ביום השנה למותו של אורי שלף הוציא גלעד שמחוני ספר לזכרו

את שלף, שהלך לעולמו בגיל 43 מדום לב לפני כשנה, שמחוני מכיר מילדות עקב הקשרים הקרובים בין שתי המשפחות. גם הכדורסל חיבר ביניהם. שניהם שיחקו באותן שנים, ובתחילת הניינטיז הם נהיו חברים של ממש וזה קרה איך לא, באוסישקין המיתולוגי. "אני שיחקתי אז כמה שנים בעמק יזרעאל, בגבת, ולאורי היה מפתח לאוסישקין. אתה רוצה לשחק, ואורי היה יכול להכניס אותך, התחלנו לדבר ונהיינו חברים", שמחוני מפשט את הדברים.

עוד בספורט:

צדוק חממי לא מרוצה מדף הפייסבוק של בית"ר עזרא

לא שגרתי: הכדורסלן המוכשר שעובד כסייע בגן ילדים

לקראת העונה החמה: כתבנו הלך ללמוד לשחות

גלעד שמחוני. "הלוואי שהיו לספורט הישראלי עוד מנהלים כמו אורי" (צילום: קובי גרינברג)

בספר שנקרא "חושב עליו כש...", ניסה שמחוני לתאר את האדם הייחודי שהיה אורי שלף. הוא כולל אמירות שלפיות טיפוסיות, תמונות פרטיות ותיאור מצבים שקשורים באורי ומזכירים אותו. שזורים בו גם סיפורים משעשעים וחוויות משותפות כמו למשל ההסתננות למסיבת העיתונאים של הקאסט של הסדרה האמריקאית "נשואים פלוס" בישראל. הזכייה המפתיעה שלו ב־40 כרטיסים ליורו 2004 בפורטוגל והנסיעה המשותפת לשם עם החברים בקרוואן, אף שאיש מהם לא ממש ידע לנהוג בו, "נסיעה שהלכה והידרדרה", כפי שמגדיר שמחוני (אגב, הפרטים המלאים בספר בעמוד 95). הספר עוסק גם בהקמה של הפועל תל אביב מחדש על רקע הריסת אוסישקין וגם על הפועל של שנות ה־90 שבה שיחקו השניים.

"זה ספר קל לעיכול ומטרתו לעורר חיוך וגעגוע", מעיד שמחוני, 43. "מטרה נוספת היא להקפיא רגעים בזמן. אני מקווה שכשניב וגלי, שני הילדים של אורי ותמר יגדלו, הם יקראו את הספר וילמדו גם דרכו איזה אבא מיוחד היה להם". שמחוני הקדיש את הספר הזה להם וגם לאמו של אורי. "הספר מוקדש לחברה היקרה נילי שלף, אמו של אורי. מי ייתן ותמצאי את הכוח", נכתב בהקדשה.

שמחוני השקיע מכספו ומזמנו ביצירת הספר. העבודה עליו ארכה כשלושה חודשים, ומיום שישי שעבר הוא נמכר בחנות של הפועל בהיכל העירוני במחיר סמלי (ההכנסות הן תרומה למחלקת הנוער של הפועל תל אביב). "הרגשתי שהדברים יושבים על ליבי ורציתי להוציא אותם כדי שכולם יוכלו להכיר את האיש הגדול והמיוחד הזה או להיזכר בו", הוא מסביר.

הספר לזכרו של שלף. "מטרתו לעורר חיוך וגעגוע" ( )

כשאתה חושב על אורי, למה אתה הכי מתגעגע?

"ליכולת שלו לתמצת מצבים למשפט אחד. גם אורי וגם אני אהבנו כדורסל והאמנו שכדורסל ישראלי חייב להיות ישראלי בבסיסו, דרך מחלקות הקט סל, ילדים, נערים ונוער ולא דרך אזרוחים והצפה של הליגה בזרים. כשאומרים שאין מספיק שחקנים ישראלים צעירים טובים, ובגלל זה צריך להביא זרים, אורי היה אומר 'ומנהלים טובים יש?'. אורי היה מנהל מקצועי מצוין, הלוואי שהיו לספורט הישראלי עוד מנהלים כמו אורי".