בשבועות הקרובים צפויה חברת אפק אנרגיה לדווח על תוצאות מבחני הפקה שהיא מבצעת בימים אלה בקידוחי הנפט שלה ברמת הגולן. מנכ"ל החברה, מיכאל (מישי) ג'ונאס, משדר אופטימיות לגבי האפשרות שניתן להפיק שם כמויות גדולות של נפט באופן מסחרי וכלכלי. "התשובה המושכלת שלי היא שהסיכוי מ־1 עד 10 עומד על 7, הלב שלי היה עונה 11", הוא אומר בראיון ראשון. "אם נצליח להגיע לחזון שלנו, אנרגיה עצמאית לישראל, זה יהיה ההישג גדול של החברה ושל חיי, חוץ מזה שאהיה אבא טוב".

ג'ונאס (32), יליד ארצות־הברית, עלה לארץ לפני 12 שנים. הוא הגיע לעסקי הנפט בעקבות אביו, הווארד ג'ונאס (63), מייסד תאגיד התקשורת IDT. הפרויקט הראשון שניסו להוביל בארץ, הפקת נפט מפצלי שמן בעמק האלה באמצעות חברה אחות לאפק שנקראה IEI, נבלם לאחר התנגדות ציבורית רחבה מאוד. ההתנגדות הזינה גם חלק ניכר מהחששות שקיימים לגבי הקידוחים ברמת הגולן, אבל ג'ונאס אומר שכאן זה סיפור אחר לגמרי. "יש הרבה הבדלים בין התוכנית להפיק נפט מפצלי שמן למה שאנחנו עושים ברמת הגולן. ב־IEI היה צורך בהרבה קידוחים ובחימום הקרקע. גם אם אני חושב שיכולנו לעשות את זה הכי סביבתי שאפשר, זה עדיין לא היה הכי ידידותי לסביבה. ברמת הגולן זה נפט קל, קונבנציונלי. זאת לא טכנולוגיה חדשנית, וזה שונה לגמרי. קידוחי נפט יש בכל העולם. רק צריך לעשות את זה בדרך הכי טובה", הוא אומר. "העיקרון שהוביל אותנו לשם דומה. אני חושב ומאמין שנפט זה דבר טוב לישראל. כמה שפחות יהיה אפקט סביבתי, יותר טוב".

לדבריו, "הקשר של משפחתנו לישראל עמוק. אנחנו 9 אחים ואחיות, ו־4 מאיתנו גרים כאן. אני עליתי לישראל לפני 12 שנים, מיד אחרי שהתחתנתי, אבל כמו שאומרים, ישראל בלב שלי כבר 32 שנה. מאז שנולדתי, בכל חופשת קיץ היינו פה. הדבר הראשון שאבי עשה כשהתחיל להרוויח בעסקיו היה לרכוש דירה בירושלים, אז זה היה 45־40 אלף דולר", אומר ג'ונאס, שחובש כיפה שחורה ומגדל עם אשתו ניקי 6 ילדים בשכונת רחביה בירושלים. עד שנכנס לעסקי הנפט עבד כמנהל מכירות באירופה בחברת IDT, שמספקת שירותי טלקומוניקציה ושירותים נוספים, ולדבריו כיום כ־12% מהשיחות הבינלאומיות בעולם עוברות דרכה בצורה כזו או אחרת.

ג'ונאס אומר שהרצון לעסוק בתחום האנרגיה התעורר אצל אביו בשל הזיכרונות ממשבר הנפט העולמי בשנות ה־70. "אבי זכר את האמברגו הערבי. כשהוא קיבל רישיון ולא יכול היה לנסוע, הוא אמר מאז שזה העסק שהוא באמת צריך לעסוק בו. נפט", הוא אומר. "ב־2007, כשהוא נכנס לזה, הוא הסתכל במפה והבין שאין חברות שמנצלות פצלי שמן. הוא רכש חברה בתחום פצלי השמן ורצה לעבוד בארה"ב, שזה המקום השני שהוא אוהב אחרי ישראל. יום אחד הוא פגש את הרולד ויניגר, שהיה המומחה של חברת Shell בתחום, ושאל אותו בחוצפה יהודית אם הוא רוצה לעבוד איתו. ברגע ששמע שיש משאב של פצלי שמן בארץ זה הניע אצלו את חשיבות הנושא".

בעוד הפרויקט בעמק האלה הלך והסתבך, החלו בחברה לבחון אופציות נוספת. "הייתה הבנה מדעית שמה שגורם ליצירת נפט זה חום ולחץ. במקום שיש חום וחומר אורגני סביר שיש גם נפט. יובל (ברטוב, הגיאולוג הראשי של החברה) אמר שאם היה נוצר נפט בשפלה הוא היה נכלא בשכבת הסלע, והתחלנו לחשוב איפה יכול להיות מצב דומה בארץ. בגלל ההיסטוריה הוולקנית בגולן התחלנו לבדוק שם לעומק. במכון הגיאולוגי יש 'ספרייה' של כל הקידוחים שהיו בארץ, ושם עלינו על קידוח שנקרא עין סעיד. זהו קידוח מים מ־1981, שבמהלכו חדר נוזל הידרוקרבוני (נפט) לבאר. שלחנו בדיקות למעבדה מהדגימות, וראינו בבור שגם אחרי שנים עוד נותר בסלע נפט נוזלי. החלטנו להקים חברה ולבקש רישיון חיפוש".

זה היה לפני המלחמה שם. לא חששתם שזה ייצור עמות עם הסורים? שאם יימצא נפט הם יגידו שזה שלהם?

"מי אלה הסורים? אנחנו תמיד הסתכלנו על רמת הגולן כחלק שלנו, חלק מישראל. להגיד שלא חששנו מעניין בינלאומי זה לא יהיה נכון, אבל רמת הגולן זה ישראל לכל דבר ועניין".

זה פרויקט שמעורר הרבה חששות באזור ובקרב ארגונים סביבתיים. ללא ההיסטוריה של IEI זה היה עובר אחרת?

"אנשים הבינו שאנחנו חברה רצינית ושלא באנו לחפש סתם. לא התעלמנו מהשאלות ומהחששות, והיה לנו חשוב לשמוע אותם, להתמודד, ולהראות שאנחנו עובדים בשיטות הכי טובות שיש ועושים כל מה שאפשר. זו עבודה חשובה לכל מדינת ישראל ולעם ישראל. היה נגדנו בג"ץ, שהכריע לטובתנו, וממשיכים. לאפק יש סיכוי טוב מאוד להצליח, וזו תהיה הצלחה לכולנו. זו האחריות והזכות שלנו להפיק אותו. יש כאלה שרק רוצים להתנגד, ויש כאלה שרוצים שנעשה יותר טוב. מאלה אנחנו מקבלים עצה, ואת מי שמתנגד לקיומנו אנחנו צריכים לנצח ולהצליח. וזה אפשרי".

בדיעבד לא היה נכון ללכת לעמק האלה?

"להתחרט זה הכי קל. אבל אם לא נופלים - לא קמים. הייתי עושה אותו דבר".

יש מצב שתהיה הצלחה במבחני הפקה ולא ייתנו להפיק? שיגידו שזה מסוכן מדי?

"אני לא רואה מצב שמדינת ישראל מפספסת את עתידה. לא רואה. צריך לעשות כל דבר כדי להצליח לשכנע את כל הגורמים הרלוונטיים. תושבים, מועצה אזורית, הרשויות שמפקחות עלינו. אם נצליח לעשות את העבודה בדרך הכי טובה והכי ידידותית לסביבה שאפשר, אני לא רואה שום סיכוי שישראל תוותר על משאב לאומי כזה בכלל".

ג'ונאס מוטרד מאוד מהיחס לישראל בעולם. על הקיר במשרדו תלוי מכתב שנשלח לחברה האם של אפק, Genie Energy, שהיא חברה אמריקאית מהליגה הערבית, ובו "בקשה" שיחדלו לפעול בישראל. "זה BDS קלאסי, אבל ישן", הוא אומר. "השכנים שלנו הטילו עלינו חרם כבר מזמן. זה חרם שהתמודדנו איתו כשחיפשנו חברות קידוחים ושירותים שיהיו מוכנות לעבוד איתנו, אף חברה לא העזה להגיע לארץ לעבוד מחשש שזה ישפיע על עסקיה במזרח התיכון כולו. במיוחד בתחום אנרגיה יש להם כביכול הרבה להפסיד. ה־BDS החדש רחב יותר. זה נסיון לעשות דה־לגיטמציה לישראל בכל המישורים. זה מדינה, אנשים, תרבות, אקדמיה. זה מנסה למתג את ישראל כמדינה כמו דרום־אפריקה, צפון־קוריאה ואיראן. אנחנו צריכים, וזה בגנים שלנו, להתמודד מול תופעה שבמסגרתה מנסים לשים אותנו באותו מקום כמו אותם קיצונים. ההצלחה שלהם היא בוויכוח עצמו. ברגע שהם העלו נושא לשיחה, שצריך לשקול סנקציות נגד ישראל, שמים אותך באותך סירה עם המדינות האלה. לא יעלה על הדעת שאנחנו באותו מצב. אנחנו צריכים להתאחד, ולדעת שזו תופעה שהולכת ומתגברת. כישראלים ויהודים אנחנו צריכים לעמוד ביחד ולהגיד לא. זה פשוט לא נכון".

ומה יקרה אם מבחני ההפקה יכשלו?

"אנחנו כאן לטווח ארוך, ותמיד מחפשים עוד רעיונות ואנשים טובים. העתיד פה בארץ. לכל מקום שהיינו הולכים היו אומרים לנו מה יכולים ומה לא יכולים לעשות כיהודים. תמיד מצאנו דרך לעשות משהו יותר טוב. זה מה שאני מחפש".