע".
אריק רוזנהיים־פטון, 46, נולד בקולומבוס, אוהיו, כנוצרי. "אמא שלי מנהלת להקת ריקוד, וכבר בגיל 7 ידעתי מה זה גיי, אבל לא מיהרתי לצאת מהארון בגלל שהמשפחה שלי שמרנית מאוד. אני זוכר כמה נדהמתי כשאחי, הצעיר ממני, חזר הביתה מהקולג' ותלה בחדרו פוסטר של בחורה בביקיני. בבית שלי מעולם לא דיברו על מיניות, וכיבו את הטלוויזיה כשהוקרן סרט עם נשיקות".
הוא למד יחסים בינלאומיים בוושינגטון, יצא למשימות התנדבות בבוסניה, וב־16 השנים האחרונות עבד בעמותה פילנטרופית הפועלת למען דמוקרטיה וזכויות אדם. "מחשבות על ילדים ומשפחה אפילו לא עברו לי בראש עד שהכרתי את אסף", הוא מודה.
חצי שנה מאז שנפגשו איחדו כתובות. "טיילנו, נסענו לחופשות", מספר אסף, "לימדתי יוגה, "אריק כתב בלוג פופולרי, והעובדה שמדי פעם הוא ביקר בכנסייה, לא הפריעה לי. להפך, היה לי חשוב שלבן זוגי יהיה מטען רוחני. אחרי שנתיים ביחד, כשידעתי שאני רוצה להיות עם הגבר הזה עד סוף חיי, אמרתי לאריק שאני רוצה שילדינו יהיו יהודיים מפני שאני מאמין בהמשכיות של העם היהודי. הוא הסכים מייד".
הצעד הראשון היה חיפוש אחר תורמת ביצית יהודייה. "רוב הזוגות, סטרייטים וחד־מיניים כאחד, מתחילים את התהליך בחיפוש פונדקאית שתתאים להם, מפני שאת תורמת הביצית לא קשה למצוא, יש מאגרים ענקיים", מסביר אסף. "חיפשנו גם תורמת ביצית יהודייה וגם פונדקאית יהודייה, למרות שידעתי שהרבנות בישראל לא תכיר בילדינו כיהודים".
מנהלת הסוכנות הציגה בפניהם פרופילים של נשים יהודיות שמעוניינות לתרום ביציות. "צפויה לכם חוויה מיוחדת במינה", אמרה להם. "בפעם הראשונה בחייכם תסתכלו ביחד על תמונות של נשים, וכל אחד מכם עלול להתלהב ממאפיינים שונים".
זה בדיוק מה שקרה. אסף סימן וי בפרופילים של בחורות צמחוניות, אוהבות יוגה ובעלי חיים, ואילו אריק בחר בפרופילים של בחורות בעלות היסטוריה רפואית תקינה. "הסינון היה לא קל", אומר אסף. "בחרנו בבחורה בת 25, סטודנטית בעלת זיקה ישראלית, ולמרות שתורמת הביצית חייבת להישאר אנונימית, הצלחנו לפגוש אותה לארוחת בוקר.
"מנהלת הסוכנות הדריכה אותנו לקראת הפגישה. היא אמרה, 'למרות שהאישה הזו תהיה אחראית לחצי מהמטען הגנטי של הילד שלכם, אל תיתפסו רק להופעה חיצונית, ואל תתאכזבו אם ההופעה החיצונית לא קוסמת לכם'. והיא צדקה. התרגשנו מהעובדה שהבחורה לא הסתירה ממשפחתה את מקור ההכנסה שלה — תרומת ביציות. היא אמרה, 'אני שמחה לחלוק את הגנים הטובים שלי' והתרשמנו שכל החיים עוד לפניה".
מה הקשר?
"הרגשנו שאם בעוד עשרים שנה הילדים שלנו ירצו לפגוש אותה, היא תשמח לקראתם מפני שיהיו לה חיים מלאים ותהיה לה משפחה משלה. הם לא יפגשו אישה מרירה שנוברת בעבר".
"ההיריון הציל את חיי"
אחרי שחצו את המשוכה הזאת הגיע השלב המסובך יותר — מציאת פונדקאית יהודייה. הסוכנות הפנתה אותם למארי דניאלס ממילווקי. "כיום אני יודעת שהפרופיל שלי שונה מזה של פונדקאית רגילה, שמגיעה לכך מתוך מצוקה כלכלית", אומרת מארי, בת ה־39. "גם אני עברתי תקופות לא קלות, אבל לא בגללן החלטתי להפוך לפונדקאית. להפך, הגעתי לפונדקאות ממקום של הודיה".
היא גדלה בבית יתומים בקולומביה, בדרום אמריקה, וכשהייתה בת 8 אומצה על ידי יהודייה אמריקאית ממילווקי. "היא האמא היחידה שלי", אומרת מארי. "אין לי שום זיכרונות מבית היתומים ומעולם לא רציתי לחפש את הוריי הביולוגיים. היא אימצה אותי כשהייתה בת 30 פלוס, כשידעה שבגלל בעיה רפואית לא תוכל להרות וללדת, והיא מעולם לא התחתנה. היינו משפחה של שתיים, אם ובת.
"אמא שלי רצתה שאלמד בקולג' וארכוש מקצוע, אבל בגיל הנעורים הייתי נערה מרדנית. מסיבות, אלכוהול, כאלה. בגיל 19 גיליתי שאני בהיריון. ידעתי שקיימת אופציה של הפלה, אבל אמרתי לעצמי, 'אני הריתי ואני זו שצריכה לקחת אחריות על ההיריון הזה'. ואמא שלי לא התנגדה".
לא חששת שאמהות בגיל 19 תחסום את ההתפתחות האישית שלך?
"ככל שההיריון התקדם, הרגשתי שהוא מציל את חיי. הבחור שלי, האבא הביולוגי של בתי, בא ממשפחה עשירה, ואת כל הכסף שקיבל מאמו השקיע בסמים. הוא נתפס עם כמות גדולה, ולמרות שהיא נועדה לשימוש עצמי, האשימו אותו במסחר והוא נכנס לכלא לשלוש שנים. לא רציתי שהתינוקת שבעטה לי ברחם תהיה חשופה לחיים האלה, שגם אני רציתי להתרחק מהם. אמא שלי הלכה איתי לקורס ההכנה ללידה והתרגשה מאוד כשעמדה לצידי בחדר הלידה. זה סגר לה חור בלב, וכסבתא צעירה היא עזרה לי מאוד בטיפול באלכסנדרה".
למה בחרת לקרוא לה אלכנסדרה?
"כי ידעתי שהאמא של הבחור שלי שונאת את השם הזה", מארי פורצת בצחוק מתגלגל. "כשהבן שלה ישב בכלא היא נלחמה על התינוקת, ואמא שלי נאלצה לנסוע עם אלכס התינוקת לביקורים בבית הסוהר. כשהוא השתחרר, הוא פנה לבית המשפט בבקשה להסדרי ראייה ואני התנגדתי בתוקף. הוא בא אלינו כמה פעמים לבקר את אלכס, וכשהיא הייתה בת שלוש וחצי, נעלם כאילו בלעה אותו האדמה".
מארי התחתנה כשאלכס הייתה בת שנה, ובעלה גידל אותה כאילו הייתה בתו. "לא כאילו", מדגישה אלכס שנושאת את שם משפחתו, הארט. "הוא האדם היחיד שאני קוראת לו 'אבא'. גם כשהם הולידו לי אח, דניאל, כיום בן 16, הוא הציג את עצמו כאבא לשניים, בת ובן".
האידיליה המשפחתית לא החזיקה מעמד זמן רב. "שנינו עבדנו בחברת ביטוח, היה לנו גג מעל הראש, אבל היינו צעירים, חסרי מקצוע, והבנתי שאין לנו עתיד", אומרת מארי. "רציתי להירשם לקולג' ולעשות משהו עם עצמי, ובעלי רצה שאשב בבית ואלד עוד ועוד ילדים. הוא לא האמין בי ולא האמין שאוכל להסתדר בלעדיו.
"כשאלכס הייתה בת 4, התגרשנו והתגייסתי לצבא האמריקאי. זאת הייתה עבודה עם משכורת בטוחה. בהתחלה שירתתי בעיר שלי וגידלתי את שני ילדיי. אחרי אסון התאומים, בגלל מחסור בכוח אדם, נשלחתי לכווית. השארתי את הילדים עם אבא שלהם ואמא שלי, ובמשך שנה וחצי שירתתי בחיל אספקה ולוגיסטיקה, בבסיס עורפי. רק פעם אחת הוטסתי לשיקגו, לבקר אותם. בתום השירות בכווית הצבא שלח אותי לשנה בעיראק".
הפרידה הזאת, אומרת אלכס, הייתה הרבה יותר קשה מהפרידה הקודמת. "בפעם הראשונה לא ידעתי עד כמה אתגעגע לאמא. בפעם השנייה ממש סבלתי מזה שהיא כל כך רחוקה".
"גם אני סבלתי", מעידה מארי. "הבנתי שהילדים שלי חוגגים ימי הולדת בלי אמא וגם פחדתי שהם עלולים להתייתם".
"עצב ושמחה ביחד"
במהלך שירותה בעיראק התחתנה מארי עם חייל ששירת בכווית, ובשובה לביתה החליטה לפרוש מהמדים ולהגשים את חלום חייה — לימודים בבית ספר לאחיות. "ראיתי באינטרנט מודעה — מבוקשת תורמת ביצית יהודייה וצילצלתי", היא מספרת. "הייתי בת 34 ונאמר לי שאני מבוגרת מדי לתרומת ביצית. באותה שיחה נשאלתי אם אני מוכנה להיות פונדקאית, ועל המקום השבתי בחיוב".
למה?
"מפני שאני מאמינה שכל אדם צריך לתת ממה שיש לו. לא יכולתי לתת כסף לעניים, כי לא היה לי, אבל ידעתי שהרחם שלי יכול לעזור לאנשים שלא מסוגלים להביא לעולם ילד בדרך הרגילה. דווקא מפני שילדתי את בתי הבכורה בגיל 19, בהיריון לא מתוכנן, הרגשתי צורך להודות לאלוהים על היכולת שהוא העניק לי. בהתחלה דמיינתי לעצמי את האישה והגבר שאלד עבורם, אבל כשנשאלתי האם אני מסכימה להיות פונדקאית של זוג גייז, לא היססתי".
הכימיה בין אסף ואריק לבין מארי נרקמה במהלך ארוחת ערב במסעדה. "מכאן ואילך הכל התגלגל מהר", מספר אסף. "החזירו למארי שני עוברים, אחד מהזרע שלי ואחד מהזרע של אריק. אמו של אריק נפטרה יומיים אחרי שבישרנו לה שאנחנו בהיריון, והיה בזה משהו סמלי — מישהו הולך ומישהו בא. עצב ושמחה. קיווינו שיהיו לנו תאומים, ולא העלינו בדעתנו שהיריון עם תאומים עלול להיות כל כך קשה עבור מארי. בשבוע ה־25 להיריון היא כבר אושפזה. היא רצתה לצאת מבית החולים כדי לא להפסיד לימודים, ואנחנו רצינו שתישאר במיטה".
מארי מספרת שבמהלך ההיריון היא לא פיתחה רגשות אמהיים כלפי העוברים שברחמה. "ידעתי שהם לא שלי. מבחינות מסוימות זה היה היריון קל, כי לא הוטרדתי בשאלות כמו מי יקום אליהם בלילות". אלכס מעידה שהיא מעולם לא הרגישה שאסף ואריק גוזלים ממנה את אמה. "הם היו נחמדים, היה לי כיף איתם", היא אומרת.
"אריק ואני לקחנו תחת חסותנו לא רק את מארי, אלא גם את ילדיה", מספר אסף. "כשמארי שכבה בבית החולים ואמרה, 'אלכס תנקה את הבית', אמרנו, 'לא, שנינו ננקה את הבית או נזמין עוזרת'. כשמארי אמרה, 'הילדים ילכו לסבתא שלהם', אמרנו 'לא' ולקחנו אותם למוזיאון או לסרט. לא התייחסנו אליה כמו אל רחם להשכרה. מהרגע שחתמנו על חוזה הפונדקאות היא וילדיה הפכו לחלק מהמשפחה שלנו".
לקראת סוף ההיריון החליפו אסף ואריק טבעות בטקס יהודי ("בעזרת רב רפורמי, עם חופה וכיפות, שנינו שברנו כוסות"). כשמארי ילדה בלידה הטבעית בשבוע ה־34 להיריון היו שניהם לצידה. "קראנו לילדה עמליה על שם דודה שלי, דודה מדרגה שנייה, שהייתה ערירית והורישה לי את הכסף, יותר ממאה אלף דולר, שבו השתמשנו בתהליך הפונדקאות", אומר אסף. "עוז נולד במשקל נמוך, יחסית לעמליה, אז החלטנו להעניק לו שם חזק".
הם הטיסו את מארי לניו־יורק, לטקס ברית המילה של עוז, שבו נחגגה גם הבריתה של עמליה, ובמשך שלושה חודשים שאבה מארי חלב ושלחה את השקיות הקפואות בדואר מהיר, עד לדירתם. "רציתי שהם יהיו בריאים וחזקים", היא אומרת, כאילו שזה מובן מאליו. "יש הורים שמנתקים את הקשר עם הפונדקאית אחרי הלידה, וזה עצוב. אני ידעתי שהקשר בינינו לא ינותק לעולם".
בחודש הבא (10 ו־11 במרס) ישתתפו רוזנהיים ופטון בכנס הבינלאומי לפונדקאות ופריון שיתקיים במלון דן פנורמה בתל־אביב. מטרת הכנס לספק מידע בנושא ולהציג את אופציות הפונדקאות הפתוחות כיום בפני ישראלים — בישראל, ארה"ב, קנדה, אוקראינה, וגיאורגיה. האירוע מיועד לכלל הציבור — זוגות, חד־הוריים, בני זוג מאותו המין, חילונים ודתיים, וישתתפו בו מומחים לתחומים הרלוונטיים, בהם רפואה, משפטים ופסיכולוגיה.
מארי כבר תהיה אז בארצות־הברית. "אני לא יכולה להישאר כאן יותר מפני שהשארתי בבית שני תינוקות — יונתן ואבי", היא מתנצלת. "את יודעת למה ילדתי את יונתן ואבי? בגללם!" היא מצביעה על שני האבות. "באשמתם! הם אלה שעוררו בי את החשק". "יש מקום לכולם", מוסיף אריק.
עכשיו כולם בינתיים כאן, בבבית שכור ברעננה. אסף, תושב חוזר, עובד בחברת "פרופימקס" שמשקיעה בנדל"ן מעבר לים. אריק, יהודי ועולה חדש, לומד עברית באולפן, ואלכס ממתינה לגיוס שלה. לעוז ועמליה יש שני אבות עם זקן. לאסף הם קוראים "אבא" ולאריק "דדי". האבות לא טרחו לערוך בדיקת די־אן־איי כדי לברר מי האב של מי, "מפני שזה לא רלוונטי. שנינו האבות של שניהם, וכולנו", הם מחבקים את מארי ואלכס, "משפחה אחת גדולה". •
הכנס הבינלאומי לפונדקאות ופריון יתקיים ב־10 וב־11 במרס במלון דן פנורמה בתל אביב. הרשמה מוקדמת באתר http://www.kenespundekaut.com
