יש הרבה קלישאות, בעיקר אם יצא לכם לראות לאחרונה את "ארץ נהדרת", על הדור החדש של האמהות ועל קבוצות הפייסבוק שלהן.

אמהות משקיעות, מבשלות, מטיילות, קונות ואפילו שוקעות. גם אם זה יכול לעורר ציניות, מי שחווה את האמהות, יודעת שהצורך אמיתי לגמרי וכמעט כל אחת יכולה למצוא את לעצמה את הנישה שממלאת את הצורך שלה.

דווקא עבור האמהות הישראליות אשר חיות כאן בניו יורק, הצרכים רבים ונרחבים יותר, והצורך להתאגד בקבוצה, ולו למען התמיכה ותחושת ה'ביחד', גבוה יותר.

דנה סיני, 40, מנהלת את קבוצת הפייסבוק המצליחה לאמהות מקומיות 'מאמנהטן'. עבורה, מדובר בתפקיד שמאגד בין כל מי שהייתה ומה שעשתה לפני שהשתכנה כאן, וכל מה שהיא אוהבת ויכולה לאחל לעצמה ולאמהות בסביבה.

"לפני פחות משנתיים הגעתי עם בן זוגי ובתי תמרה, אז בת 10 חודשים לכאן לארה"ב, למה שאנחנו בחרנו להגדיר כ'טיול הרבה אחרי צבא'. בישראל עסקתי בשיווק בתחום הדיגיטל והייתי מטפלת בפסיכו דרמה בקליניקה משלי. עבדתי עם אסירים בכלא ועד מנכ"לים, מנהלים בכירים. בגלל שהגעתי בעצמי מהתחום היה לי מאוד קל לחבר בין כולם. כשילדתי את תמרה, כל כולי רציתי להיות איתה. נשאבתי לרצון להבין אותי בתוך ההוויה הזו של אמהות וזה השפיע על הכל בי. סיקרן אותי לחקור את זה".

כשהיא מתמסרת לחוויה בשלמותה, היא מגלה שיש לזה מחיר. "מאוד קשה היה להסתדר עם משכורת אחת וזה היה רק אחד האלמנטים ברקע. אני זוכרת שיום אחד קראתי איזו כתבה על מעבר לברלין ושלחתי לבן זוגי הודעה 'אתה בא'? באופן לא צפוי הוא ענה, 'יאללה תארזי'". ההערה הזו עוררה בין בני הזוג דיון על החיים בארץ ועל חלון ההזדמנויות לנסות כיוון חדש. “פשוט החלטנו לנסות. ארזנו תיק בלי לדעת מה יהיה. היה ברור לנו שבכל מקום שלא נחליט להיות, מעשה הכל בדרך חוקית ומסודרת כהורים אחראיים, והגענו לניו יורק". אחרי כמעט שנה שהם חיים על חסכונות ונהנים מכל רגע, השניים קיבלו את האישורים הנדרשים והשתקעו כאן. "זו לא הייתה המטרה אבל החיים קורים כנראה, בזמן שאתה מתכנן תוכניות".

"אנחנו מוכיחות שקבוצה יכולה להפוך לקהילה". דנה סיני

ההגשמה שעוררה כנראה את רצונה של דנה להישאר כאן היא ההצעה שקיבלה לנהל את קבוצת האמהות, עליה היא מדברת בתשוקה מעוררת עניין. "עם הגעתי לכאן, עוד לפני שידעתי מי נגד מי, נכנסתי לקבוצה שהייתה אז חדשה בפייסבוק של מאמאנהטן. את הקבוצה הקימו 2 אמהות מקומיות יעל גולדמן ונתי כץ חורב, שבתמימות חיפשו דרך לתכנן מפגשים בין הקטנטנים שלהן". במקור, נפתחה הקבוצה לישראליות במנהטן, אבל מהר מאוד בשמועה התפשטה, והקבומה התרחבה גיאוגרפית לרחבי ניו יורק, הבורואים, אפ סטייט, ואפילו לניו ג'רזי. "חודשיים אחרי שאני הצטרפתי לקבוצה, ביקשו שאני אנהל אותה. אז עוד לא ידעתי כאן כלום מהחיים שלי. רק ידעתי שאני יודעת לחבר בין אנשים".

דנה סימנה מטרה אחת פשוטה וכל האמצעים נרתמו למענה. "המטרה הייתה בעיקר התקווה לעודד אותנו האמהות הישראליות המקומיות לא להיות לבד. ראיתי מהר מאוד שזה עוזר לנו ה'ביחד' הזה. אנחנו מעלות נושאים ייחודיים, יש מלא טיפים שלא האמנתי כמה היו. לכל שאלה שאמא הייתה מעלה היה מענה".

להבדיל מקבוצות אמהות רגילות, השאלות שמאפיינות עד היום את הקבוצה קשורות בהתמצאות ובניסיון לקבל ביטחון וידע על בחירות יומיומיות. "השאלות הנפוצות שעלו היו דברים כמו המלצות על רופאים, בייביסיטר, נתונים שהיום יש לנו ממש מאגר מידע עליהם. שאלות עמוקות יותר כמו על אירוח המשפחות שמתארחות כאן. זה מתחיל בדרך לארח ועד עניינים רגשיים של מה זה עושה לנו, יש אמהות שממליצות על כל מיני דברים, מקומות, יש אמהות שמניעות לפעולה, שרשור של סאבלטים, בעיקר בתקופות של חופשים".

במסגרת עיצוב האופי של הקבוצה הגדלה מצליחה דנה סיני לעשות את אחד הדברים הכי מפתיעים שיכולים לצאת מפייסבוק: להוציא את הנשים מהפייסבוק. לחזק את הקבוצה מהאונליין לאופליין. "מה שמיוחד זו התמיכה הפרקטית. עכשיו למשל יש שתי אמהות שהעלו פוסט על ישראליות שילדו כאן לאחרונה וביקשו לראות אילו נשים זקוקות לעזרה מכל סוג שהוא אחרי לידה ומי הן אלו שרוצות לעזור. אנחנו מוכיחות שקבוצה יכולה להפוך לקהילה".