השבוע הלכנו לראשונה לבחון עגלות עבור הרך הנולד. מכיוון ששנינו מתמודדים עם כל עניין ה״תינוק״ הזה לראשונה (אין אחיינים או היסטוריה עשירה של בייביסיטינג) לא ידענו למה לצפות, ומכיוון שכל העגלות נראו לי עד אותו רגע אותו הדבר (אני גזענית-עגלות), יצאתי מתוך נקודת הנחה שההחלטה החשובה ביותר שנצטרך לקבל תיהיה לגבי צבע. אני רציתי ירוק, בעלי רצה כחול.

על דילמות של גובה הידית, כיוון הילד, זוית הישיבה, חלון בגג, קיפול והרכבה, משקל, מספר גלגלים ועוד ועוד בכלל לא חשבנו. עד שהגענו לחנות.

איזור העגלות תפס בערך רבע משטחה של החנות, שהייתה הגדולה ביותר שראיתי אי פעם למוצרי ילדים. החל מהדברים המובנים מאליהם, כמו בגדים, חיתולים ומוצצים, ועד למוצרים מוזרים למדי כמו שואבי נזלת חשמליים, מנענעי תינוק שנראו כמו מכשירי עינויים וחליפות משוגעים שאיתן קושרים את הילד כדי לעזור לו להירדם (??).

אבל ללא ספק, איזור העגלות היווה מוקד משיכה ועליה לרגל בעבור כל מי שנכח במקום. כמו להקת נשרים סביב פגר טרי עטו הזוגות הצעירים- ואנחנו ביניהם- על המוכר היחיד שנמצא במקום, חוזה שמו, שהתברר כמומחה של ממש שלמד את תורת העגלות (עגלולוגיה) במשך 5 שנים במנזר עתיק אשר במחסני בייביס׳אר׳אס בסין לפני שהורשה לייעץ בחלק זה של החנות.

״זו עגלה שיצאה ממש החודש״, הוא אמר וכולנו נאספנו סביבו, ״כפי שאתם רואים יש בה מספר שדרוגים מדהימים שלא נראו עד היום״. הבטתי בעגלה שנראתה כאילו נלקחה היישר מסרט אקס מן האחרון: היא הייתה בצבע כסף מתכתי, מורכבת מ-2 גלגלים בלבד וזרוע ענקית שיוצאת מהם ואוחזת, במה שאני יכולה להישבע שנראה כמו מידה מסוימת של גועל, את מושב התינוק שהיה קטן, מרופד בקמצנות ומשופע בידיות, רצועות ובליטות רנדומליות.

אנחנו נמצא את עצמנו סוחבים עגלות על הגב שלנו.(צילום: shutterstock)

״כפי שאתם יכולים לראות״, המשיך חוזה בהדגמה, ״חברת ספייס בייבי שהיא הדבר הכי לוהט בשוק יצרה עגלה בעלת 2 גלגלים בלבד שמתקפלת לגודל של מזוודה כשמביטים בה בריכוז ויש לה אפשרות, באמצעות מתאמים, להתחבר לסל קל, לטרמפולינה, לבלנד ביתי או למטוס קרב מסוג אף-16״. קריאות תדהמה והתרגשות נרשמו בקרב הקהל הצעיר שסבב את עגלת הפלא, בעוד חוזה מדגים כיצד במשיכת רצועה הופכת העגלה לחללית שיודעת להחליף חיתול לתינוק ללא מגע יד אדם ולהכין מרגריטה לאם באותו זמן (באמצעות מתאם).

עכשיו, אני הבן אדם הראשון להגיד שזה רק עניין של זמן עד שמכונות יתמרדו וישתלטו על העולם, אבל תמיד הנחתי שזה יתחיל עם שואבי האבק הרובוטים. רק תחשבו על זה רגע, כבר כיום אנחנו עובדים בשבילם לא פחות ממה שהם עובדים בשבילנו: מספקים להם חשמל, מנקים אותם, מחליפים פילטר מידי פעם, מרימים דברים מהרצפה עבורם.

והם? מצידם? צועקים עלינו מפינת החדר שנבוא להזיז איזה משהו שנתפס להם ברגל או שנעזור להם למצוא את התושבת כשהם הולכים לאיבוד. אולם לאחר שראיתי את מבחר העגלות בחנות, את הנדסת האנוש המבריקה, את היכולת הרובוטריקית שלהן להפוך מעגלה למנשא לחללית למטוס, הבנתי: משם זה יתחיל. הצעד הראשון, המרד האלים, ההשתלטות העוינת- זה יתחיל מעגלת בייבי ג׳וגר סיטי מיני ג׳יטי שמישהו יחבר אליה טוסטר עם המתאמים הלא נכונים.

מפה לשם הכל יתפוצץ ואנחנו נמצא את עצמנו סוחבים עגלות על הגב שלנו, ולא להיפך.

״העגלה שוקלת רק 30 פאונד״, המשיך חוזה והעיר אותי מהחיזיון האפוקליפטי ששקעתי בו. קולות התפעלות רמים נשמעו מכיוון הקהל בעוד אני מנסה לחשב כמה זה 30 פאונד בקילוגרמים, ״ועומדת כעת למכירה בצבעי אפור חולדה, כסף ירח, ירוק שקיעה וצהוב מוגלה במחיר מצחיק של 700$ בלבד!״. תזזית אחזה בקהל. אם טריה אחת התעלפה מהתרגשות ולאחרת ירדו המים.

אני ניצלתי את הרגע כדי להסב את תשומת ליבו של חוזה לעגלה סמוכה, פשוטה למראה, בעלת 4 גלגלים (רחמנא ליצלן!) ובצבע כחול-רגיל-ללא-חולדות-או-שקיעות, שתג המחיר שלה נראה הרבה יותר ידידותי לחשבון הבנק שלי.

״אהה, כן. זו עגלה מ-2015״, אמר חוזה וגלגל עיניים, ״היא.... טובה. את יכולה לקחת אותה אם היא מוצאת חן בעיניך״, אמר ועיניו הוסיפו ׳ואם את שונאת ממש את התינוק שלך׳. הבטתי בעגלה הפשוטה למראה, הרכה והמחבקת שהבטיחה לי במבטה לעטוף את התינוק בחום ואהבה ולהגן עליו מהעולם החיצון, וחשבתי לעצמי- אחרי האפוקליפסה העגלה הזאת לא תשרוד יום בלי חיבור (עם מתאמים) לאף-16. אז רכשתי לי ספייס בייבי.

נירית הינה תסריטאית חובבת, כותבת מערכונים מדופלמת וסטנדאפיסטית בפוטנציה.

היא נוהגת לדבר לעצמה ולכתוב למגירה (לפעמים להיפך).

עד כה לא נרשמו תלונות מצד המגירה.

niritalbo@gmail.com