ישראלים בקנדה
תקוות ההוקי הגדולה מחכה לצה”ל
דויד לוין רק בן 16, אבל כבר נחשב לאחד הכוכבים הצעירים העולים בענף ההוקי קרח. אחרי שעבר לטורונטו בגיל צעיר על מנת להפוך לישראלי הראשון ב-NHL, הוא יודע כי הצו הראשון בדרך
את דוד לוין, או דייויד בשבילכם, אני תופס בטלפון, קצת אחרי אחד האימונים בעיר סאדברי הקרירה. סאדברי למי שלא מכיר, הינה עיר שלווה המרוחקת 5 שעות מצפון לטורונטו. היא נראית בדיוק כפי שהייתם מצפים שתיראה עיר קנדית קטנה, קצת משעממת, שקטה, עם אנשים נחמדים, אבל עם הרבה אהבה לענף הספורט הלאומי - הוקי. והוקי למי שלא מכיר, הוא סוג של דת בקנדה.
בקרב חובבי ההוקי האדוקים, לוין נחשב לאחת ההבטחות הגדולות ומי שמסומן כמקצוען עתידי, כבר מגיל 14. המסלול הקבוע של שחקני הוקי, עובר דרך משחקים כילד בחצר האחורית בגיל 4 או 5 במדינות כמו קנדה, שבדיה, רוסיה או פינלנד, שם החורף והקרח הם עניין שבשגרה. אחר כך מגיעה השתלבות בליגה מוסדרת, אימונים מפרכים, זימונים לנבחרות וכל הדברים הרגילים שאנחנו מכירים גם מהכדורגל או הכדורסל.
ההתפתחות של לוין היתה שונה לגמרי. הוא אמנם התאהב במשחק בגיל 4 כמו ילדים רבים אחרים איתם הוא משחק כיום, אך כמי שגדל במושב צורן שליד נתניה, הוא היה צריך לעבור ועדיין עובר, דרך קשה בדרך להגשמת חלומו. למרות השיפור במספר משטחי הקרח בישראל בשנים האחרונות, לוין כילד, היה צריך ליסוע 4 שעות עד למרכז קנדה שבמטולה - היכל ההוקי היחיד במדינה בתקופתו. את האהבה למשחק הוא קיבל מאביו, פבל, שחולה על הוקי בעצמו ומנהל את המרכז להוקי גלגיליות (רולר הוקי) באיזור השרון.
"הייתי מתאמן שעות על שליטה עם המקל", מעיד לוין, שבמהרה התגלה ככשרון שפשוט מתבזבז בישראל. "רציתי לשפר את היכולות שלי כל הזמן, והכל מתוך אהבה אמיתית למשחק. בשלב מסויים הבנתי שיש לי כשרון וידעתי שאני רוצה להגשים חלום ולהפוך למקצוען. ברור שהמטרה שלי היא להיות הישראלי הראשון ב-NHL, אבל אני יודע שמצפה לי דרך ארוכה בדרך לשם".
לוין מודע למכשולים של שחקני הוקי צעירים. בגיל 12, בנסיון להגשים את החלום, שלח אותו אביו לבני משפחה באיזור טורונטו, על מנת שהילד יוכל לקדם את כישוריו. מהר מאוד הפך דויד הצעיר לאחד השחקנים הטובים בשנתון שלו, ובשלב מסויים, כשהחל בתהליך הארוך של קבלת אזרחות קנדית, הוא אף זומן לנבחרת הצעירה של קנדה. מדובר בהישג אדיר, מאחר וקנדה נחשבת למעצמת ההוקי הגדולה בעולם, עם היצע בלתי מוגבל של כשרונות. אם מנסים להקביל את זה לכדורגל, הרי שההשוואה המתבקשת ביותר, היא זימון לאקדמיה של ברצלונה.
בשנה שעברה, בנסיון לעשות צעד נוסף קדימה, לוין העמיד עצמו לבחירה בדראפט. הוא עדיין לא קיבל אזרחות באופן רשמי, אך בסופו של דבר הצליח לקבל אישור ונבחר ראשון בדראפט ה-OHL, ליגת ההוקי החצי מקצוענית של אונטריו, על ידי סאדברי וולבס. מדובר בליגה תחרותית בטירוף, עם אולמות גדולים יחסית ויציעים מלאים, ממנה יוצאים לא מעט שחקני עתיד ב-NHL. בשלב הזה הוא התחבר עם מיץ' מארנר, אחת מתקוות ההוקי הגדולות של טורונטו מייפל ליפס.
מארנר העיד על לוין לאחרונה, כי מדובר בכשרון גדול שלדעתו יגיע בסופו של דבר ל-NHL. גם מאמניו בסאדברי, שבחרה בו במקום הראשון והאמינה בכשרון שלו, מעידים על מקצוען של ממש, שהתאקלם לגמרי בקבוצה. אנשי המקצוע מדברים על שחקן מהיר, חכם, שמקבל החלטות נכונות ליד השער ויודע לשמור על קור רוח. מחוץ למשטח ההחלקה, מדובר בנער צעיר וסאדברי סיימה בשבוע שעבר עונה מאכזבת נוספת מבחינתה, אך לוין, שסבל מפציעה טורדנית שגרמה לו להחמיץ את החלק האחרון שלה, רשם עונת רוקי לא רעה בכלל מבחינתו עם 30 נקודות (שילוב של מספר השערים והאסיסטים).
מדובר בנתון טוב עבור נער בן 16 שמשחק לצד שחקנים חצי מקצוענים בטווחי גילאים של 19 עד 25, ועדיין לומד את רזי המשחק. לנתון הזה אפשר להוסיף את העובדה שהקבוצה השתרכה מאחור גם העונה, מה שכמובן השפיע על מספר השערים שכבשה. אז אחרי עונה מפרכת ולא פשוטה, לוין אמור לחזור במהלך השבוע הקרוב למולדתו, שם ימשיך להתאמן לקראת העונה הבאה. על הדרך מחכה לו מפגש שעלול לשנות את נתיב הקריירה שלו מן הקצה אל הקצה.
בחודש הבא יגיע לוין לפגישה עם אנשי הבקו"ם במטרה להסדיר את שירותו הצבאי. האם מי שנמצא בנתיב הבטוח בדרך להיות השחקן הישראלי הראשון ב-NHL, יצטרך לוותר על חלומו וככל הנראה גם על הקריירה המקצוענית שלו, בשל שירות צבאי? בהחלט ייתכן שכן. "השאלה הזו מעסיקה אותי בכל פעם שאני קושר את שרוכי מחליקי הקרח שלי", הוא מספר. "עברתי לקנדה בגיל 12 בלי המשפחה שלי, כדי להגשים חלום. דווקא עכשיו, כשאני נמצא קרוב למטרה, אני יודע שאני עלול לחזור לארץ ובעצם לשכוח מהכל".
"אבא שלי אומר לי לא לחשוב על זה כדי שאוכל להתרכז בהוקי, אבל זה קשה. אני סומך עליו ועל הנציגים שלי כדי שנמצא פתרון". קבוצתו אגב, מודעים לבעיה ומקווים כי ימצא פתרון כלשהו, שיאפשר לו לשחק ולשרת במקביל בכל פעם שיגיע לישראל. משמעות הדבר היא שירות בדומה לזה של ספורטאי עילוי אחרים, כדוגמת בן שהר. "הכרנו את המצב שלו גם כשהחלטנו לבחור בו במקום הראשון בדראפט", אמר השבוע ברקלי בראנץ', הג'נרל מנג'ר של הוולבס בראיון לתקשורת המקומית השבוע.
"דייויד מתנהג כמקצוען לכל דבר ואנחנו סומכים על האנשים שלו שימצאו. "ברור לי שאם דייויד היה כדורגלן, היה לנו הרבה יותר קל להסביר לצבא את מצבו", טוען אביו פבל, שמכיר את הסיפור של שהר. בחודש שעבר ביקר פבל את בנו לראשונה מאז תחילת העונה בספטמבר. "אף אחד בישראל לא יודע מה זה הוקי ומה זה אומר להגיע למצב הזה שבו דייויד נמצא כרגע. למרות שזו רק תחילת הדרך עבורו, הוא השקיע המון בשביל להגיע לאן שהגיע, ויש עוד הרבה לאן לשאוף. דייויד אוהב את ישראל ויעשה הכל בשביל המדינה, אבל זה מצב לא פשוט".
ואכן, לוין דואג להזכיר בכל מקום את מוצאו ועונד שרשרת עם מגן דויד מתחת לחולצת ההוקי שלו. כתבות עליו ועל סיפורו המיוחד, מתפרסמות כמעט מדי יום בערוצי טלויזיה, עיתונים ואתרי אינטרנט בקנדה. "אני גאה במגן דויד שיש לי על החזה ורוצה לייצג את ישראל בדרך הכי טובה שאני יכול. אני חושב שזה יהיה מצויין אם יתנו לי לשחק ומקווה להגשים את החלום בכדי לשים את ישראל על מפת ההוקי העולמית".
הקהילה היהודית בטורונטו חוששת מפיגוע
אירועי הדמים בבריסל השבוע, תפסו שוב את אירופה מופתעת. בצפון אמריקה המצב שונה נכון להיום, אך למרות תמיכה גדולה בישראל וחיזור אחר הקול היהודי בקרב הפוליטיקאים בארה"ב וקנדה, ישנן לא מעט חששות.
לאחרונה שינה הממשל הקנדי את הטון כלפי ישראל, גם אם ראש הממשלה ג'סטין טרודו, הודיע כי ימשיך לתמוך בה והביע התנגדות נחרצת ל-BDS בדמות העברת חוק שמטרתו למנוע את מדיניות החרם על ישראל בקנדה. טרודו גם מנהיג מדיניות הגירה רכה יותר, במקביל למתן אור ירוק להבאתם של אלפי פליטים סורים מתחילת השנה.
למרות שעדיין לא נשמעו קולות רשמיים שמתבטאים בעניין, בקרב ראשי הקהילה היהודית בקנדה, הועלו חששות מפני אירועים דומים לאלה המתרחשים באירופה, כשהדגש אינו על אם הם יתרחשו, אלא מתי ואיפה. בדו"ח פשעי השנאה בטורונטו ל-2015 שהתפרסם רק השבוע במדיה המקומית, מתברר כי יהודים נותרו "יעד מועדף", מה שאולי הגביר את חששות הקהילה.
על פי הדו"ח, שהמלצותיו אומצו על ידי משטרת טורונטו, מגלה כי אמנם חלה ירידה של 8.2 אחוז במספר פשעי השנאה באופן כללי בעיר (134 מקרים בסך הכל), אך רבים מהמקרים הסתיימו באלימות. על פי הדו"ח, יהודים נותרו כאמור מטרה עיקרית של פשעי שנאה, כשאחריהם נמצאת קהילה הלהט"ב. עלייה משמעותית אגב, נרשמה במספר פשעי השנאה כלפי מוסלמים, בעיקר בחודש נובמבר.
הדו"ח מתאר את העלייה במספר האירועים נגד מוסלמים, שהגיעה לשיאה עם השחתת מסגד בפיטרבורו. "ניתן להסביר את הקפיצה באירועים נגד הקהילה המוסלמית לקראת סוף השנה, בכך שאותה תקופה התרחשה קצת אחרי הפיגועים בפריז ובמקביל לקבלת החלטת הממשלה על הבאת הפליטים הסורים", נכתב בדו"ח.
רוב פורד, ראש עיר וסלבריטאי, הלך לעולמו
רוב פורד, לשעבר ראש העיר טורונטו בקנדה, הלך לעולמו בגיל 46 אחרי מאבק ממושך במחלת הסרטן. פורד, שכיהן בתפקיד מ-2010 עד 2014, נחשב היה לראש עיר אהוד בתחילת דרכו הפוליטית, אך גם לדמות מעוררת מחלוקת בהמשך. זאת בעקבות עבר פוליטי רצוף סקנדלים ושימוש באלכוהול וסמים. הוא המשיך לכהן כחבר מועצה בשנה האחרונה, אך נעדר פעמים רבות מבניין העירייה, בעקבות הטיפולים שעבר בבית החולים 'הר סיני' שבעיר.
פורד ספג ביקורת קשה אחרי שתועד במאי 2013 משתמש בקוקאין. בתחילה הכחיש ראש העיר את הטענות נגדו, אך בהמשך הודה כי הוא מכור לאלכוהול וסמים ואף נרשם לסדנת גמילה, חודשים ספורים לפני מערכת הבחירות לראשות עיריית טורונטו בנובמבר 2014. במהלך כהונתו עורר סערה כשיצא נגד מיעוטים, דיבר על חיי המין שלו ותועד שיכור ברחובות העיר. בסופו של דבר, פרש פורד ברגע האחרון מהתמודדות על כהונה נוספת אחרי שחשף כי חלה בסרטן.
"הוא היה ראש עיר פופולרי במיוחד. את זה אי אפשר לקחת ממנו", ספדו חבריו. ראש העיר הנוכחי, ג'ון טורי, שניהל קמפיין בחירות רווי יצרים מול פורד לפני קצת יותר משנה, סיפר כיצד חיכה לעימותים מולו, ביודעו כי מצפה לו עבודה קשה. "רוב אהב את העיר ואהב את תושבי העיר", ספד לו טורי. "אי אפשר לעשות את מה שאנחנו עושים בלי לאהוב אנשים. רוב גם היה נאמן לעצמו וזה משהו שקשה לעשות במקצוע שלנו".
השערוריות שנקשרו בשמו, הפכו אותו לסלבריטי גם בהוליווד והוא התארח בתכניתו של ג'ימי קימל מספר פעמים. כראש עיר, פורד נחשב היה לאוהד ישראל וידיד קרוב של חברי הקהילה היהודית בעיר. הוא הביע תמיכה בישראל והגיע לאירועים שונים הקשורים לקהילה, גם בתקופות מתוחות לאורך מבצעי צה"ל בעזה, במהלכן נערכו הפגנות אנטי-ישראליות רבות בעיר. מהשדולה היהודית (CIJA) נמסר: "עצובים וכואבים למשמע החדשות על מותו בטרם עת של רוב פורד. שולחים תנחמינו למשפחתו הקרובה".
