לצד העצב האישי העמוק והמחנק בגרון שלא עוזב אותי משעות הבוקר, התחושה העיקרית שאני חש מהרגע שמאיר הלך לעולמו היא שאנחנו קצת יותר יתומים, כי הטובים והנועזים, אלו שיודעים ויכולים להוביל הולכים ומתמעטים.

מאיר היה מהאנשים שאתה רוצה במדינה שמתמודדת עם כל כך הרבה אתגרים ואיומים. איש אמיץ, נועז "שלא רואה בעיניים" כשזה קשור לביטחון המדינה, יצירתי, מנהיג מהסוג שהיה שם "למטה" כשהיה צריך להוביל אנשים בשדה הקרב, והיה שם "למעלה" כשהיה צריך לשלוח אנשים למשימות נועזות הכרוכות בסיכון חיים.

מאיר היה איש של דוגמה אישית, עם אומץ לב נדיר, שפקודיו ידעו שכל מה שהוא דורש מהם הוא עשה כבר בעצמו וגם שבעת צרה ייקח אחריות ויגבה אותם בחירוף נפש.

היה למאיר חיבור משפחתי עמוק מאוד לשואה. חיבור שהטביע בו חותם וחיזק אצלו את התחושה שאין לנו ארץ אחרת. זה הפך אותו בין השאר לפטריוט הנדיר שהיה, שהמדינה ממש זרמה לו בוורידים והוא היה מוכן לעשות הכל עבורה, גם אם זה כרוך במתיחת גבולות הסיכון עד הקצה - ולעיתים רחוקות אמנם גם בהרפתקנות מסוכנת - אבל תמיד מתוך תחושה עמוקה שפיעמה בו שעבור המדינה חייבים לעשות הכל.

מאיר לא חשש לומר את דעתו בסוגיות הרגישות ביותר ולעמוד עליה בכל פורום ומול כל דרג. היה זה אומץ לב מסוג אחר, מהאומץ הנדרש בשדה הקרב, ומעטים התברכו בו.

לא רבים זכו להיחשף לנשמה היתרה של מאיר אבל אני יכול לומר לכם כי מאחורי מעטה הקשיחות, החספוס והעוקצנות הסתתר אדם רגיש מאוד, עם נשמה של אמן, וגם פגיע מאוד. בשנים האחרונות היה לו מאוד חשוב להוריש לילדיו ולנכדיו, שעליהם דיבר תמיד בהתרגשות עצומה, את סיפור חייו ולהספיק לעשות את זה לפני שתגיע שעתו ללכת. היו לו גם חסרונות כמו לכל אדם. אבל יכולותיו, עוצמותיו והנשמה הענקית שלו האפילו בעיניי על כולם.

מרגע שמאיר חלה הוא מיעט לעסוק בפגישותינו במחלתו ולא שקע אף פעם ברחמים עצמיים. גם ברגעים אישיים קשים אלו, המדינה עמדה לנגד עיניו כל הזמן והוא הביע דאגה עצומה לעתידה לצד חשש עצום מהמנהיגות המובילה אותה בימים אלו, כפי שגם אמר בקול חנוק מדמעות בכיכר רבין ערב הבחירות האחרונות.

רבים תוהים אם מאיר היה הולך לפוליטיקה לולא חלה במחלה הארורה. אז אני יכול לומר לכם כמעט בוודאות שמאיר היה הולך לפוליטיקה. אמנם בלא חמדה, אולם מתוך תחושה פנימית עמוקה שצריך להוביל את המדינה למקום אחר. קשה להסביר עד כמה מאיר היה מודאג ממצבה של המדינה ומהאופן שבו היא מנוהגת. היו לנו הרבה שיחות על כך ואני יודע זה מה שמאיר היה עושה.

עם ישראל לא יודע כמעט דבר על היקף עשייתו של מאיר למען המדינה, על פציעותיו ועל כך שקידם את ביטחונה של ישראל במגוון תפקידיו בצה"ל, במטה ללוחמה בטרור, שאותו הקים, ובהמשך גם במוסד, שאותו הצעיד לשיאים חדשים. אני יכול להעיד מקרוב כי תרומתו לביטחון המדינה היא עצומה ואפילו נדירה וכשאדם יוצא דופן כזה עוזב אותנו אנחנו צריכים להרגיש יותר יתומים.

לבינה אשתו של מאיר שהייתה לצידו וטיפלה בו במסירות כה רבה בשעותיו הקשות ביותר, ולמשפחתו היקרה אני שולח תנחומים עמוקים מקרב לב והמון אהבה.

שלום לך חבר יקר ואהוב. אני מקווה שנדע לשמור על המדינה שכה אהבת וכה הרבה עשית למענה ולמעננו. אוהב אותך אהבת נפש!

קראו עוד: היסטוריון מוחמץ