אין עם מי לדבר

ביום השנה לבחירות 2015 מלאה גם שנה לראיון האחרון של ראש הממשלה לתקשורת הישראלית. אז, במסגרת בליץ אימתני, ניבטו פניו מכל ערוץ, וקולו נשמע בתחנות רדיו שספק אם ידע על קיומן. מרגע שננעלו הקלפיות — אחרי שהמצביעים הערבים גמרו לנוע אליהן בכמויות אדירות כמובן — עבר ראש הממשלה לתקשר עם האזרחים באמצעים נוחים לו: סרטונים, הצהרות, פרויקט משפחתי מלקק בערוץ 20 ולעיתים נדירות איזו מסיבת עיתונאים מסכנה.

בשבוע שעבר, למשל, התייצב נתניהו לסשן שאלות ותשובות עם גולשים בפייסבוק. זו פלטפורמה אידיאלית, כיוון שהיא לכאורה מדגמנת קשר ישיר עם הציבור, אולם שם גם ניתן לבחור על אילו שאלות להשיב ומאילו להתחמק. כך, לצד כמה תשובות לשאלות רציניות בנושא דיור לדוגמה, זכינו לדעת מה דעתו על "צבא האמת" של שי חי ("לא מכיר אותם, אבל אין שום דבר שיכול לאיים על צה"ל"). אנחת רווחה נשמעה ברחבי הארץ.

"פגוש את העיתונות" הקדישה אייטם נרחב לברוגז של ראש הממשלה עם התקשורת הישראלית: באולפן הופיעו שלושה יועצי תקשורת שעבדו בעבר עם נתניהו, פורסמו נתוני סקר, והוצג סבב שאלות שנערך בקרב מבקרים בשוק התקווה ועיתונאים. תובנות גדולות לא יצאו משם. כן, זה מדאיג שמנהיג במשטר דמוקרטי מרשה לעצמו להתייחס לתקשורת המסורתית כמו לאוויר. לא, אף אחד לא יפסיק לסקר אותו בשל כך. כן, חלקים נרחבים בתקשורת כבר ממילא משרתים את נתניהו — במישרין ובעקיפין, כמו ה"תחקיר" של חדשות ערוץ 2 על "שוברים שתיקה" — והיתר כבר סומנו על ידי השלטון כמקל בגלגלי האומה. לא, המצב לא עומד להשתפר: הפחד מאובדן רייטינג גדול מדי.

דווקא יממה קודם לכן דיבר נתניהו בטלוויזיה. זה קרה ב"אנשים", שבמלאת שנה לבחירות העניקה ציונים לראשי המפלגות ואיפשרה לכל אחד מהם נאום קצרצר של תעופה עצמית. לא פלא שראש הממשלה שיתף פעולה ושיגר סרטון שבו נופף בהישגיו בביטחון עצמי די מעורר קנאה. בחלק העוסק במפגשיו עם מנהיגים מהעולם זרק כי על כך "לא תשמעו בתקשורת, אבל אני מספר לכם".

וזו כל התורה בנוגע ליחסי נתניהו עם המדיה: גם כשהיא מעמידה לו את הבמה המפנקת ביותר, הוא רואה בה מדינת אויב זרה ועוינת. גם כשהיא משמיעה אותו בלא עריכה וסינון, הוא יתלונן על השתקה. הוא כנראה יודע למה. גם רינה מצליח ושות' יודעים למה: כי זה עובד. לכן הקרב על ראיון עם ראש הממשלה הוא לוקסוס. המלחמה האמיתית היא על עצם קיומה של תקשורת חופשית במדינת ישראל.