אושרי כהן, 32, השחקן, זמר ובשנה האחרונה גם דוגמן, הגיע ללוס אנג'לס במסגרת הקמפיין החדש של מאניה ג'ינס והצטרף כתלמיד מן המניין לבית הספר הידוע לריקודי היפ הופ, מילניום דאנס קומפלקס. לבוש בבגדי מאניה מכף רגל ועד ראש, כולל כובע קסקט ונעלי ספורט שחורות שסולייתם נדלקת ומחליפה צבעים בלחיצת כפתור, עומד כהן במרכז רחבת הריקודים ורוקד היפ הופ לצד צוות הרקדנים של הכוריאוגרפית טריסיה מירנדה.

הרקדנים, אף הם לבושים בבגדי מאניה התחילו לעבוד עם כהן רק לפני שלושה ימים, אבל אחרי חזרות אינטנסיביות של שש שעות ביום, הוא כבר מפגין יכולת ריקוד לא רעה, כולל האטיטיוד הנדרש.

"אני לא רקדן”, הוא מודה בפני בהפסקה בין החזרות,"וזה היפ הופ, לא משהו שעשיתי לפני כן. זה די קשה, למרות שאני בכושר לא רע. אני מאוד פעיל, גולש, משחק כדורסל, אבל זה משהו שונה. אתה מפעיל שרירים אחרים בגוף. זה להביא את הגוף שלך מאפס למאה”.

טריסיה מירנדה, המשמשת ככוריאוגרפית ראשית בתוכניות כ"אמריקן איידול" , "אקס פקטור", אלן דג’נרס ו”הגראמי", חושבת שכהן הצליח להפוך לרקדן בצורה מעוררת השתהות ממש. "הוא רוקד מצויין”, היא מפרגנת,"כשהוא הגיע לכאן הוא לא ידע לרקוד ותוך מספר ימים הצליח להגיע לרמה גבוהה. זה מדהים. אני עובדת עם הרבה מאוד שחקנים ואנשים שלא מגיעים מתחום הריקוד ולוקח להם זמן ללמוד ריקוד היפ הופ".

צילום: דודי דיין

לכבוד הקמפיין הגיע ללוס אנג'לס צוות גדול במיוחד שמנה כ-15 איש, ביניהם, מעצב שיער, מפיקה, צלם סטילס, צלם וידיאו, סטייליסטית, בעלי החברה ועוד. המטרה היא לא רק לצלם סרטון פרסומת, מסבירים לי אנשי החברה, אלא גם לתעד את הביקור כולו לסרטון ארוך ולהפיק מספר סרטי פרסומת קצרים.

וילה מפוארת בבוורלי הילס נשכרה לתקופת שהות הצוות בלוס אנג'לס, שם הם משתכנים ומסיימים כל יום צילומים. צלם וידיאו עוקב אחר כהן בין טיול בעיר לחזרות בסטודיו. וכך, כשהוא חווה את החיים סטייל "הקרדשיאנס'", מגלה לי כהן ש"מאוד מדגדג לי לעשות פה תקופה”.

אז היית עובר לכאן?

"בהחלט. אני מאוד אוהב את לוס אנג'לס. העיר הזאת יפהפיה ומלאת השראה, יש כאן הרבה אנשים שטובים במה שהם עושים וזה כיף להיחשף לזה. היא גם מזכירה לי את תל אביב מבחינת מזג האוויר”.

באמת? אומרים דווקא שניו יורק יותר דומה לתל אביב מבחינת האנרגיה שלה

"זה גם נכון. בניו יורק ותל אביב אתה יורד לרחוב ודברים פשוט קורים. כאן, בלוס אנג'לס, צריך להיכנס לאוטו, לקבוע פגישות מראש, לנסוע מרחקים. אני אוהב את שתי הערים האלו, אבל בניו יורק גרתי במהלך שלוש השנים האחרונות בגלל הסדרה "ניו יורק"שצילמנו שם. בכל פעם הגעתי לחודש צילומים. בכלל, הגעתי למסקנה שהערים שאני אוהב בעולם, אני אוהב אותן בגלל הדמיון שלהן לתל אביב. זו העיר שאני הכי מרגיש בה בבית. אני אוהב את הים, החום, אפילו את זה שכולם צועקים ואין גבולות".

אתה נהנה מהאנונימיות שלך כשאתה בחו"ל או מתגעגע לסחבקיות הישראלית והעצירות ברחוב?

"אני מהשחקנים האמיצים שאומרים את האמת. אני אוהב שעוצרים אותי ברחוב, אוהב לקבל את אהבת החינם הזאת של הקהל. בניו יורק, יש המון ישראלים והם כמובן מזהים אותי, אבל בגדול, אני מרגיש שם זר, למרות שיש שם את בית הקפה והבר שאני אוהב, אני עדיין זר ולא מכירים אותי. אני דווקא אוהב שעוצרים אותי ברחוב, אוהב שאנשים פונים אלי. כמובן שבמינון מסויים ובסיטואציות מסויימות זה יכול להיות קשה, במיוחד אם אנשים חושבים שאתה חייב להם משהו. זה תלוי מדוע פונים אלי, בגלל שאהבו איזה תפקיד שעשיתי או סתם בגלל שאתה מפורסם. בגדול, אני מרגיש שזאת מתנה שהקהל מכיר אותי ואוהב אותי. יש כאן דיאלוג שנעים לי ואני נהנה ממנו”.

צילום: דודי דיין

מה אתה הולך לעשות כאן בלוס אנג'לס חוץ מהצילומים לקמפיין?

"יש לי פה חברים, וחבר טוב מהתיכון יגיע ממיאמי ונצא לגלוש ביחד”.

השנה האחרונה היתה מאוד אינטנסיבית ומוצלחת מבחינתו של כהן. הוא השתתף בסידרה "ג'וני ואבירי הגליל"על ארבעה נערי ליווי, כיכב בסרט קולנוע בבימויו של שי כנות 4/4 שיצא בקיץ הקרוב, ועם שובו לארץ הוא יתחיל בחזרות להצגה בילי אליוט שתעלה בסינמה סיטי. ללוס אנג'לס הוא הגיע מברלין שם השתתף בסדרה המצליחה של "שואוטיים", הומלנד. ישראלי נוסף המשתתף בתפקיד אורח מכובד הוא השחקן מארק איווניר המתגורר בלוס אנג'לס.

איך קיבלת את התפקיד ב”הומלנד”? זהו הישג מרשים.

"יש לי סוכן אמריקאי ובריטי, עשיתי אודישן והתקבלתי. זה היה תפקיד קטן אמנם, אבל חוויה ממש גדולה בשבילי להיות חלק מהדבר הזה. עד שקיבלתי את הפרק בסדרה הומלנד, קיבלתי גם הרבה "לא". קיבלתי קריאות שניות לדברים מאוד גדולים והרגשתי שהנה, עוד מעט אני מקבל אותם ולא קיבלתי”.

איך מתמודדים עם ה"לא"הזה?

"קשה לקבל לא, אבל מבינים שזה לא תמיד אומר שאתה שחקן לא טוב. זה פשוט אומר שברגע הזה, לא היית מתאים, אם מבחינת המראה, השפה, הדמות. בחירה של שחקנית לתפקיד הרי נעשית על ידי כל כך הרבה גורמים, מלהקת, בימאי.....אתה צריך גם להתאים לדמות ואם לא קיבלת את התפקיד, כנראה שלא התאמת וזה לא בגלל שאתה לא יודע לשחק. ברגע שאתה מבין את זה, אתה לא נפגע”.

צילום: שי יחזקאל

נפגשת על הסט עם מרק איווניר?

"כן, היינו הרבה ביחד. הוא חבר טוב ושחקן נהדר. אני מאוד אוהב ומעריך אותו. מה שכיף הוא שלאורך כל הדרך כשאני נפגש עם שחקנים הבאמת מצליחים שאני אוהב ומכבד, הם גם התגלו לי כאנשים נהדרים, עם מוסר עבודה גבוה, דמיון מפותח ועם רגליים על הקרקע. אני תמיד מתרגש מזה כשאני נוכח בכך. בשביל להגיע רחוק, אתה צריך להישאר יציב ומחובר לאנשים מסביבך. שחקן טוב לא מבודד עצמו מאנשים, בין אם זה נהג המונית או הגנן או אנשים זרים. אם אתה מבודד את עצמך, תהיה שחקן רע יותר כי לא תחשף לחולשות ולרצונות של אנשים. לא יהיה לך ממי לקחת השראה”.

אתה טס הרבה במהלך השנה, רק בשנה האחרונה טסת במסגרת העבודה לברלין, אודישנים בלונדון, צילומים בניו יורק ועכשיו אתה בלוס אנג'לס.

"נכון. אני תמיד חושב על זה שהמקצוע שלי מסמן לי "וי"על יצר הנווד שלי, כי בתוך תוכי אני נווד. לא להרבה אנשים יש אפשרות לטייל ככה. אז נכון שהרבה פעמים אני לא יכול לנסוע לתקופות ארוכות כי הבסיס שלי הוא תל אביב, ואם אני עושה תיאטרון אני צריך להישאר בארץ, אבל יוצא לי לטוס הרבה פעמים בשנה וזה כיף”.

ומה שעוד יותר כיף זה שאתה לא צריך לשלם על זה וגם לא על הבגדים שאתה לובש עכשיו.

"כן, אני בר מזל”, צוחק כהן,"זה בהחלט משתלם כלכלית".

איך היית מגדיר את הסטייל שלך?

"רוק אנד רול".

צילום: שי יחזקאל

מה יותר קשה, להיות שחקן או דוגמן?

"להיות דוגמן זה הכי קשה בעולם כי זה משעמם, אין מה לעשות. כשהתחלנו לדבר על שיתוף פעולה עם מאניה ג'ינס, נראה לי מאוד משעמם לדגמן, אבל נוצר ביני לבין הבעלים והחברה חיבור נהדר והם גם יוצרים קמפיינים מעניינים".

בקמפיין הזה היית צריך להתחיל ללמוד לרקוד, לא הרגשת קצת מאויים להתחיל לרקוד עם רקדנים מקצוענים?

"זה היה מאוד מפחיד בהתחלה להגיע לכאן ולהתחיל לרקוד עם רקדנים מקצועיים. פחדתי להיות כמו הילד האחרון בכיתה, זה שלא מזמינים אותו. אבל זה היה גם חלק מהתהליך. ללמוד לשחרר, לא לפחד, להסיר את קליפת הקשיחות".